אין מסוכן יותר משדה קרב של נשים
יש איזו תחושה של קנאה, חוסר פרגון ותחרותיות בחברויות בין נשים. אצל חלק גדול מהן, בעיקר הצעירות, כשלאחת קורה משהו טוב, השנייה מיד מביטה בקנאה, ולעומת זאת, כשלאחת רע, חברתה לוקחת בשמחה את תפקיד המנחמת. תובנות של בנים על בנות, מתוך הספר "ככה לא בונים חופה"
המנה העיקרית הגיעה, וגדי הסב את תשומת לבנו לשלוש בחורות שנפרדו מבחורה רביעית. הבחורה שעזבה נראתה לטעמי. מהבחורות היפות, הטבעיות, עם מינימום איפור ומקסימום אישיות. מסוג הבחורות שמתלבשות בטוב טעם, אבל ללא מאמץ מיותר. מאלה שיודעות איך להניח את הבגד ולהתאים אותו לנעליים, מבלי לפוצץ מאות שקלים בחנויות מעצבים רק בגלל השם.
היא יצאה מהמסעדה, וגדי, שהכיר אחת מהן, הזמין את שלוש חברותיה להצטרף אלינו לשולחן וערך בינינו היכרות. אחת מהן היתה נמוכה עם עור פנים מחוטט, גוף מעט מלא והליכה מתנצלת. השנייה היתה חטובה מאוד, גבוהה ובעלת פנים גסות, והשלישית נראתה מצוין, אבל היה בהופעתה החיצונית ממד מלאכותי, לא אמיתי, היא נראתה כמו צעצוע: איפור מוגזם, שיער שספג כמויות חמצן שיכלו לתת מענה ללא מעט בעיות של אסטרונאוטים בחלל, ושפתיים כל כך נפוחות מסיליקון, עד שלרגע היה נדמה שהיא קיבלה אגרוף ושכחה לשים קרח.
“תגידי", פנה אליה אייל, “הבחורה שהיתה איתכן, חברה שלך?”
“כן".
“חברה טובה?”
“אצל נשים אין חברות טובות, זאת אף פעם לא חברוּת אמיתית, אבל כן, אני מכירה אותה טוב", אמרה בנחרצות.
זאת לא פעם ראשונה שאני עד למשפט בסגנון כזה - ומנשים. יש איזו תחושה של קנאה, של חוסר פרגון ושל תחרותיות בחברויות בין נשים. לא אצל כולן, אבל אצל חלק גדול מהן, בעיקר בגילים הצעירים, כשלאחת קורה משהו טוב, השנייה מיד מביטה בקנאה, ולעומת זאת, כשלאחת רע, חברתה לוקחת בשמחה את תפקיד המנחמת. בפומבי כל אחת מהן מעדיפה שחברתה תיראה פחות טוב ממנה. רבות מהן מחרימות את זו שנראית מעולה או מסתירות ממנה אינפורמציה, למשל על מסיבה מעניינת, רק בגלל שהיא גונבת להן את ההצגה ואת המבטים. נדיר למצוא רווק בתל אביב שלא שמע את משפט המחאה, “אני מסתדרת הרבה יותר טוב עם גברים".
בעוד אני שמח שיש אינטראקציה חיובית בין החברים שסובבים אותי, אצל אותן בחורות, המרכזית נהנית מההפרדה ונוקטת שיטת הפרד ומשול, ואילו החברות המשותפות מתעבות ומשמיצות האחת את רעותה ללא הרף. אין מסוכן יותר משדה קרב של נשים.
הדרך הטובה ביותר לבדיקת איכות הקשר בין חברות היא כשאחת מהן אוחזת חבר חדש או מתחתנת. או אז מיד מתחיל הקשר לדעוך, ובסיס היחסים הרעוע גורם בהמשך לנתק מוחלט. במקרים כאלה, האחת כועסת שחברתה נטשה אותה בגלל גבר חדש בחייה, ואילו החברה כועסת בגלל שהיא לא תומכת בקשר החדש. האמת היא שאף אחת מהן לא ממש מעוניינת בקשר, ובשביל שתיהן הוא מוצה בשלב זה עקב השינויים בסטטוס ובצרכים. זאת גם הסיבה שפעמים רבות גברים מרגישים יחס של איבה או חוסר פרגון מהצד של החברה של בת הזוג, כי הם מהווים עבורה מקור לקנאה וסכנה מוחשית להמשך היחסים. האפשרות לפרגן לחברתן הטובה לא מובאת כלל בחשבון.
