ועדת הכלכלה של הכנסת דנה בשבועות האחרונים בסעיפי הצעת חוק זכויות היוצרים החדש, שצפוי להחליף את החקיקה הקיימת, המתבססת על חוק זכויות היוצרים של בריטניה משנת 1911 ופקודת זכויות היוצרים המנדטורית (1924).
הדיון האחרון, שנערך ביום ד' האחרון, עסק בסעיף 26 בחוק (עותקים זמניים מסיבות טכנולוגיות), הקובע כי:
"העתקה ארעית של יצירה, כחלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת על ידי גורם ביניים, או העתקה ארעית ביצירה לצורך שימוש אחר כדין ביצירה, מותרת, ובלבד שאין להעתקה הכלכלית ערך משלה".
הסעיף, המתיר יצירת עותקים בזיכרון המטמון של המחשב (caching) או טעינת תוכנות ל-RAM, אושר על ידי הוועדה בסוף הדיון.
בעקבות דרישה של חברת הכנסת לימור לבנת (ליכוד) להתייחס בחוק לבעיית ההעתקות הבלתי מורשות באינטרנט, הציע נציג הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות - להוסיף לחוק המתהווה איסור על הסרת מערכות ניהול זכויות קניין (DRM) מיצירות מוגנות זכויות יוצרים כמו שירים, סרטים וכל תוכן אחר המופץ בפורמט דיגיטלי, בדומה לחוק ה-DMCA האמריקני.
מערכות המוגנות ב-DRM מאפשרות לבעלי הזכויות לקבוע כיצד ישתמשו אנשים בתכנים שהם מפיצים. זאת, באמצעות הצפנת התכנים ומתן אפשרות לנגנם רק בתוכנה המיועדת לכך.
כמעט כל DVD שנמכר היום מוגן באמצעות מערכת ניהול זכויות, כמו גם חלק מהתקליטורים, רוב המוזיקה וחלק מהספרים הדיגיטליים המופצים ברשת.
שירים וסרטים דיגיטליים המיישמים DRM מאפשרים למשתמשים ליהנות מהם מספר מוגבל של פעמים או שהשימוש בהם קצוב בזמן. במקרים מסוימים הטכנולוגיה לא מאפשרת למשתמשים להעביר את התכנים לחברים.
ה-DRM המשולב בנגן ה-Zune החדש של מיקרוסופט מאפשר למשתמש לחלוק שיר עם שלושה אנשים, וכל אחד מהם יכול להאזין לו למשך שלושה ימים או שלוש השמעות – לאחר מכן עליו לרכוש את השיר.
תומכי ה-DRM טוענים כי רק באמצעות טכנולוגיה זו ניתן להגן על תכנים מפני פיראטיות מסיבית, לקיים עסק כלכלי בעידן האינטרנט ולהציל
את תעשיית הבידור מפשיטת רגל. מנגד, טוענים המבקרים כי חברות המדיה מנצלות לרעה את ה-DRM כדי למנוע תחרות ולהפר את האיזון העדין בין הקניין הרוחני של בעלי התכנים לבין זכות הצרכנים להשתמש בתכנים כראות עיניהם, כל עוד מדובר בשימוש פרטי והוגן.
סרטי DVD המוגנים ב-DRM מאפשרים להגביל את הצפייה לאיזור מסוים בעולם, על אף שרוב הנגנים בישראל לא מיישמים את ההגבלה הזו. עמותת הקוד הפתוח "המקור", שהכינה נייר עמדה בנושא (קישור למסמך PDF),
טוענת כי קבלת התיקון המוצע תוציא אל מחוץ לחוק מעל 95% מנגני ה-DVD הנמכרים בארץ.
כותבי נייר העמדה מציינים כי האיסור לעקוף מערכות ניהול זכויות קניין מקנה לטכנולוגיה מעמד של חוק, ליצרנים מעמד של מחוקק, ומרוקן מכל תוכן את סעיף 18 לחוק, הקובע כי שימוש ביצירה מותר לצורכי לימוד, מחקר, ביקורת, סקירה, תמצית עיתונאית, הליכים משפטיים, הכללה אגבית ביצירה (למשל, צילום או סרט, למעט שיר), שידור, העתקה חלקית לצורכי אמנות, העתקה לצורכי גיבוי או לצורך התאמה לתוכנה אחרת, העתקה ארעית של יצירה (למשל, לזיכרון המטמון של המחשב) ועוד.
"למפיץ היצירה ניתן שיק פתוח לכתוב את חוק זכויות היוצרים שמתאים לו", הם כותבים, "וזאת מבלי שלצרכנים תהיה אפשרות כלשהי לשמר לעצמם זכויות בסיסיות וללא פיקוח או אפשרות ערעור".
בהמשך הם כותבים כי תופעת ההעתקות באינטרנט לא פחתה, על אף אישור חוק ה-DMCA המקביל בארצות הברית בשנת 1998. הם מציינים מספר מקרים הם נעשה שימוש בחוק כדי למנוע תחרות או שימוש הוגן, בהם הניסיון של לקסמרק לחסום שימוש במחסניות דיו חלופיות במדפסות שלה (שהסתיים בכשלון משפטי).
משרד המשפטים הביע התנגדות לדרישה של הפדרציה בנימוק כי אין ראוי להתייחס אליה בחוק המוצע. ועדת הכלכלה של הכנסת תערוך מחר (ג') דיון נוסף בהצעה של הפדרציה וצפוי ויכוח סוער בין תומכי ההצעה למבקריה.
הוועדה אישרה בסוף החודש האחרון את סעיף 24 לחוק, המתיר, בשילוב עם סעיף 18, לבצע את הפעולות הבאות בתוכנה ללא הסכמת בעל זכויות היוצרים: להעתיק תוכנה לצורכי גיבוי; להעתיק תוכנה לצורכי שירות ותחזוקה לבעל עותק מורשה (למשל, במעבדות מחשבים); להעתיק תוכנה או לבצע יצירה נגזרת ממנה לצורך התאמתה למערכת מחשב או לתוכנה אחרת; תיקון פרצות אבטחה והגנה מהן; השגת מידע הדרוש להתאמת מערכת מחשב או תוכנה אחרת (הינדוס לאחור) ללא כוונה להפר זכויות יוצרים. בעמותת המקור טוענים כי הדרישה של הפדרציה מרוקנת מתוכן את כל ההיתרים האלה.
