יש הממחישים את הזמן הנדרש לזהות את שינוי מדיניותה של ממשלה על ידי השוואה לזמן הנדרש לנושאת מטוסים בכדי להגיע לכוון חדש. אפשר שסדרת מהלכיו והתבטאויותיו של ראש הממשלה אולמרט לאחרונה, מעידים כי החליט לסובב את הגה ממשלתו ממדיניות של חד צדדיות לזו של הידברות עם המתונים שבפלסטינים, בהנהגתו של אבו מאזן.
נרצה לקוות כי אכן כך זה אך יותר נבקש להבטיח כי ראש הממשלה מודע להשלכות הקשות שעלול הוא להמיט על שני הצדדים אם ינסה לעצור באחת או לשנות שוב את יעדו.
נאומו מעל קבר בן גוריון,
בו דיבר על מדינה פלסטינית עצמאית, הפסקת האש בעזה שהושקה בצמוד לה, הניסיון להקלות בתנועה הפלסטינית על ידי הסרת מחסומים ביהודה ושומרון, פגישתו עם אבו מאזן, העברת 100 מיליון דולר מכספי המיסים הפלסטינים לידי נשיא הרשות, מדיניות ההבלגה להפרות הפסקת האש של הג'יהאד האסלאמי, ההחלטה לאפשר מעבר 2,000 רובים ותחמושת לידי כוחות הביטחון הנשלטים על ידי הפתח, והאפשרות להתיר את כניסתם של אלפי לוחמי אל באדר מירדן לעזה בכדי לסייע לאבו מאזן לשנות את יחסי הכוחות ברצועה, הנוטים היום בבירור לטובת החמאס, הם "עצים צעירים" שנקווה כי שתולים הם באותו "יער חדש" ואינם הסחות מהמדיניות המוכרת.
צעדים אלו יכולים להעיד כי ראש הממשלה בחר להידבר מחדש עם אבו מאזן ולפעול בצעדים מעשיים לחיזוקו בהתמודדות מול החמאס. כדי שזה יצלח, על ראש הממשלה להיענות להצעתו של נשיא הרשות ולפתוח במשא ומתן על הסדר קבע. כוחו של החמאס אינו נשען רק על נשקו, או על חולשתו ושחיתותו של הפתח, אלא בעיקר על יכולתו לזכות באמון הרחוב הפלסטיני כי יש בידו להביא לסיום הכבוש בדרך "ההתנגדות".
שילוב של לחימה ממוקדת, מבוקרת ואחראית בטרור, עם הקלות משמעותיות בחיי היום יום של האוכלוסייה הפלסטינית לצד הנחת הצעה מדינית ראויה להסדר, תוצר של חידוש ההידברות והמו"מ, יכול להניב את אותה "ממשלה חדשה" שאולמרט ייחל לה בנאומו.
כדי לשמור על הכיוון הזה על ראש הממשלה להיות נחוש לעשות כך מול "איומי" צה"ל בהסרת המחסומים ובצורך לצאת ל"מבצע צבאי נרחב", מול ההתגרות של הג'יהאד ודומיו המבקשים "להעתיק את האש בניהם לאויב הציוני" ומול הצהרות האופוזיציה מבית ומחוץ לממשלתו ביחס למהלכיו האחרונים. אך יותר מכל צריך ראש הממשלה להפנים כי לא יוכל לאחוז במקל בשני קצותיו. הוא אינו יכול להפגין מדיניות שונה ביחס לגדה המערבית מזו שבעזה. הוא אינו יכול להכריז באותה נשימה על "דרך אחרת של אמון ושלום" ועל הקמתה בפועל של התנחלות חדשה בבקעת הירדן. הוא אינו יכול להכריז בנאומו על "פרידה מחלומות שהזינו את האתוסים הלאומיים שלנו.." ולאשר מחדש, בישיבה שקיים יומיים לאחר מכן, את בניית הגדר במקומות בו היא חודרת לעומק השטח הפלסטיני, מנתקת והורסת את מרקם חייהם ופרנסתם של מאות אלפים פלסטינים בגדה, ואף לשקול להוסיף עליה קטעים חדשים.
מהלכים סותרים אלו יביאו להחזקתם של אבו מאזן ותומכיו בגדר מש"תפים ו"מגוייסים" של ישראל הפועלים כנגד האינטרס הפלסטיני ארוך הטווח, כפי שהחמאס מנסה להציגם בפני הצבור הפלסטיני.
הגה נושאת המטוסים עשוי לספוג תיקוני כיוון קלים כנגד גלים וזרמים מקומיים. אך צעדים אלו, חד צדדיים וכוחניים במהותם, אינם יכולים להשתלב בכיוון החדש של הידברות אותה מנסה אולמרט להפגין. על ראש הממשלה להכיר בכך שהצבור הפלסטיני לא ייתן הזדמנות שלישית לפת"ח ולאבו מאזן בראשם, לחזור ולנסות את הדרך המדינית עם ישראל, בכדי להשיג את מטרתו בדמות מדינת פלסטינית עצמאית בשטחים.
הרחוב הפלסטיני ער לעובדה כי משא ומתן של 10 שנים בהנהגת הפתח לא הצליח להניב ולו את הנסיגה הישראלית מעזה הקטנה והצפופה אותה הביאה "ההתנגדות" בהובלת החמאס. הבחירה מחדש של אולמרט בהידברות עם אבו מאזן, אם אכן נעשתה כזאת, היא בחירה של נושאת מטוסים ויש ללכת עימה בנחישות ובחירוק שניים, ולתבוע את אותו דבר מהפלסטינים. כי אם אין בכוונתו של אולמרט לנהוג כך, עדיף היה באם לא היה מנסה זאת כלל.
"חלון ההזדמנויות המדיני" הינו צר מדי כיום לניסיונות להרוויח זמן להעמקת האחיזה הישראלית בגדה המערבית כפי שתוכנית "ההתנתקות" ביקשה בזמנו להשיג. הכשלת הניסיון הנוכחי לא תותיר בו הרבה מקום לעתיד אחר.