“יש לה חבר?” אייל לא הרפה.
“לא, למה?” השיבה.
“סתם, חמודה". עכשיו כבר הכל היה לי ברור. אייל פותח לי אופציות. “אולי תדברי איתה, תזרקי איזו מילה, ותארגני לאורן את הטלפון שלה".
המלצה של בחורה לבחורה מהווה קלף מנצח
אייל יודע שאצל נשים המלצה של בחורה לבחורה מהווה קלף מנצח. אפשר להיווכח בכך במיוחד כשאתה מגיע לבר עם ידידה ושולח אותה למשימת שידוך. אפילו שהשתיים לא מכירות כלל, מתפתחת ביניהן דינמיקה בלתי אנונימית בעליל, והמלצת הידידה הופכת מכרעת. בסיטואציה דומה, אתה יכול לשלוח למערכה חבר ולקבל תגובת־נגד חשדנית.
המחומצנת התלבטה, ואייל הוסיף לשכנע אותה בסגנונו הייחודי, “תגידי לה שאת הולכת להעיף אותה 200 קילומטר קדימה".
“לא תודה, יש לי מישהי", הרגשתי צורך להתערב בשיחה.
“לא להרבה זמן", גילה אייל את צפונות לבו.
“למה?” הסתכלתי עליו בפליאה.
“משהו בה מריח לי לא טוב", הניח את היד על האף ושאף בחוזקה.
לאייל יש אינטואיציה חזקה לגבי אנשים. הוא רגיש לדקויות, עד שיש שטוענים שהוא קורא אנשים כספר פתוח. הוא יכול לזהות סממני דיכאון אצל אדם שמקרין שמחה כלפי חוץ, ולחוש רכות ופגיעות אצל כאלה שנחשבים בולדוזרים אגרסיביים. כשהוא פוגש מישהו, הוא ער לכל הפרטים הקטנים שמגיעים איתו, ההליכה, צורת הלבוש, סגנון הישיבה, לחיצת היד, הבעות הפנים, חיתוך הדיבור, הצליל שבקול, המבט בעיניים ותנועות הידיים. כל אלה מאפשרים לו לצפות התנהגות, אמירה או פעולה של אדם לפני שקרתה, או לנתח אחר מעשה ממה נבעה.
אבל אני, שכבר הייתי כרוך אחרי מאיה, בחרתי להתעלם מתמרור האזהרה ששלח אלי אייל.
אכלנו, פטפטנו, אט־אט התפשטה סביב השולחן אווירה פתוחה וחופשית. "אפשר לקבל מכם איזושהי עצה?” שאלה המחומצנת.
“בכיף", ענינו אייל ואני בו־זמנית.
“אני צריכה לצאת היום עם מישהו פעם ראשונה. זה מישהו ששמתי עליו עין כבר מזמן, ואני נמשכת אליו מאוד, כך שיש מצב שנשכב היום, אבל אני מתלבטת כי גברים לא מעריכים בחורה שמזדיינת איתם בפעם הראשונה".
בזווית העין הבחנתי בתדהמה על פניהם של תומר ורוני, שהיו כבר נשואים עם פרוץ המהפכה המינית האחרונה, שהחלה במקביל לכניסת “סקס והעיר הגדולה” לחיי הביצה. “אז מה הבעיה?” שאלתי.
“העניין הוא שאני רוצה אותו. אבל אצלכם יכולה להיות נימפומנית שקופצת ממיטה למיטה ורוצה מאוד מישהו ואז היא מתאפקת איתו, ולעומת זאת יכולה להיות מישהי שמרנית שבא לה להגשים פנטזיה לשכב פעם אחת עם גבר בפגישה ראשונה, וכשהיא עושה את זה אז היא מחוקה".
“אז אני מבין שאת פה הרבנית מבני ברק", אמר אייל.
“עזבו אותי, תגידו מה אתם חושבים".
לא צריך לעשות את זה מוקדם מדי ולא מאוחר מדי
הנטייה הראשונית שלי היתה להיכנס לתפקיד האדם הנאור והפתוח, שמפגין דעות ליברליות על אודות חופש הבחירה והתעלמות מנורמות מקובעות. אייל הקדים אותי: “בעיקרון לא צריך לעשות את זה מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. הדבר הכי חשוב הוא שתקומי בבוקר ותרגישי טוב עם עצמך, שעשית משהו שבאמת רצית, ולא שנגררת בגלל המשיכה והאווירה. חשוב שתסתכלי במראה ולא תרגישי שאת מתחרטת".
