משחק ילדים או הטרדה מינית?
האם ילד בן 4 שנוגע לילדה באיברי מין נגד רצונה מטריד אותה מינית? מתברר שמדובר בתופעה נפוצה בגני הילדים, שבהחלט נחשבת על ידי מומחים להטרדה מינית. אם נדע להסביר לילדים מה מותר ומה אסור - אולי נמנע הטרדות מיניות של אישי ציבור ומעסיקים בעתיד. החינוך לנושא מתחיל בגן

אורן שוכב על השטיח בפינת הספרייה שבגן. לידו מונח ספר אך הוא לא קורא בו. יעל ותמר ניגשות לפינת הספרייה, בוחרות ספר מכוננית הספרים ומתיישבות על השטיח. אורן מביט בהן, קם ממקומו ופונה לפינת הקוביות, שם משחק חברו גיא. אורן לוחש משהו באוזניו של גיא וחוזר לפינת הספרייה.

 

בינתיים, תמר הקטנה מקריאה ליעל סיפור. אורן נעמד מאחורי גבה של תמר שממשיכה לקרוא. הוא מתכופף, מרים את חולצתה של תמר, מכניס ידו תחתיה ונוגע בחזה. תמר נבהלת וקמה. מנסה למשוך את חולצתה למטה וצועקת: 'מה אתה עושה?' ואז פורצת בבכי. אורן קם ממקומו, רץ לגיא המחייך אליו, נותן לו "כִּיף" ובורח לחצר הגן.

 

הפגנת כוח

"לצערי הסיטואציה הזו התרחשה לאחרונה באחד מגני הילדים שבהם תצפתה סטודנטית שלי. זה אינו מקרה יוצא דופן", אומרת ד"ר איילת גלעדי, סוציולוגית חינוכית החוקרת את תחום ההטרדה המינית בין ילדים. "22 אחוז ממשחקי הילדים בגן נושאים אופי של הטרדה מינית".

 

ד"ר גלעדי מבחינה בין התנהגויות הילדים בשעת משחק. "בשונה מהצקה סתם, הטרדה מינית מעוררת אצל המוטרד או המוטרדת תחושת השפלה. במקרים של הטרדה, המשחק או האינטראקציה אינם הדדיים ויש חצייה ברורה של גבולות הגוף האינטימיים מתוך רצון להפגין כוחניות. המניע בכל המקרים להתנהגות היה הפגנת כוח", היא מסבירה.

 

תחת מקרי ההטרדה המינית בגן כוללת גלעדי מקרים של נשיקה בכוח, הפשלת חצאית או שמלה, הורדת מכנסיים או תחתונים בכוח, איומים מילוליים לאונס וגם הטרדה מאורגנת של קבוצה וכמובן נגיעה ואחיזה באיברי המין.

 

לא מדובר כאן בהתנהגות חריגה או יוצאת דופן. זו התנהגות שכיחה באמצעותה מנסים ילדים בגילאים שונים להשיג רווח חברתי, אהדה של חברת הילדים ועמדה של כוח בתוך החברה הזו.

 

שינוי עתידי

ד"ר גלעדי ניהלה מחקר חלוצי בתחום כבר לפני שמונה שנים, אז כלל לא היו מודעים בישראל לתופעות של הטרדה מינית בגן. "בשנים האחרונות חל שינוי באופן שבו הורים מבקשים ללמוד את הנושא. המודעות לתופעות עלתה בקרב הציבור וגם משרד החינוך מגלה רצון לתת לאנשי החינוך שבפיקוחו הכשרה וידע כיצד לטפל בנושא", מסבירה גלעדי.

 

גלעדי פיתחה תכניות מניעה לגיל הרך ולמתבגרים שעוסקות בחינוך מוקדם שימנע גילויי הטרדה בין ילדים. "אולי בעתיד ימנע החינוך המוקדם נגד הטרדה מינית בין ילדים גם תופעות כאלה בקרב פוליטיקאים, אנשי ציבור, וסתם אנשים במקומות העבודה ומחוצה להם", היא מסבירה.

 

גלעדי מאמינה בחינוך נכון למניעת התופעה. היא מאמינה שחינוך והסברה המדגישה מהם גבולות הגוף שלי ושל אחרים, וכן תגובה הולמת של המבוגרים והצוות החינוכי לכל גילוי של הטרדה מינית, יצמצמו את היקפי התופעה בגילאי הגן, בית הספר ומאוחר יותר, בעולם המבוגרים.

 

היא ממילא לא תעשה כלום

נחזור לגן הילדים. יעל שואלת את תמר הבוכייה: 'מה הוא עשה לך?' ותמר משיבה: הוא הרים את החולצה ונגע לי כאן', היא מצביעה על החזה שלה. בתגובה, מחבקת יעל את תמר, שאומרת: 'אני רוצה לספר לגננת מה הוא עשה לי'. יעל משיבה לה: 'אין לך מה ללכת אליה. היא ממילא לא תעשה כלום'.

