צ'ילואה: מכשפות, נחשים ופינגווינים ננסיים

אם חושבים על זה רגע, יש לנו הרבה מה ללמוד מהחיה המשונה הזאת. הזכרים והנקבות חולקים את נטל הדגירה על הביצים והשגת האוכל. בני הזוג נאמנים לחלוטין אחד לשני ובכלל, יש לם הליכה נורא מצחיקה.  

עזרו לנו למצוא את הפינגווין בתמונה (צילום: תמרה נוביס)

אז לפני חודשיים וחצי נחתתי בדרום אמריקה כדי לבקר את אהבתי הראשונה. טוב, לא רק בשביל הפינגווינים הגעתי, אבל ללא ספק הם היו בראש סולם האטרקציות שלי. כשהגעתי לצ'ילה, רבים אמרו לי שאין טעם לנסוע לאי צ'ילואה שמתפרש על פני 180 ק"מ אבל דל באטרקציות תיירותיות. בנוסף, הוא זוכה למזג אוויר קר וגשום בדרך כלל והביקור שם יקר יחסית לשאר היבשת. אולם באחד החופים של האי שוכנת לה מושבת פינגווינים. ידעתי שאני עתידה לראות הרבה פינגווינים בהמשך הטיול, בעיקר כשארד דרומה, אבל הייתי חייבת עכשיו.

אחרי 20 דקות במעבורת כבר היינו בצ'ילואה, מוקפים באוקיינוס השקט. אזור קסום של ירוק על גבי ירוק נפרש לעינינו, בתי עץ צבעוניים צצו מתוך עננים של אוויר צח. בנוסף לכל, המיתולוגיה הייחודית של האי השופעת מכשפות, מיניות ונחשים בעלי ראש תרנגולת, השרתה עלינו אווירה מיוחדת.

מיני פינגווין

הדבר הראשון שעשינו כשהגענו היה לתכנן מה עושים בערב, ערב חג המולד. נלך למיסה, אמרנו, נבשל ארוחה גדולה, נקנה מתנות וגרביים וסוף סוף נרגיש מה זה כריסמס בחו"ל. עד שמישהי אמרה: "רגע, זה לא היה אתמול?" הרחובות השוממים, כנסיות העץ הנעולות ובעיקר התאריך עזרו לנו לקלוט שאכן, פיספסנו את חג המולד ביום.

מצאנו את עצמנו, ארבעה ישראלים נוסעים בעיר רפאים בארץ זרה, מאשימים אחד את השני בכך שלא זכרנו מתי חג המולד. נשמע כמו סרט גרוע. בכל אופן, הסכמנו על כך שאין כמו כמה פינגווינים חביבים כדי לשפר את מצב הרוח.

כשהגענו לחוף, הלבישו אותנו בסרבל ירוק גדול שלא היה מבייש אף דייג מכפרי הדייגים הסמוכים. קפצנו על סירת מנוע מתנדנדת ויצאנו לפגוש את הפינגווינים הצ'יליאניים. 200 מטר לתוך האוקיינוס ולפתע צצו סלעים ועליהם...מה זה הדבר השחור המדדה הזה בגודל עיפרון? "זהו פינגווין מסוג מגלן", אמר המדריך.

אוקיי, הוא מקפץ כמו פינגווין, שוחה כמו פינגווין, נראה כמו פינגווין (אם יש לכם

 זכוכית מגדלת), אבל מה, זהו? ניסיתי לקרקר קצת, לצווח קלות, אבל הם לא היו מעוניינים לתקשר איתי. השלמתי עם העובדה שאת הפינגווינים הגדולים יותר אצטרך לראות במקומות אחרים. ולמרות הכל, היה בהם משהו מאד מתוק.

הם חיים את החיים שלהם בשקט, בקהילות ובדו-קיום מוחלט עם הקורמורנים שמשוויצים בלי סוף ביכולות האווירודינאמיות שלהם. כל היום הם נופלים באלגנטיות לא רבה לתוך המים כדי לחפש סרטנים ודגים. לפעמים מגיע גל גדול ואז הם מתגלגלים מהסלע למים במבט חצי מבולבל חצי משועשע.