בטיחות בכביש: אתם המלצתם

לפני מספר ימים פרסמנו בערוץ הרכב את דבריו של יוני קלרמן, אשר הציע דרך קלה ופשוטה להילחם בתאונות דרכים. באותה הזדמנות, פנינו אליכם, הגולשים, כדי שתציעו דרכים פשוטות נוספות להקטין את הקטל בכביש. לפניכם הטובות שבהן. יש לכם עוד: שלחו אלינו ל-wheels@y-i.co.il.

בועז: ביקרתי בצרפת לפני כ-10 שנים, והבחנתי כי כ-100 מטר לפני פס לבן, יש שלושה חיצים על הכביש במרחק קבוע, המורים לנהג לחזור למסלולו, כך שאינו מופתע מתחילת אזור איסור העקיפה. עלות צביעת החיצים על הכביש נמוכה מאד, והרי ידוע שחלק נכבד מתאונות הדרכים הוא עקב יציאה לעקיפה אסורה. נוכחתי גם לדעת כי במקומות בהם יש מסלול אחד לכל כיוון, ואין תקציב לשני מסלולים, ניתן לסלול שלושה מסלולים כאשר האמצעי מתחלף בהתאם לצורך.

אלעד: תמרורים מוצבים גבוה מדי מעל הכביש, ומחוץ לטווח הראיה של נהג ממוצע. כלומר, תמרור אמור להיות מוצב בגובה של 180 ס"מ מעל פני הכביש (לא המדרכה), כדי שהנהג יראה אותו היטב. תמרור וגם רמזור אמורים להיות נקיים, וברורים. במקרה של תמרור יש לנקות מסביבתו שיחים ועצים בצורה כזו שלא יסתירו אותו גם כאשר הרוח נושבת.

מלבד זאת יש רמזורים שפניהם אל מול השמש העולה או היורדת, כלומר ממוקמים מול מזרח או מערב. אם תיבדק הסטטיסטיקה (כפי שנעשה בנורווגיה), יתגלה כי שעות הזריחה והשקיעה הן אלה בהן מתרחשות רוב התאונות החזיתיות הקטלניות, זאת כמובן בשל השמש המסנוורת את הנהגים. הפתרון: להגדיל את הרמזור ולהחליף את סוג הרמזורים המופנים אל מול השמש לרמזור דיודות.

נריה וציפי בר-און: מדוע לא מלמדים במהלך שיעורי הנהיגה על תאונות דרכים, כולל תצלומים והפקת לקחים? לדעתי, לימוד של דוגמאות אמיתיות עם תמונות מזעזעות של הרוגים, פצועים ונכים, ואולי אף תיאורים של האחראים לתאונות בעצמם, יכולים לעשות את העבודה, לזעזע ולהזהיר את הצעירים שבאים לאחוז בהגה.

אילון: לדעתי, שום פיתרון לא יעזור אם לא תוחמר הענישה. בין אם על תאונות, ובין אם על נהיגה בשכרות ובמהירות שלא גרמו לתאונות, לשם הרתעה.

"מישהי": למה לא לנצל את מאגרי המידע של חברות הביטוח, ולחייב אותן על-פי חוק להגיש דו"ח מלא, כולל מידע על העבר? כך ימנע המצב הצפוי שכל

יהודה: נהגים ונוהגים של תאגיד המשתמשים ברכב המעביד (גם כרכב צמוד) למטרות עבודה או לשעות הפנאי, מקבלים מעת לעת דו"חות של משטרת ישראל בגין עברות שביצעו בעת נהיגתם. בעל הרכב בו בוצעה העברה, אינו יודע כלל על האירוע, אלא אם הנוהג "מתנדב" לספק לו מידע - מה שכמעט אינו קורה. אילו המעביד היה יודע על התנהגותם, היה חושב פעמיים באם להעמיד לרשותם רכב, או לחילופין להעסיקם במפעלו.

הצעתי: בכל מקרה בו נרשם דו"ח על-ידי משטרת ישראל לאדם הנוהג ברכב הרשום על שם תאגיד, והדו"ח נמסר אישית לנהג, תודיע המשטרה לבעל הרכב-תאגיד על רישום הדו"ח. בכך יוכל גם בעל הרכב לדעת על גובה הקנס שהוטל בגין העבירה, ולהתערב. קצין הבטיחות בתעבורה, או מי שממונה על הרכב, יוכל להתעדכן בגין הארועים, לקרוא לנוהג לסדר והאנונימיות החוגגת תסתיים!

דורון: הרוצח מספר אחד במדינה שלנו (תאונות הדרכים) מסתובב חופשי. אף אחד לא ממש מקשה עליו, אף אחד לא ממש אוכף אותו. למה אסור למכור סמים ומותר למכור מכוניות מהירות? מי הורג יותר? בצרפת למשל החליטו להקשיח את החוק. המכמונות נותנות דו"חות ענקיים בדיוק על המהירות המותרת (להבדיל מבארץ שבכביש של 90 קמ"ש, מצלמות מכוונות למעל 120...). פתאום כל הכבישים המהירים (בהם כולם נהגו 170 קמ"ש) שקטים. כולם נוהגים בדיוק כמו שכתוב! למה לא יגדירו במחשב הרכב את מהירות הנסיעה המרבית של מכונית? כל-כך פשוט, לא? מגדירים לכל המכוניות לנסוע 90 קמ"ש וזהו. הרוצח מספר אחד כבר רגוע יותר.

אברהם: גורם מרכזי לתאונות הוא שיחות בטלפון. אני מציע לאסור בחוק דיבור, גם באמצעות דיבורית. להתקין בכל מכונית (כולל בדיקה בטסט) מתקן קטן הגורם מיסוך בתוך רכב כך שאי אפשר יהיה לדבר.

"ללא שם": יש בארץ הרבה אתרים בהם מתרחשות מספר תאונות ושום דבר לא נעשה, כי החקירה רואה בנהג את האשם ולא מחברת בין התאונות השונות. צריך לקבוע כלל ששתי תאונות עם נפגעים בצומת או בקטע כביש תוך שנה, גורמות לסגירה אוטומטית של הכביש אותה יכול להסיר רק שופט, לאחר שיסבירו לו מה נעשה כדי שהתאונות לא ישנו. זה יפעיל לחץ על הרשויות לתקן את הליקויים, כי ראש עיר שסגרו לו רחוב ראשי נמצא בלחץ.