 

בתחושת חוסר האונים הזאת והיעדר היכולת להתמודד עם התופעה, מנסה גלעדי להילחם. היא הקימה לפני כחמש שנים את עמותת 'קול הילד' למניעת הטרדה מינית בין ילדים ופועלת להגברת המודעות לתופעה באמצעות תכניות לימוד, ערבי הדרכה להורים, השתלמויות באוניברסיטה העברית וקורסים שהיא מעבירה במכללת סמינר הקיבוצים לגננות ומורות בשנה הרביעית ללימודיהן.

 

"חשוב לדעת איך לאפיין מקרי הטרדה מינית בגן ובבית הספר ואיך להגיב עליהם וחשוב עוד יותר לחנך את הילדים שלנו עוד לפני שמקרים כאלה מתרחשים". גלעדי אומרת שאנשי חינוך לא תמיד יודעים כיצד להגיב לתלונה של ילד מהסוג של 'הוא נישק אותי בכוח'. "כבר שמעתי על מקרה שבו מורה אמרה לילדה שהתלוננה על ילד אחר: 'הוא בסך הכול רוצה להתחיל איתך. תני לו את מספר הטלפון שלך'".

 

האם בנים בגיל הגן מעורבים יותר במקרי הטרדה מינית?

"מהתצפיות בשטח שנערכו במהלך השנתיים האחרונות עולה כי ב-2/3 מהמקרים בנים הטרידו בנות, כמו במקרה שהופיע בתחילת הכתבה. שליש המקרים הנותרים הן בנות שהטרידו בנים והיה גם מקרה בודד שבו בת הטרידה בת אחרת". 

 

איך מגיבים?

החינוך לנושא הוא קודם כל על ידי חידוד העובדה שאסור לגעת באחר ללא רשות ושאנחנו צריכים לשמור על הגוף שלנו ולא לתת למישהו אחר לגעת בנו בניגוד לרצוננו. אם חלילה התרחש מקרה של הטרדה, חשוב לחזור ולתזכר את הכללים. "אפשר לשאול את הילד שהטריד 'איך היית מרגיש אם אני הייתי עושה לך את מה שאתה עשית עכשיו?' באמצעות השאלה הזו ממחישים לו את עוצמת המעשה שלו ואת ההרגשה המשפילה שיכולה להיגרם על ידו ולו".

 

גלעדי מציעה לגננות לפתוח דיון בקבוצת הילדים בלי לנקוב בשמות ולדבר על ההתרחשות. אפשר להעלות המחזה או לספר סיפור שמציג את הסיטואציה ולתת לילדים להביע דעתם ולספר מה היה נעים או לא, למי ולמה".

 

ד"ר גלעדי מאמינה בתכניות החינוך למניעת הטרדה מינית. תכנית שחיברה: "מסתדרים ביחד", מועברת כבר במספר גנים ברחבי הארץ בהצלחה רבה. היא חושבת שלא תמיד צריך לחכות עד שהילד יבוא, יתלונן ויספר. "ילד שחווה הטרדה מינית חש מושפל ופגוע. סימני המצוקה שלו יכולים להתבטא במישורים שונים וחשוב להיות עירניים ולשאול על מנת לגלות את מקור הבעיה".

 

"לעיתים קרובות, טועים לפרש התנהגויות של ילדים כתמימות או כמשחק פלירטוט והפרשנות המוטעית הזו גורמת למטרידים להמשיך עם ההתנהגות ולמוטרדים להיאלץ לחיות עם זה. כמו שאמרה הילדה בגן: 'ממילא היא ללא תעשה כלום'. הורים ואנשי חינוך צריכים להעביר את המסר שיש מה לעשות. בדיוק כמו שאנחנו מעירים ומחנכים כשילד מרביץ או משקר, כך חשוב שנעיר ונגיב כלפי התנהגויות של הטרדה מינית כבר בגיל הגן".

 

  • מי שמבקש להתייעץ בנושא הטרדה מינית בין ילדים יכול ליצור קשר באמצעות אתר עמותת קול הילד או בטלפון 02-5337512. ניתן לפנות גם לעמותת אל"י: 1-800-22-3966 או למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית: 1202 מכל טלפון.

 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה משחק ילדים או הטרדה מינית?
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חינוך
    שימו לב לסימנים
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מרגילים את הילדים לשתות מים
    ynet ספיישל
    תמר אלפיה
    נירית צוק
    אלי זוהר ניב
    ליאת קרן
    חיים עמית
    גיל ונטורה
    דני גיל
    דפנה תייר
    ענת לב אדלר
    ערוץ בריאות השן
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים