יש אנשים,שעבורם גזענות שמסתירה את אופייה האמיתי, נחשבת בוטה וצורמת פחות. לתפיסתי, דווקא צורות הגזענות הסמויות, במסווה מלומד או באצטלות ליברליות, הן המסוכנות והחמורות ביותר. קשה יותר לחשוף אותן, קשה יותר להיאבק בהן.
ואין עצוב ומצער מגילויי גזענות שמגיעים מצידם של מי שהיינו מחשיבים כשותפים פוטנציאליים למאבק למען חברה פתוחה וסולידארית יותר. כזה הוא מאמרו של פרופ' יוסי יונה, שפירט אינספור הסתייגויות מהכללות, רגע לפני שהאשים את ציבור המהגרים מברית המועצות לשעבר בכך ש"לרבים מהם אין כל חשש להציע חלוקות ביולוגיות מופרכות, שבאמצעותן מחלקים את המין האנושי לקבוצות שונות ומדרגים אותן בסדר עולה או יורד".
| עמדה |
|
| הגזענות כפי שסיפרה לי אנסטסיה / פרופ' יוסי יונה |
|
בניגוד לגילויי גזענות מוכרים בהם מדברים על "תרבות נחותה", יוצאי חבר המדינות מתבטאים נגד ערבים ומזרחים כשהם עושים שימוש חסר בושה בגזע ממש |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
למעשה, הטענה המרכזית של יונה מתמקדת לא בעצם ההיגיון הגזעני, כי אם בצורתו העירומה והמכוערת. אם הרוסים לא הפנימו עדיין כי "גזע נחות" יצא מהאופנה והוחלף ב"תרבות נחותה", הרי שהם פשוט לא מעודכנים. האירוניה זועקת לשמיים, ולא ברוסית. למרבה הצער, ישראל לא חוגגת את המערב והמזרח שבה, על אף פוטנציאל העושר התרבותי הטמון בה. במזרחיות היא מתביישת, את הערביות היא מנסה להקיא מתוכה בכוח.
אדם זר שבא מבחוץ, בלי להתמצא ברזי התדמית שאנו מנסים לשמר אודות עצמנו, מעמיד מולנו מראה – ואכן, היא לא מחמיאה. הגזענות של ציבור דוברי הרוסית, אותה יונה מגבה בדבריהם של "חוקרי חברה", לא הובאה כל כולה בתא המטען של מוסקבה איירליינס.
פגשנו בה כאן, חיה ובועטת. גם העיתונים בשפה הרוסית מצויים רובם ככולם בבעלות ישראלית. הכתיבה בהם ניזונה לעיתים קרובות ממיתוסים, בורות ופחדים המצויים בחברה. ובכלל, האם נרצה לשפוט את הציבור לפי רמת העיתונים שהוא צורך? ספק אם מישהו מאיתנו יצא מורווח.
כך או כך, גזענות כלפי מזרחים או ערבים, או איסלאמופוביה, אינן תופעות "רוסיות". חלקן אף מוצגות כתנאי כניסה לחברה הישראלית.
בצדק מציין יונה, כי לציבור המהגרים מברית המועצות לשעבר יש מסורת של מאבקים חברתיים למען מטרות נעלות. האם הוא לא טרח לשאול את עצמו, איזה מכבש אידיאולוגי עוברים המהגרים עם הגעתם לארץ? כיצד קורה, שאנשים שבאמתחתם קשת של דעות פוליטיות והשקפות עולם, נדחקים אל תוך גבולותיו הצרים של השיח הלאומני בישראל? כלל לא ברור כיצד מומחה לרב-תרבותיות לא מפעיל את הכלים שברשותו כדי לנתח את התהליכים החברתיים והפוליטיים שעוברים על קבוצות מיעוט, ומשחרר אמירות גזעניות וחסרות אחריות אל תוך החלל הציבורי.
כל אחד מחפש את ה"אחר" שלו. הגזענות הממוסדת זקוקה כנראה ל"אחר" בדמות הגזענות במבטא רוסי, כדי לחיות בשלום עם עצמה. מאמץ זה אבוד מראש, כי לא עושים שלום עם גזענות. לא פחות מההתבטאויות סביב האירוויזיון, מאמרו של יונה החזיר אותנו שנים אחורה, לטקסטים כמעט זהים אודות ציבור המזרחים בישראל.
איננו צריכים מסווה חדש לגזענות ישנה, כי אם סולידאריות אמיתית בין הקבוצות המוחלשות - מזרחיות, רוסיות ופלסטיניות, למען שינוי יסודי וחברה שוויונית ופתוחה בישראל.
