שאפי להתקדמות, לא לשלמות
שנה חדשה זה זמן מצוין להציב לעצמנו יעדים חדשים. אז בואי ונתחיל עם יעדים ריאליים שיבטיחו לך התקדמות בטוחה ויציבה, במקום קיצורי דרך מאריכים
הנה שוב אנחנו על סיפה של שנה חדשה, עם כל השמחות והציפיות הכרוכות בה. ב-1999 התעוררתי ב-1 בינואר כשדעתי נחושה: אני עומדת להיות מסודרת. הנחישות הזו גרמה לדבר לקרות. הסיבות למטרה הזו היו קשורות לכך שפחדתי שאנשים יגלו את הסוד הקטן ו"המלוכלך" שלי.
כיום אני חולקת את חסרונותיי עם העולם, מפני שאם יש לי בעיה, פירוש הדבר שגם רבות אחרות סובלות מאותה בעיה בדיוק. אני לא מתביישת במי שאני או בסיבה שבגללה אני כאן. כל דבר רע שקרה לי אי פעם הפך אותי למה שאני היום. אני גאה מאוד בדרך שבה לקחתי את הדברים מילדותי ולא המשכתי להתעלל בעצמי בעזרת המחשבות והפעולות ההן. אינני יכולה לשנות את האופן שבו גדלתי כל אותן שנים, אבל אני יכולה לראות מתי אני מאפשרת לבושה לחזור אל חיי, ואז למחוק אותה.
אני משתמשת בכל דבר שקרה לי בעבר כדי שיסייע לי ללמוד שיעור שבעזרתו אוכל לעזור לאחרים. אני מתבוננת במצב ואומרת לעצמי, מה אני אמורה ללמוד מהדבר הזה? בדרך כלל, מה שנובע מתוך זה הוא מאמר, אולי אפילו נושא לספר חדש. החיים קצרים מכדי שרק נחליק מבעיה אחת לאחרת, ולא נשתמש בשיעורים האלה כדי ללמד את עצמנו איך לא לחזור על הטעויות, ואיך לעזור לאחרים.
החלקה – זה מה שאנחנו עושות הכי טוב. זוכרת איך בבית הספר עשית רק את המינימום שאיתו יכולת להסתדר? במקום לקרוא פרק שלם, על פי ההנחיות שיקבלנו לשיעורי הבית, ולענות על השאלות בסופו, היינו מדלגות על הקריאה וניגשות מיד לשאלות. כך התחלנו להחליק בגיל צעיר. היינו גאות בעצמנו על שגילינו קיצור דרך להכנת השיעורים. היינו עקשניות מכדי להבין שבטווח הארוך, רק יצרנו לעצמנו יותר עבודה.
לו היינו קוראות את הפרק כולו, מעבדות את המילים בסביבה שקטה, ומקשיבות בכיתה במקום לחלום בהקיץ, היינו יכולות לענות על השאלות האלה בקלות. במקום זאת, רפרפנו על המילים וניסינו רק למצוא את התשובה. הלמידה המדגמית הזו שדדה מאיתנו את ההשכלה שלנו. האם את מבינה שזו הסיבה שבגללה אינך יכולה לזכור שום דבר ממה שלמדת בבית הספר התיכון? החלקת בניסיון להשיג את המינימום הדרוש, ולא הזנת בידע את מוחך הרעב. ואז הגיע יום הבחינה, והיית צריכה לדגור כל הלילה במקום להשתמש בצעדים הקטנים של שיעורי הבית כדי שתוכלי לקבל ציון עובר. חשבנו אז שאנחנו כל-כך חכמות.
אין כזה דבר "קיצור דרך"!
אותו הדבר קורה היום. אנחנו טובות בהסתרת הדברים מפני אחרים. אנחנו מחליקות בבית ובמקום העבודה. בעבודה, אם את מחליקה, הדבר יתגלה מתישהו, ואת עלולה למצוא את עצמך מפוטרת. בבית אין לך בעיה כזו, נכון? אבל את הרי זו שיודעת את האמת, והאמת היא זו שגורמת לך לרגשות אשמה. האשמה מגלה את עצמה בדרכים שונות: עלייה במשקל, בעיות כלכליות, הבלגן משתלט ומערכות היחסים נפגעות. כאשר אנו חייבות להתעמת עם ההחלקה שלנו, אנו מטות את תשומת הלב מעצמנו אל הבעיות שסביבנו. זה לא עובד. עלו עלייך!
כאשר אנו מחליקות לאורך חיינו, ראשינו מושפלים, ואיננו רואות את מה שסובב אותנו. אנו מחליקות מהר ככל שאנו יכולות, וכתוצאה מכך, מסתובבות במעגלים. וכך נידונו לחזור על הטעויות ולהישאר תקועות במקום. איך נעצור את מעגל הקסמים הזה שיצרנו לעצמנו?
את מצטרפת באינטרנט לרשימת התפוצה של פלייליידי כדי שתוכלי לסדר את ביתך, אבל את שוב מתחילה להחליק. את רק רוצה לקפוץ לסוף הפרק ולהתחיל לענות על השאלות, מבלי שתניחי לתהליך התעופה שלנו לעזור לך למצוא את השלווה שהבטחתי לך. אין קיצורי דרך!!!
בכל פעם שמישהי מתלוננת ששיטת פלייליידי לא עובדת עבורה, אנחנו שואלות: האם התחלת לפנות את ביתך מבלגן? האם צחצחת את הכיור שלך? את מבינה, אי אפשר לקפוץ לסוף בלי לעבור את הצעדים הקטנים שעוזרים לך להגיע לשם.
אל תקשי על עצמך. פסעי בצעדים קטנים, ותצליחי ליהנות מן התהליך. ב-2007 הסיסמה שלנו היא "התקדמות, לא שלמות!".
בואו ונפסיק להיות תקועות, נזקוף את ראשינו ונפקח את עינינו, כך שנוכל להתמקד בפרס: שלווה בחיינו.
לעזרה נוספת בהתגברות על הברד"ק, פנו אל אתר האינטרנט של פלייליידי והצטרפו חינם לקבוצת ההדרכה שלה, או אל ספרה, Sink Reflections, בהוצאת בנטאם, ואל ספרה החדש, Body Clutter, בהוצאת פיירסייד.
הזכויות שמורות למרלה סילי, 2007. פרסום זה מופיע ברשות.
