פרץ מפַנה? פרץ בונה

לאחרונה התבשרנו כי שר הביטחון אישר את בנייתן של 30 יחידות דיור בהתנחלות משכיות, הממוקמת בצפון-מזרחה של הגדה המערבית, כ-15 קילומטר דרומית לקו הירוק. מדובר למעשה בהקמ מחודשת של התנחלות הממוקמת באחת הנקודות המבודדות בגדה, באזור שברי כי ישראל לא תשלוט בו בעתיד. את 30 הבתים אמור לאכלס גרעין מתנחלים שמקימיו כבר פונו לא מכבר מבתיהם בהתנחלות שירת הים ברצועת עזה.

הבנייה המתוכננת במשכיות תצטרף אם כן ככל הנראה לעוד כ-1,600 יחידות דיור חדשות, שעבודות הביצוע שלהן צפויות  להתחיל במהלך 2007. כל זאת בהנחה הסבירה למדי, שקצב גדולה של אוכלוסיית המתנחלים בגדה ייוותר כמו היום, סביב 5.5% בשנה. במקביל, אין כל סימן שמועצת יש"ע עומדת "להתיר" לשר הביטחון פרץ, להתחיל במהלך המובטח של פינוי המאחזים. נראה אם כן כי המקסימום שלו ניתן יהיה לצפות בעתיד הנראה לעין בעניין זה (אשר אליו מצעה של מפלגתה עבודה בראשות פרץ, נדרש במילים הבאות: "יישום לאלתר של מסקנות דו"ח טליה ששון, כולל הורדת מאחזים הבלתי חוקיים"), הוא מחזורן של תמונות ישנות בהן נראית מכולה חלודה הנגררת מגבעה אחת לרעותה.

פעולות בעלות רוח דומה בוצעו בשטחים על-ידי כל ממשלות ישראל ב-40 השנים האחרונות, ולפיכך סיפור משכיות לא היה בחזקת חדשות, אילולא נבחרה ממשלת אולמרט-פרץ דווקא על בסיס ההתחייבות לקבוע את גבולות הקבע של מדינת ישראל, תוך ניסיון לקיים הידברות עם הפלסטינים, ואם זה לא יצלח - לעצבם באופן חד-צדדי. בלא כל קשר לדעתו של כל אחד מהקוראים לגבי תוכנית ההתכנסות, מניעיה ומטרותיה, כל מי שעיניו בראשו מבין (ויש כאלו כמו שרת החוץ לבני שאפילו אומרים זאת במפורש), כי הקו הפתלתל של גדר ההפרדה מתוכנן להיות למעשה כקו גבולה המזרחי העתידי של מדינת ישראל. ועל אף כל זאת, שר הביטחון מאשר את הקמתה מחדש של אותה התנחלות בשטח ממנו יש לכאורה כוונה לסגת בעתיד.

השר פרץ אינו שוכח להכריז מדי כמה שבועות על כך ש"אין תחליף לתהליך מדיני עם הפלסטינים". בה בעת שהוא אישר את הבנייה במשכיות, הוא הכריז גם על התוכנית להוריד כמה עשרות חסימות כבישים בגדה ולהקל על המעבר במחסומים המאוישים. מה אמור אדם סביר להסיק מצירוף מוזר זה של מעשים והכרזות? מה כל זה מלמד אותנו על מדיניותה של הממשלה הנוכחית ביחס לעתיד השליטה הישראלית בגדה? התשובה היא אחת: לממשלה זו, כמו לחלק גדול מממשלות ישראל בעבר, אין ולא היו לא מדיניות ולא חזון ברורים באשר לעתיד השטחים וההתנחלויות, ועוד פחות מכך ביחס לאוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בהם ("רק" שניים וחצי מליון איש בגדה המערבית).

סך כל מאמציה של ישראל ביחס להתנחלויות בשטחים הינו גיבוב של תפישות עולם הסותרות זו את זו, או של לחצים פוליטיים פנים-ישראליים המוצאים פורקן בהעמקת הכיבוש. אין דרך להכניס אל תוך רציונל מדיני אחד גם את הכרזותיהם והתחייבויותיהם של אולמרט ופרץ לסגת מחלק גדול מהשטחים, וגם את ההחלטה להקים מחדש את ההתנחלות המבודדת משכיות.

סאיב עריקאת, השר "הממונה על המשא ומתן עם ישראל" (תואר שבעיקר בשל מעשיה של ישראל, מעולם לא נראה אנכרוניסטי יותר), סיכם את סוגיית הבנייה במשכיות באומרו כי ישראל "תיאלץ לבחור בין המשך הבנייה בהתנחלויות ובין שלום". נראה אפוא כי ממשלת אולמרט-פרץ אכן בחרה.

הכותב מרכז את פרויקט מעקב ההתנחלויות של "שלום עכשיו"