“בואי נודה באמת", הצטרפתי לשיחה, “המון גברים יספרו לך שהם ליברלים וינסו לשכנע אותך שזה לא ישפיע עליהם. יהיו גם כאלה שיספרו לך סיפור על החברה האחרונה, זאת של החמש שנים, שהם שכבו איתה כבר בערב הראשון, אל תקני את זה! זאת רמאות! אפשר לספור על יד אחת את אלה שירצו אותך באמת אם תיכנסי איתם למיטה בפעם הראשונה".
“אז מה עושים?”
“תיקחי הכל בחשבון, ותעשי מה שיתאים לך", השבתי, “יכול מאוד להיות שבחור שלא רוצה אותך בגלל ששכבת איתו בפעם הראשונה לא מתאים לך. תחליטי בעצמך. אין פה אמת אבסולוטית".
“גם לי יש שאלה", הצטרפה הנמוכה לשיחה. "יש לי חבר בערך חודש, ואנחנו מתראים כמעט כל יום, ואתמול אמרתי לו שאולי אנחנו מתקדמים מהר מדי וצריך להוריד קצב -”
“וציפית שהוא יגיד, ‘לא... מה פתאום, לא כדאי לעצור, הקצב אחלה', אבל במקום זה הוא אמר לך, ‘איך שאת רוצה, מאמי,’” התפרצתי לדבריה.
“נכון! איך ידעת?”
“כי יש לבחורות את הקטע הזה שהן אומרות משהו בלי להתכוון אליו כדי לערוך מבחן, ולראות מה התגובה של הצד השני", הסברתי.
“וואלה", התערב אייל, “זה כמו שבחורה אומרת לך, ‘היום כנראה לא נתראה', אז אתה אומר, ‘טוב. אם לא אז לא, סבבה, נתראה מחר', ואז היא מתחילה לשאול שאלות, ‘איך ויתרת כל כך מהר?’ ‘למה לא התנגדת?’ חצי נעלבת, אפילו שהיא זאת שהציעה את זה".
“תביני, בחורים הם בוקים. אנחנו לא חוקרים פרטיים. מה שאומרים לנו זה מה שאנחנו מבינים. אסור לתת לנו רמזים, סימנים. אנחנו גלמים", סיכמתי.
“ובכל מקרה אנחנו יוצאים המניאקים", הגיב רוני במה שנראה תגובה אותנטית למצב בביתו. “אם הסכמנו פגענו בקשר, ואם לא אז אנחנו לא מכבדים את הבקשה".
“אתם חושבים שהרסתי?” שאלה.
“לא. פשוט תחזירי את המצב לתלם, למה שהיה", התערב תומר.
“קחי רוורס, ומהר", הציע אייל.
“עוד שאלות, בנות?” אמרתי, “אני מרגיש שאנחנו חמים היום".
“תשאלי אותם", דחקה הנמוכה בחטובה. החטובה נעה בחוסר נוחות בכסאה, וכשנראה שהתגברה על חששותיה אמרה: “לפני שבועיים יצאתי עם מישהו חמוד נורא. אחרי היציאה הראשונה שכבנו. לא ביג דיל. אחרי הפעם השנייה כבר הרגשתי שאני רוצה משהו מעבר. נדלקתי עליו, אבל לא אמרתי לו כלום".
“זה נקרא אצלנו ‘תסמונת הזיון השני’. כשבחורה ששוכבת עם מישהו, בדרך כלל בערך בפעם השנייה היא מתחילה להיקשר ולפתח איזשהו רגש", הסברתי.
“שטויות, מה עם כל אלה שיש להן יזיזים?” התעוררה המחומצנת. היה נדמה לי ששמעתי כעס בקולה.
“גם אצל אלה לרוב זה התחיל בגלל הספק הקטן שאולי ייצא מזה משהו רציני", אמרתי.
“הספק הזה כולל גם את כל אלה שכביכול משחקות אותה שהן כמו גברים בקטע של זיונים בלי רגש. תתעוררי, בחורים עושים קריירה מהספק הזה", התערב אייל.
“בדיוק. גם כל אלה שיוצאות, שותות, משתכרות ומתהפכות רוצות בסופו של דבר למצוא את האחד, רק שבדרך הן מוכנות לעשות קצת חיים", המשכתי את הרעיון.
