האקדמיה למדעי המילואים

ב-11 השנים האחרונות שלח הטכניון לוויין לחלל, שלושה פרופסורים ישראלים זכו בפרס נובל בכימיה ובתורת המשחקים, ראשי האקדמיה הישראלית נסעו ברחבי העולם לשנות שבתון, להרצאות יקרות ואף גייסו מיליוני דולרים עבור מוסדות המחקר האקדמיים. רק בעיה אחת הם לא הצליחו לפתור - בעיה מתמטית מסובכת, אסטרונומית, פיזיקאלית ופסיכואנליטית.

הפרופסורים הישראלים לא הצליחו לתאם ולקבוע מועד ג' לבחינות של סטודנטים המשרתים במילואים.

אחרי מלחמת לבנון הופיעו ראשי המועצה להשכלה גבוהה בכנסת לצידה של שרת החינוך ותירצו תירוצים. הסבירו את קשייהם ואת מורכבות העניין, התפתלו על הכסא ומלמלו הבטחות סרק. והשרה יולי תמיר, במקום לשלוח אותם בבעיטה הביתה, לעצור את משכורתם ולמנוע תקציבים מהמוסדות שבהנהלתם, ישבה שם בשקט וחייכה.

כך מחייכים היום ראשי האוניברסיטאות כשהם קוראים את עצומת הסטודנטים החדשה.

כך מחייך לו גם השר שאול מופז שחתום על אמנת הסטודנטים משנת 2003 וגם השרה לשעבר לימור לבנת. הם הרי חתמו יחד עם הקמל"ר הקודם מול 53 מוסדות לימוד בישראל על אמנה שמבטיחה ("מבטיחה"!?) מועדים מיוחדים וחומר עזר וחונכים והקלטות של שיעורים וגם עזרה בשכר לימוד ועוד ועוד למען הסטודנטים המשרתים באומץ לב את מדינתם. הכל נעשה אז כדי לא להגיע לחקיקת חוק מחייב.

אמנה אמרו אז כל הפקידים, המרצים והדיקאנים, יוצרת אמון בין המדינה לבין המילואימניקים. ובכן מה יש לומר היום אחרי שהאמנה חתומה? שקרנים. פשוט שקרנים במשכורת. מריחת מימוש אמנת הסטודנטים, היא סימפטום לכל מה שעשו ממשלות ישראל בשנים האחרונות למען מערך המילואים של מדינת ישראל. כל מה שהן לא עשו.

מי זוכר שיחידות שלמות יצאו למבצע "חומת מגן" (2002) ללא מיגון, ללא שכפ"צים? מי זוכר שראשי צה"ל הבטיחו אז למבקר המדינה ולכנסת להשלים את השכפ"צים לכל חיילי המילואים ושנה אחר כך התברר שלא דובים ולא זבובים ולא שכפ"צים קראמיים ולא כלום. גם דו"ח מעקב של המבקר מצא מאוחר יותר שנציגי צה"ל הטעו את ועדת ביקורת המדינה ואת המבקר לגבי הנתונים. אבל מי זוכר?

מי זוכר מה קרה רק לפני חצי שנה? כאשר חטיבות שלמות נקראו להילחם לאחר חמש שנים ללא אימונים?

מי זוכר שהרמטכ"ל משה יעלון בעצמו, הצהיר ללא בושה שצה"ל אמר לממשלה שאם תפרוץ מלחמה הוא "ישחיז" את מערך המילואים הזה "בארבעה ימים" ויהיה מוכן להילחם? מי זוכר?

ברוכים הבאים אל האקדמיה למדעי המילואים. כמה פעמים עוד אפשר לכתוב שרק כאשר יחוקק חוק מחייב המעגן את חובת המדינה לתקצוב כוחות המילואים, לציודם לאימונם ולטיפול בבעיותיהם האזרחיות, רק אז אולי נתחיל להיות מדינה מתוקנת עם צבא נורמלי? רק אז יהיה לנו אולי צבא שמסוגל להכריע מלחמות.

כך הרי הגענו אל דו"חות החקירה של האלופים על קרבות מלחמת לבנון, על מוכנות מערך המילואים, יותר נכון על היעדר המוכנות.

הסטודנטים הצעירים של היום ימצאו את עצמם בעוד 11 שנים כשהם כבר בתפקידי פיקוד בכירים, ממשיכים לכתת את רגליהם ללשכות המרצים כדי לזכות בעוד הקלה בבחינה למדעי הרוח. כי בישראל של 2007 אפילו האקדמיה כבר לא אומרת את האמת לחיילי המילואים.