פגע, ברח - וזוכה מאשמה

פגע, הרג, נבהל וברח - וזכה מן ההפקר. נהג שפגע למוות בהולכת רגל וברח ממקום התאונה, זוכה מגרימת מותה ברשלנות, בזכות בריחתו מהמקום. "העובדה שהנאשם לא עצר במקום, היה בה כדי להקשות על התנהלות החקירה וקביעת מיקום התאונה", כך קבע בית המשפט בהכרעת הדין.

התאונה ארעה בינואר 2004, בכביש פתח-תקווה לוד לכיוון דרום. רבקה מרחום ז"ל חצתה את הכביש שלא במעבר חציה, 70 מטר לפני צומת נחלים. אז נפגעה מרכב חולף ונהרגה במקום. נהג הרכב הפוגע, יוסי ציון, המשיך בנסיעה אל מעבר לצומת, עצר את רכבו, ירד מהרכב בדק את הנזק שנגרם לרכב, ואז עזב את המקום, תוך שהוא מפקיר את מרחום. כשעה וחצי לאחר מכן הסגיר את עצמו לידי המשטרה.

נפגעה כשחצתה את הכביש (צילום אילוסטרציה: ויז'ואל/פוטוס) 

בעקבות התאונה הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה נגד ציון, ובו יוחסו לו עבירות של גרימת מוות ברשלנות ועזיבת מקום תאונה. בבית המשפט טען ציון כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת, מכיוון שהולכת הרגל חצתה את הכביש במקום שאינו מיועד לכך, שאינו מואר די הצורך וכאשר היא לבושה בגדים כהים. לטענתו, התנהגותה הרשלנית גרמה לתאונה ולתוצאותיה הטרגיות. ציון הודה בעזיבת מקום התאונה.

לאחר שמיעת העדים במשפט, החליטה השופטת אטליא וישקין בהכרעת הדין להרשיע את ציון בעזיבת מקום התאונה, ולזכותו מהעבירה של גרימת מותה ברשלנות של הולכת הרגל. בהכרעת קבעה השופטת כי בגלל שברח מהמקום, התקשתה המשטרה בניהול החקירה, בקביעת מקום המפגש בין הרכב להולכת הרגל, בבחינת סימני הבלימה שנמצאו ובהתאמתם בוודאות לרכבו של הנאשם. השופטת הוסיפה וקבעה כי "עזיבת מקום התאונה על ידי הנאשם חיבלה משמעותית בניהול החקירה".

השופטת הוסיפה עוד כי השאלה החשובה בתיק היא כיוון חציית הכביש על-ידי הולכת הרגל, וכי ממכלול העדויות היא נוטה לאמץ את הקביעה כי זו בוצעה משמאל לימין. עניין זה, אומרת השופטת, יש בו להביא למסקנה בדבר אחריות הנאשם לתאונה ומתאימה לטענתו כי התאונה היתה בלתי נמנעת. השופטת הוסיפה כי עדות של בני זוג שהיו עדים לתאונה, עוררה ספק כי חציית הכביש הייתה משמאל. מכיוון שנותר ספק, היא זיכתה את ציון מעבירת גרימת מוות ברשלנות.

גזר הדין בעבירת עזיבת מקום התאונה נדחה למועד אחר.