כך הופך בית כנסת היסטורי בנוה צדק לבית מגורים

בית כנסת היסטורי בשכונת נוה צדק נהרס, במקומו ייבנה בית מגורים וכל זאת בהיתר של בית משפט. התושבים זועמים וגם רב השכונה מוחה, אבל הסיפור היותר מעניין קשור בהשתלשלות העניינים שהביאה למצב זה.

עד שנת 1995 שימש בית הכנסת "קהל חסידים" ברחוב רוקח את קהלו. הנכס נתרם עם הקמתו לשמש בית כנסת "עד עולם". בשנת 2001 איתר את הנכס עו"ד יוסף שחור ופנה לבית הדין הרבני בבקשה להתמנות לנאמן בית הכנסת.

תחילה אישר בית הדין הרבני את העברת בית הכנסת לידי חברת "באמונה" העוסקת בניהול הקדשים לנאמנותו של עו"ד שחור בכפוף לתנאי ההקדש - קיומו כבית כנסת. בהמשך לבקשתו של שחור אישר בית הדין למכור את הנכס לידיים פרטיות. שחור מצא רוכש לנכס והגיע להסכם מכירה עם עו"ד אמיר חן לפיו הנכס יימכר לחן תמורת 360 אלף דולר.

כאן נכנסו לתמונה עיריית תל-אביב והאפוטרופוס הכללי שטענו כי בית הדין הרבני פעל בחוסר סמכות עניינית כשאישר את מכירת הנכס. הצדדים פנו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב וביקשו  לבטל את המכירה. בינתיים הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו הנכס יעבור לנאמנות עיריית תל-אביב, הסכם המכר יאושרר ובכספים בניכוי שכר טרחה ומסים ישוקם בית הכנסת הסמוך - "מראות הסולם". 4.5 שנים אחרי, עבודות השיקום טרם החלו כי הכסף לטענת העירייה אינו מספיק לשיפוץ.

"נשמות המתפללים מחפשות בית"

שכונת נווה צדק, השכונה העברית הראשונה מחוץ ליפו נוסדה בשנת 1887. ברחוב רוקח 20 הוקם כמה שנים אחר כך בית הכנסת "קהל חסידים" לאחר שנתרם להקמת בית כנסת "עד עולם" על ידי חונא אדלר, שירד עם משפחתו לקהיר ב-1893. תחילה נחלק בית הכנסת לשני חדרים, באחד התפללו פרושים ובאחר חסידים. בשנת 1910 נפרדו הקהילות והוקם בית הכנסת הסמוך - "מראות הסולם".

בקיץ האחרון, בעת מלחמת לבנון השנייה, הגיעו הדחפורים לרחוב רוקח 20 בנוה צדק, והחלו בהריסת בית הכנסת לטובת בניית בית מגורים. מחאות התושבים לא הועילו. אחד התשובים, קרל ולטר, שחגג את בר המצווה בבית הכנסת סיפר כי היה זה המרכז המשמעותי ביותר של תושבי השכונה שנהגו להתכנס בו בכל אירוע דתי או משפחתי. את בית הכנסת עיטרו כתובות זיכרון, כאן אנשים חגגו וכאן אמרו יזכור. "עוברת בי צמרמורת", אומר ולטר, "הנשמות של כל היהודים שהתפללו פה מחפשות עכשיו בית".

כרמלה אוהב-ציון מצטרפת למחאות. "זה פשוט לא ייתכן, הלב כואב וזה לא קשור לדת אלא להיסטוריה", היא אומרת. "תרמתי מנורה גדולה לבית הכנסת ואין לי מושג איפה היא היום. אף אחד גם לא יודע היכן ארון הקודש, התמונות, העיטורים".

הזמרת אהובה עוזרי תושבת הרחוב אומר כי מדובר ב"מכה קשה. פשוט לא ייתכן שיהרסו את בית הכנסת. אלוהים נמצא כאן ואני לא אישה דתייה". חיה כץ, שאביה היה גבאי בית הכנסת, אומרת כי פנתה לעירייה וביקשה שלפחות תעמיד במקום שלט זיכרון. "חודשים אני מחכה לתשובה", היא אומרת.

יצהרי, שהיה סגן ראש עיריית תל-אביב, אומר כי בזמנו גיבש תוכנית לשיקום שני בתי הכנסת, בשיתוף עם אוניברסיטת תל-אביב שנגנזה ונמצאת עד היום בארכיוני העירייה. "ניתן היה לגייס תרומות ולשפץ את שני בתי הכנסת כולם היו מרוויחים מזה, התושבים, בני הנוער שיכולנו להביא ולהראות להם את המסורת היהודית ואפילו העירייה".

