תרמית בפורום: כשמאבי ומאבן "איבדו" תאומות
מה קורה לפורום תמיכה כל כך טעון רגשית, כמו פורום "מנסים להרות" של ynet, כאשר הוא עובר עם אחת החברות אובדן קשה ונוראי במיוחד ולבסוף מתגלה שמישהי פשוט הוליכה אותן שולל. איך מתגברים על תחושת הכאב המהולה בתחושת בגידה? מתברר שמתגברים ואפילו מתחזקים מכך
"מאבי ומאבן היקרים, אני יושבת כאן וממררת בבכי... אני כל כך רוצה לקחת מכם אפילו קצת מהכאב הנורא ולא יודעת איך... אני רק יכולה לדמיין עכשיו את אודליה שלכם, שמחבקת למעלה את האחיות שלה ושומרת עליהן... אני מחבקת אתכם ומסרבת להאמין".
את הדברים האלה כתבה גילי דר, מנהלת פורום "מנסים להרות" של ynet למאבי, משתתפת פעילה בפורום, שסיפרה איך איבדו היא ובעלה את התאומות שלהן לקראת סוף ההריון. משתתפי ומשתתפות הפורום הכירו את מאבי שניכנסה חודשים קודם לכן לפורום וסיפרה שעברה אובדן הריון נוראי. הם עברו איתה את סיפורי ההריון הנוכחי, היו לחבריה הווירטואלים ואפילו זכו פעמים רבות לתמיכה ממנה".
צורך לתמוך ולהיתמך
דר עצמה היא סיפור מרגש. היא אמא לשלוש בנות ומאחוריה 7 אובדנים שהתרחשו בשלבים שונים של ההריון. ביתה הבכורה נולדה לאחר ארבעה הריונות שהסתיימו בטרם עת. במהלך הניסיונות להרות שוב הקימה דר את הפורום לנשים שנמצאות בסיטואציה דומה.
"הרגשתי צורך לתת תמיכה לנשים שהיו במצבים דומים לאלה שחוויתי. היה לי ברור מאוד למי הפורום מיועד: לכל המנסות להרות באשר הן, באמצעות טיפולים או באופן טבעי, אחרי אבדן הריון או כניסיונות ראשונים. אמהות לילדים בוגרים, פרק ב', חד הוריות או נשים במצב אחר. כל אחת בפורום מביאה איתה את המטען שלה שקשור לניסיונות שלה להרות ולסיפור של כל אחת יש אצלנו מקום".
"הסיפור של מאבי", היא מספרת, "נגע לכל אחת בנימים הכי כואבים. חווית האובדן שלה תוארה ברגישות ובוירטואוזיות מילולית. היא הצליחה לעמוד על עוצמות הכאב והכמיהה של כולנו".
דר מספרת שפרשת מאבי תפסה את בנות הפורום לא מוכנות. "בוקר אחד, מצאנו את עצמנו נופלות לתוך תהום של אבל בלתי אפשרי ששאב את כולנו, ברמות כאלו ואחרות, והותיר אותנו עם רצון נואש למצוא מילים כדי לנחם וכדי לעזור למי שהיתה כאן איתנו ובשבילנו. זאת למרות שאף אחת מאיתנו לא הכירה אותה אישית. בדיוק כמו שלא הכרנו באופן אישי משתתפות רבות אחרות בפורום. אבל כולנו הרגשנו באובדן הנורא. הדמעות לא הפסיקו לזרום, הפחדים חילחלו, ההשלכות לגבי עצמנו...".
"אני קוראת שוב ושוב ושוב. אולי לא קראתי נכון, אולי הדמעות שהחלו לעכל את האסון הנורא מפריעות לי לקרוא", "אני חושבת עליכם ובוכה אתכם", "אני קוראת ומצטמררת ובוכה איתכם", "אין לי מלים. הצער כבד מדי" - אלו רק חלק מהתגובות הכואבות של משתתפי הפורום להודעה הנוראית של מאבי. הם הכירו את האובדן הקודם ושמחו איתה במשך ההריון הזה.
פגיעה באמון
אלא שהרגשות האלה התחלפו, מהר מאוד, ברגשות של כעס, עלבון, בגידה, תדהמה, כאשר פירסמה גילי בפורום את ההודעה הזו: "כמו שזה נראה כרגע, ולאחר בדיקות רבות ומקיפות מול גורמים שונים, סיפורה של מאבי לא היה... אין לי מילים לתאר את עגמת הנפש שעברנו כולנו ואת הפגיעה הנוראה באמון של כולנו".
דר: "אז גם החלו לעלות השאלות: איך מישהו יכול לעשות דבר כזה, למה עשו לנו את זה, איך לא ראינו את החורים בסיפור, היה או לא היה? בשום אופן לא יכולתי להיכנס לפורום ולהודיע שמאבי לא קיימת, בלי שאימתתי את הסיפור לחלוטין", היא מספרת. "שיחזרתי את כל התכתובות בינינו לאורך החודשים האחרונים והצלחנו להתחקות אחריה ולהגיע אליה ואפילו לעמת אותה עם מה שגילינו".
כשהיא מתארת את השתלשלות העניינים היום, במרחק הזמן, היא נמנעת מכל נימה שיפוטית. דר, שחשפה את הפרשה, חקרה את הסיפור והגיעה כנראה לאותה "מאבי", אינה מוכנה לספר דבר על האישה האמיתית שמאחורי הכינוי ועל המניעים שלה, משום שלמרות הכול, חשוב לה לשמור על צנעתה ולהגן על סיפורה האמיתי.
בעזרתה של הפסיכולוגית יעל דורון, התקבצו הנשים בפורום לפגישה פנים אל פנים, על מנת להתיר את הסבך ולענות על שאלות. "המפגש אוף ליין היה הכרחי", מספרת דורון. "על מנת לשקם את האמון".
דר אומרת שלמרבה המזל הפורום לא נפגע. "ההתנהגות של הבנות הייתה מדהימה. הן נתנו המון חום ואהבה. כולן היו מדהימות באחדוּת שהפגינו. האמון שוב נבנה ואפילו נכנסו המון נשים שניסו להרות והיו זקוקות למידע ולתמיכה. כולנו הרווחנו מזה עוד הכרויות ועוד חברויות".
תמיכה ללא סייג
"הפורום משמש מקום של תמיכה ללא סייג, של קבלה מוחלטת. האנונימיות שמאפשר המדיום המקוון, נותן לכל אחת מהבנות הזדמנות לדבר על הדברים הכמוסים ביותר בלי להתבייש או לחשוש. אפשר לדבר על הקנאה באחות או בחברה הכי טובה, שאצלן ההריון הגיע בקלות. אפשר לדבר על הפחדים ולהרגיש שאת לא לבד, שיש עוד נשים שחולקות איתך הרגשות ותחושות דומות..."