“ואיך בכל זאת נוצרים זוגות שרק שוכבים?” המחומצנת לא הרפתה.
“אחרי שהבחורה מבינה שלא ייצא מזה כלום, היא שוקלת ומקבלת החלטה. אם מתאים לה הסידור הזה - היא ממשיכה. ואם לא - היא חותכת".
“תגידי, הוא בכלל בעניין שלך?” טקט לא היה מעולם הצד החזק של גדי.
“לא נראה לי. כשהוא מתקשר הדבר היחיד שהוא רוצה זה לבוא אלי".
“רוצה לעשות אותך חוג של פעם־פעמיים בשבוע", נפנפתי מולה באמת.
“ואת בדיוק בשלב שאת שרה, ‘חדל להיות כמו החולות, אני רוצה אותך כמו סלע’", התפייט אייל.
“זה בדיוק המצב", הרהרה הנמוכה בקול.
“אולי אני סתם מדמיינת וסתם בא לו לשבת בבית ובהמשך יכול להתפתח משהו?” החטובה לא איבדה תקווה.
“חמודה, אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה גע־גע־גע, זה כנראה ברווז", עימתתי אותה עם המציאות.
“אבל זה בדיוק השלב שאת יכולה להחליט להישאר איתו בקשר, לעשות קצת סקס ולחכות. אולי משהו ישתנה, למרות שהסיכויים נראים לי קלושים", הציע אייל.
“או שתפנימי שלא ייצא מזה כלום, תיהני ממה שנשאר, ואז או שתתאהבי בו עד כלות, או שתכניסי אותו למסלול של סקס קבוע", הצעתי כיוון נוסף.
“אבל פה תיזהרי שלא תשקרי לעצמך, שאת רק שוכבת איתו, למרות שאת כבר מאוהבת בו בטירוף", סיים אייל.
“תגידי", פנה גדי למחומצנת, “מי זה המועמד? עוד אחד מהרצליה פיתוח?”
“לא, הוא מכפר שמריהו".
“אה, את מאלה", הרהרתי בקול. “מיליון דולר בבנק וארבע על ארבע חדשה בחניה הם תנאי מוקדם?”
“מה רע?” שאלה הארנקיסטית.
“זה באמת מעניין אותי. לא בא לך להתאהב בטירוף? הרי עוד כמה שנים תקומי בבוקר בכלוב מזהב, אבל בלי כלום. סתם. תסתכלי ימינה ותראי את הכספומט הנייד שוכב לידך, ולא יבוא לך עליו בלירה, אז מה שווה כל הכסף הזה?” אמר אייל.
“שלא תביני לא נכון, כסף זה דבר חשוב, מאוד, אבל למצוא סתם מישהו שיש לו, בלי שום דבר מעבר, מה מעניין בזה?” הוספתי.
“אני מחפשת אהבה, אבל אני מחפשת אותה במקומות שנמצאים אנשים שיש להם כסף", הסבירה.
אייל ואני הצלבנו מבטים של “אלה הכי מגעילות” וחייכנו. בעבר כבר הרכבנו את הקלסתרון של הטיפוס: בחורה שמחפשת כסף היא קודם כל שטחית, ריקנית ולא מעניינת, אבל יש בה תכונה שלילית נוספת - היא לא חרוצה! הנטייה הבסיסית שלה לשבת רגל על רגל בציפייה לאביר על סוס הזהב משליכה גם על תחומים אחרים, שאותם היטיב לבטא אייל בבוטות אופיינית, לאחר שהבחורות נפרדו מאיתנו.
“תגיד, גדי, מה היה לך איתה?”
“היתה אצלי כמה פעמים".
“נכון שהיא זיון חרא? אני שם כסף שהיא מאלה ששוכבות במיטה על הגב, כמו זומבי, בלי להשקיע, ובגלל שהיא נראית טוב אז בכלל - ‘בוא תפנק אותי, תתחיל לעבוד, חמודי’".
גדי הנהן במבוכה והסמיק.
- מבוסס על פרק מהספר "ככה לא בונים חופה" מאת טל בניה (הוצאת "דף חדש").
פרקים נוספים מהספר:
בשעה שבין 9 ל-10 בערב נקבעים פני הזוגיות
המרגל, הסייען, והסיפור שקירב אותי למטרה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
