לא רק ירוק - קיווי צהוב וגם אדום
כמו דוגמנית בלונדינית שאינה מסתפקת בזהרה הטבעי ומוסיפה גוונים לשערה, כך גם הקיווי, הפרי הפוטוגני ביותר, החליט לפתע להצטמק ולהצבע בצהוב ובאדום. יעל גרטי, נאמנה לקיווי המקורי, מספרת אודותיו ומספקת ארבעה מתכונים ירוקים
"מה הרעיון בבייבי-קיווי?", תוהה ידידי ליאור כשאני מציגה בפניו את הקיווי החדש והזערורי, "אפשר לחשוב שחסר לי מקום במגירת הפירות במקרר", ועונה לעצמו: "אה! אני יודע! זה כמו גאדג'ט, נכון? שמים בכיס והולכים".
נעים להכיר: בייבי-קיווי, קיווי קטן וחמוד מבית מותג הפירות "בראשית", שטרם הופץ לציבור הרחב. כשהוא טרי וקשה - צבעו צהבהב, טעמו חמצמץ ופחות טעים מהקיווי הירוק. כשהוא מתרכך (כעבור שבוע במקרר) הוא מוריק והופך מתוק יותר ואף רך יותר מקיווי רגיל, אם כי עדיין פחות טעים ממנו. קליפתו הדקיקה הופכת את קילופו לקשה ומתסכל: אתה טורח הרבה יותר בשביל הרבה פחות. "מה הקטע של הבייבי-קיווי", אני שואלת את היחצנית של הפרי (היום לכל גויאבה יש יחצן). "אוכלים אותו בקליפתו", מודיעה היחצנית בשלווה, "זה כל הקטע". המומה מהתגלית אני שוטפת בייבי-קיווי ומנסה לאכול אותו בקליפתו, מגלה שזה אפשרי - אבל לא כיף. מציעה לגיסתי (שיורקת מיד) ולאחי, שעומד בהצלחה במשימה אך מתוודה: "זו לא חכמה, אני יכול לאכול גם אננס בקליפתו".
בעוד אני מתאוששת מהקיווי הצהבהב, אני שומעת שמועות שמספרות על קיווי חדש העומד להתרגש עלינו: קיווי אדום. צהוב, אדום, אני נשארת נאמנה לקיווי הירוק, הפרי הכי יפה, הכי פוטוגני והכי מרענן.
קיווי - כרטיס ביקור
שמו המדעי של הקיווי הוא Actinidia deliciosa. השם קיווי, מתברר, הוא תולדה של טריק שיווקי שנועד להגדיל את מכירות הפרי, ממש כמו שהשמות "קובו" (פרי אקזוטי) ו"ירדן" (פטריית יער) באו לעולם. מעשה שהיה כך היה: הקיווי הובא בתחילת המאה ה-20 מסין לניו זילנד על ידי מיסיונרים, שקראו לו תחילה "דומדמנית סינית", למרות שאין הוא משתייך כלל למשפחת הדומדמניות. בשנות השישים עלתה קרנו והחל יצואו לארה"ב. השם "דומדמנית סינית", התגלה כבעייתי בארה"ב, נוכח המלחמה הקרה, כך שהוחלט למצוא לו שם חדש. אט אט החלו המגדלים הניו- זילנדים לקרוא לו קיווי, על שם הציפור הלאומית של ניו זילנד, שנוצותיה האפרוריות מזכירות במעט את קליפתו השעירה של הפרי, ובשנת 1974 הפך השם קיווי לשמו הרשמי. כדי להבדילו מהציפור מכונה הפרי באנגלית kiwifruit, בעוד הציפור נקראת kiwi.
הקיווי מכיל יותר ויטמין C מן התפוז, עשיר בסיבים תזונתיים, באשלגן, במגנזיום, בחומרים נוגדי חימצון - והוא דל קלוריות: פרי יחיד מכיל 40-55 קלוריות בלבד. הקיווי מכיל אנזים הנקרא אקטינידין (הנמצא גם בפפאיה ואננס), המסייע בריכוך בשר אך בו בזמן גם מפרק חלבוני חלב וכן ג'לטין, כך שלא מומלץ לשלב קיווי טרי בתוך קינוח חלבי שאינו נאכל תוך שעות ספורות (הכוונה היא לקיווי מרוסק בתוך עוגת גבינה ולא לעיטור קיווי מעל עוגת גבינה) ולא מומלץ להביא קיווי וג'לטין במגע ישיר (כנ"ל, בשרלוט שלהלן אין כל בעיה), שכן קינוח שכזה עלול להתפרק. כדי לנטרל את השפעתו של האנזים הנ"ל ניתן לחמם מעט את הקיווי לפני שילובו במוצרי חלב או בג'לטין, אך מה הטעם בקיווי מחומם? הקיווי מכיל גם חומצה אוקסלית, שאינה מומלצת לסובלים מבעיות בכליות או בכיס המרה.
איך בוחרים קיווי?
קיווי טוב הוא קיווי שקליפתו מתוחה, ללא פגמים, כתמים או נקודות לחות. לחצו על הקיווי בעדינות: אם הוא "מגיב" קלות ללחיצה- מדובר בקיווי טוב, אם הוא אינו "מגיב" כלל- מדובר בקיווי שטרם הגיע לפרקו מבחינת פוטנציאל המתיקות שלו. המנעו מרכישת קיווי רך יתר על המידה.
איך מאחסנים?
ניתן לאחסן קיווי בטמפרטורת החדר במשך כמה ימים, אך לא במגע ישיר עם השמש, או במקרר במשך שבוע עד שלושה שבועות. לזירוז הבשלת קיווי יש לאחסנו ליד תפוח, אגס או בננה.
מה מכינים?
להוציא את השימושים המובנים מאליהם, כמו מיץ קיווי טרי או סלט פירות, אפשר להכין מקיווי שלל מאכלים, מלוחים וגם מתוקים, למשל:
- סלסה טרופית של קיווי, מנגו, אננס עם בצל סגול, פלפלים, פלפל צ'ילי ומיץ ליים- משתלבת היטב במאכלי דגים, עוף ובשר.
- אפשר לשלב קיווי מיובש (מייבשים לבד במכשיר "איזידריי" או קונים בחנויות התבלינים) בתבשילי אורז מלא או רגיל.
- מיני צ'אטני שונים, כמו זה שלהלן וגם צ'אטני קיווי, תפוזים ואננס.
- קונפיטורת קיווי (מבשלים קילו קיווי, קלוף וחתוך לקוביות קטנות עם 600-800 גרם סוכר ומיץ מלימון אחד עד לקבלת קונפיטורה) - משתלבת היטב בגבינות צרפתיות כגון קממבר או ברי. אפשר כמובן ליצור קונפיטורות משולבות: קיווי ותפוזים, קיווי ובננות, קיווי ותפוחי עץ ועוד.
- סורבה.
- קישוט לשלל קינוחים: פבלובה, טארט על בסיס קרם פטיסייר, פנקוטה, עוגות גבינה ועוד.
