חיבוק במקום הרתעה
במקום המדיניות הרופסת יש להיכנס לרצועת עזה, לתפוס את ציר פילדלפי ולהתבסס על הריסות יישובי צפון הרצועה
ישראל ממשיכה לאבד את יכולת ההרתעה. לאחר חוסר ההצלחה, בלשון המעטה, במהלכיה של מלחמת לבנון השנייה, טפחה המציאות על פנינו הנפולות וגופנו השפוף גם בדרום הארץ, שם "השגנו" "הפסקת אש" עם ארגוני הטרור, הפסקת אש עצובה ומבזה, עת אנחנו הפסקנו את האש והמחבלים משגרים ללא הפסק מטחי רקטות ומרגמות לעבר מתקנים אסטרטגיים באשקלון, פוצעים אנושות נער בשדרות וזורים אימה ופחד לאורך כל גבולנו הדרומי.
עשרות רבות של פצצות נחתו על ישובינו מאז אותה הצהרה אומללה על הפסקת אש. ראש הממשלה מבליג ומנשק. מבליג נוכח רעמי התותחים הפלסטינים ומנשק את ה"ראיס" אבו מאזן נשיקה שהפתיעה גם את המנושק עצמו.
מה חושבים תושבים בשדרות נוכח ההשלמה התמוהה של ממשלת האיפוק עם הטרור הרצוף הניחת עלינו מאיזור מחנות הפליטים ברצועת עזה? מה חושבים תושבים בישראל על אותו חיבוק ונשיקה שהצמיד ראש ממשלתנו לבכיר אויבנו, כאשר גדודיו, בעת הפגישה המלבבת ההיא, ממשיכים בניסיונות הבלתי פוסקים להרוג אזרחים יהודים חפים מכל פשע, שכל רצונם הוא להמשיך באורח חיים שלו ונורמלי בעירם, ביישובם, במבצרם?
האם האטימות אכן מגיעה לשיאים חדשים? האם בנוסף לפליטות הפה המבישות בנושא חיילינו החטופים, בנושא הגרעין, באים לידי ביטוי גם מעשים תמוהים כמו הנשיקה על לחיו של ה"ראיס" בעת שנוחתים טילים בערינו?
שמעתי על יוזמה חדשה בשדרות, יוזמה לנטישת העיר עד אחרון תושביה, עד שיתעורר ראש הממשלה מהקיפאון שאחז בו, ויורה לצה"ל להגן על תושבי הדרום. קשה להשיא עצות לאזרחים החיים תחת אימת "צבע אדום" והרקטות הנוחתות, אך חשוב לומר להם: לפני שאתם מחליטים לנטוש את בתיכם ולעבור למקום מגורים חלופי, על ראש הממשלה לעשות טובה גדולה לעם היושב בציון ולעצמו, אם עדיין נותר בו חלקיק של יושרה מנהיגותית ולנטוש את כסאו לטובת מנהיג שיוכל להנהיג, למשול ולטפל במצב הקשה והמידרדר במדרון חלקלק.
עכשיו דרושה מנהיגות מובילה, יוזמת ומושלת ביד רמה ולא רפיסות וחדלון, יהירות והתנשאות, ללא בסיס וללא כריזמה. על מנהיג שיבוא במקומו של מי שנכשל במהלך כל חודשי שלטונו הריקים מעשייה ומקבלת החלטות, להורות לצה"ל מיד להפסיק את הטרור המציף אותנו מרצועת עזה.
על המנהיג להחליט על כניסה מיידית לרצועת עזה עם כל העוצמה והכוח, לתפוס את ציר פילדלפי ובכך לחסום את העברת כלי המשחית הבלתי פוסקים מכיוון מצרים, להכנס מצפון ולהתבסס על הריסות יישובי התוחמת הצפונית אלי סיני, דוגית וניסנית ולא לאפשר בשום אופן ודרך את המשך ירי הקסאם לעבר ישראל.
בד בבד על צה"ל לבצע תנועת מלקחיים מצפון לדרום ומדרום לצפון על מנת להפוך כל אבן ולנטרל את יכולת הטרור. אם נמתין נעמוד בעוד חודש חודשיים במצב בלתי אפשרי, מול יכולות חדשות של האויב ומערך צבאי הדומה בעוצמתו ליכולות שהפגינו לוחמי החיזבאללה במלחמת לבנון השניה.
די להתרפסות בפני הפלסטינים, די למחוות ולמתנות, די להתקפלות. בעת האחרונה בשל ההתנהלות הרפויה של המנהיגות, איבדנו את עוצמתנו היחסית אותה בנינו בדם, יזע ודמעות במשך 59 שנות קיומנו, עת היינו הצבא המנצח במזרח התיכון, וכן איבדנו את יתרוננו כנכס אסטרטגי מערבי, שהרי ארה"ב ומדינות מערב אירופה, מבינות יותר מתמיד שלא ניתן לסמוך עלינו כ"מנצחים עקביים" במלחמותינו מול אויבנו.
ניתנו לנו הזדמנות וכל הזמן שבעולם לפתור את בעיית החיזבאללה, החמאס והג'יהאד האיסלמי ואנו לא הרמנו את הכפפה, לא יכולנו לטרור. בכך איבדנו את מעמדנו ועוצמתנו גם בפני ידידותינו הגדולות ביותר.
אין להתעלם, קיימת בעיה בצבא, אך היא תיפתר ומהר. מה שיותר מדאיג הוא הבעיה בהתנהלות כל הדרג המדיני, שלא עושה דבר וחצי דבר להגן על אזרחיו, מעניק לאויב את הלחי השניה, ללא תגובה ובה בעת מנשק את לחיו של ה"ראיס". הפכנו ללעג ולקלס בפני כולם, לכאלה שמקבלים כל יום מנת טרור ומשיבים במתנות, התחשבות, ויתורים, איפוק והבלגה.