עו"ד שחור: בית הכנסת היה צריף מט ליפול

"אם יש דבר שאני מצר עליו הוא אי יישומה של החלטת בית המשפט לשימור הווי בתי הכנסת",  אומר עו"ד שחור שהיה נאמן הנכס בעבר. "באופן כללי אני נגד הריסת בתי כנסת, אולם בנסיבות הספציפיות כאשר 'קהל חסידים' היה צריף מט ליפול היה מתבקש למכור אותו ולהציל את בית הכנסת האחר שהיה יפהפה".

שחור הוסיף כי בזמנו פרסם הצעה למכירת הנכס בעיתונות וניהל התמחרות, בה זכה עו"ד חן. "את קביעת שכר הטרחה בסך 13,000 דולר ו-5,000 שקל הוצאות, השארתי לשיקולו של בית המשפט, ולא קיבלתי שכר גבוה במיוחד".

הרוכש: קניתי מגרש עם חורבות

"יש כאן עכשיו שילוב של קנאת שכנים, עם גורמים חרדיים קיצוניים ואנשים שניסו בעבר לפלוש למגרש בתואנות שונות, אך מתוך אינטרס כלכלי ורצון להשתלט עליו בכוח. ישנם בעיר מאות בתי מגורים הבנויים על מגרשים שבהם היו בעבר בתי כנסת ואין בכך כל חריג".

מרשם ההקדשות במשרד המשפטים נמסר בתגובה: "השיקול אשר עמד בבסיס ההחלטה למכירת הנכס, מעבר לפגיעה בצד ג', אשר רכש את הנכס בהתאם לפסיקת בית הדין הרבני, היה העדר היכולת לממש את מטרות ההקדש. מצבם של הנכסים דרש שיקום מאסיבי ומקורות כספיים רבים, אשר לא היו בנמצא.

"בדרך זו של מכירת נכס אחד של ההקדש הושגו מטרותיו באופן הראוי ביותר, ולפיכך החלטת בית המשפט עומדת בקנה אחד עם חוק הנאמנות והוראותיו שמטרתן להביא בסופו של יום לקיום של רצון המקדישים גם אם בשינוי, במקרים בהם חל שינוי בנסיבות אשר מצדיק זאת.

"בהתאם לדיווח, מ-20.3.05, שהתקבל מעיריית תל אביב, התמורה התקבלה והופקדה בחשבון הנאמנות של ההקדש ותשמש למטרות ההקדש. על פי המידע הנמצא בידי רשם ההקדשות, נראה כי ההליכים בדבר ביטול פסק הדין של ביה"ד הרבני, הקמת ההקדש לפי חוק הנאמנות, מינוי נאמן להקדש ומכירת הנכס בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, נוהלו באופן תקין ובהתאם להוראות החוק."

מעיריית תל-אביב נמסר בתגובה: "העבודות המתבצעות כעת ברחוב שמעון רוקח אינן קשורות למגרש הידוע כ'מראות הסולם' המנוהל על ידי העירייה. הקרקע הידועה כבית כנסת 'קהל חסידים' נמכרה בזמנו על ידי נאמני ההקדש הקודמים באישור בית הדין הרבני. כאשר התגלה הדבר לעירייה, פנינו לבית-המשפט בבקשה למנוע את המכירה ולמנות את העירייה למנהלת ההקדש. בית-המשפט אכן מינה את העירייה לנאמנת ההקדש, אך לא ביטל את מכירתו היות וההליך אושר על ידי בית הדין הרבני. הכספים בגין מכירת המגרש הופקדו בקופת ההקדש ומטרתם תשמש להקמת בית כנסת מראות הסולם. נאמני ההקדש פועלים לאיתור תורם מתאים הואיל ועלויות ההקמה הינן גבוהות משמעותית מהתקציב הקיים בקופת ההקדש. המגרש הנבנה כיום הינו החלקה שנמכרה בזמנו ולא מגרש ההקדש".

"פיל בחנות חרסינה"

בימים אלה בבתי המשפט מלחמה נוספת הנוגעת לחזית הבניין. "פיל בחנות חרסינה" מכנה זאת עוה"ד זהר לנדה, המייצג את אחד מדיירי הרחוב, הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. לטענתו חזית הזכוכית של הבניין שיבנה על חורבות בית-הכנסת לא עולה בקנה אחד עם דרישות ההתאמה החזיתית בשכונה. "העירייה בחרה בפרשנות דווקנית לתב"ע", אומר לנדה, "הפרשנות הרחבה בה אנו מצדדים שמה לנגד עינייה את אופי השכונה, האזור ובמיוחד את אופיו המיוחד של הרחוב. מה שייבנה זה 'פיל בחנות חרסינה'".

בתגובה אומר הבעלים עו"ד חן: "אכן הוגשה עתירה לאחר שהתנגדות וערר שהוגשו נדחו. אני מקווה שגם העתירה תידחה. בדיון האחרון המליץ השופט לעותרים למחוק את העתירה אך הם סירבו".