מה ההבדל בין חוכמת ההמון לטיפשות האספסוף?

אחת השאלות המרתקות המתבקשות בעקבות התחזקותם של אתרי תוכן גולשים היא אם ההמונים יוכלו לגבור על חברות מסחריות, המתבססות על כישרונות של עובדים שכירים במודל סגור. בתחומים מסוימים התשובה לשאלה הזו כבר ידועה. ויקיפדיה, למשל, מציבה אתגר לאנציקלופדיות בתשלום, למרות חסרונותיה.

תוכנה המפותחת בקוד פתוח, בהשתתפות אלפי מפתחים מרחבי העולם נהנית מיתרונות ברורים בתחום בדיקות האיכות, היציבות, האבטחה, עושר התכונות ועלות. אך בתחומים אחרים כוחו של ההמון פחות בא לידי ביטוי: פיתוח חומרה, כתיבת ספרים ועוד. למשל, אין אתר חדשות מוביל המבוסס על תכנים מקוריים (למעט התקדים הייחודי של OhMyNews הקוריאני).

דיקטטור עם טעם טוב

"נוצרה מוסכמה לפיה כל שיתוף פעולה בין גולשים ברשת הוא חיובי ומדהים", עוקצת קאתי סיארה בבלוג Creating Passionate Users, "זו בטח מקריות צרופה שאפל, המונהגת על ידי 'דיקטטור עם טעם טוב' (הכוונה היא לסטיב ג'ובס, כמובן) מובילה בעיצוב טכנולוגי, בעוד חברות שקובעות את העיצוב שלהן על פי ועדות או בקונזצנוס מתגלות כחקייניות אפורות?.

יחידים נוטים לתעוזה וחדשנות ואילו ההמון נוטה לקונצנזוס. אם האבחנה הזו נכונה לגבי חברות, מה המשמעות של הקונצנזוס הזה בקנה מידה גדול יותר, של המשתמשים בעידן ה-Web 2.0?".

כולם ביחד: כולנו יחידים, לכולנו רצון חופשי!

ג'רון לנייר, במאמרו מעורר המחלוקת ב-Edge, "מאואיזם דיגיטלי", כותב ששיגעון ה-Web 2.0 מתאפיין במאמץ לסלק את המיוחד והשונה וכל מה שמבדיל בין בני אדם. "קריאה בוויקיפדיה מזכירה את התנ"ך. יש הדים קלושים של נוכחות כותבים ועורכים בטקסט, אך קשה לדעת בוודאות", הוא כותב.

משמע, כולנו You, איש השנה של ה"טיים" וכשנקרב את הגיליון לפנינו נגלה שם אדם חסר פנים.

סיארה מצטטת את ג'יימס סורוויאקי, בעל טור בניו יורקר, שחושב כי בעוד נמלים הופכות חכמות יותר ככל שגדל הקן, אנשים הופכים טיפשים כשהם נאבדים בהמון. "חוכמת ההמון" אינה אספסוף במובן של נחיל אדם חסר פנים הפועל באופן אחיד. ושניהם צודקים.

אם תעקבו אחר המאמרים הזוכים לדירוג גבוה ב-Digg לעתים תתקלו בקישורים תפלים וטיפשיים להחריד. גם לראש הדירוג ב-YouTube משתרבבים קליפים בעלי איי קיו בודד, ומתחתיהם שובל ארוך של תגובות בנוסח חחחחחחח!!. זו לא חוכמת ההמון אלא טיפשות האספסוף.

להבדיל מאלה, התרומה של יחידים לוויקיפדיה או לתוכנות קוד פתוח ניכרת יותר – כל אדם תורם מכשרונו ומהידע שצבר כדי ליצור מוצר שלם יותר. ההמון בונה מוצר ומשפר אותו בדרך ולא נאסף מאחורי קונצזוס רדוד.

סיארה מציינת כי אחת המנטרות העיקריות של Web 2.0 היא העברת הכח לקהילה על מנת שתקבל את ההחלטות החשובות באמצעות דירוגי תכנים, ובחברות הבועה 2.0 (כפי שהיא מכנה אותן), המדרגים גם מקבלים תשלום על עבודתם. טים אוריילי, שטבע את הבאזוורד Web 2.0, אף אמר כי כוחם של אתרי ה-Web 2.0 גדל ככל שיותר משתמשים חברים בקהילה (אמירה שלא הוכחה אמפירית עד היום).

כותב ג'ון לנייר על טיפשות האספסוף: "אדם רושם שיאים של טיפשות במקרים הנדירים בהם עומדים לרשותו כוחות מהותיים מחד, והוא אינו נושא באחריות למעשיו מנגד".

ועל חוכמת ההמון הוא כותב: "בכל מקרה אותנטי של תבונה קולקטיבית אפשר להבחין בכך שהקולקטיב הובל או ספג השראה מבודדים. אנשים אלה הנחו את ההמון והאירו את דרכו".

ביקורת חשובה

לנייר לא מתפעל אפילו מוויקיפדיה. אין לו בעיה עם הניסוי בצבירת ידע בהשתתפות הגולשים אך הוא מבקר את החשיבות הרבה המיוחסת למפעל ולסברה כי כל מה שנוצר על ידי ההמון הוא חכם תמיד. לדעתו, מדובר ברעיון בעל השלכות מסוכנות, המרחיק אותנו מהמשטר של דמוקרטיה ייצוגית.

לא חייבים לקבל את הביקורת, אך טוב שהיא נשמעת לנוכח יותר ויותר קולות אחידים הנשמעים דווקא בעידן של ריבוי ערוצי תקשורת ופלורליזם. מסקנה: בעידן של ה"אתה", ה"אני" חשוב יותר מאי פעם. במקרים בהם ההמון גילה חוכמה הוא הורכב מיחידים כשרוניים ששיתפו פעולה למען מטרה משותפת.