אין זו חגיגה
מינוי שר ערבי לא מוחק את כתם הישיבה בממשלה אחת עם ליברמן, ואינו ראוי לציון לשבח. כך לא מתקנים אפליה
מינויו של ח"כ ג'אלב מג'אדלה לשר הערבי הראשון עם תיק, הוא צעד סימבולי ביותר שעשוי ללמד אותנו על תחכומה של המערכת הפוליטית או לחילופין על כישלונה. יש מי שנוח לו לחשוב שצעד זה הוא בכיוון הנכון, ונעשה למען הבטחת שיוויון לציבור הערבי בישראל. אותם אנשים יראו בי משביתת שמחות. ובכן, אני לא מקלקלת את החגיגה כי אין פה חגיגה.
מדוע? ראשית, למרבה האירוניה, השר הערבי מונה בזכות התפטרותו של השר אופיר פינס, על רקע כניסתו של אביגדור ליברמן האנטי-ערבי-במוצהר לממשלה. במילים אחרות, כניסתו של שר ערבי לממשלה התאפשרה רק בזכות התפטרותו של שר, שביקש למחות על שנאת הערבים.
ושנית, מדוע זה, אם ייצוגם של הערבים בממשלה שהם חברים בה יקר לליבם כל כך, לא טרחו חברי מפלגת העבודה להציע את ח"כ מג'אדלה או את הח"כית נדיה חילו למשרה כבר לפני שנה, כשמפלגת העבודה בראשות פרץ חברה לקואליציה והפכה לשותפה בכירה בממשלה? זאת משום שהערבים עדיין לא בעדיפות ראשונה ולא שנייה, וניתן להכניס שר ערבי רק לממשלת-רוב מנופחת, כאשר אין חשש שאיזשהו שר "לא משלנו" יערער את האיזון סביב שולחן הבורקס.
כך שמפלגת העבודה אינה ראויה בעניין זה לציון לשבח. קודם כל בגלל שעל תיקון אפליה אין מקום לשבח, הוא מתבקש. שנית, וההיסטוריה מדברת בעד עצמה, גם שרון מינה שר ערבי בממשלתו: ח"כ סאלח טריף מונה כשר בלי תיק.
אין זה מן הנמנע שגם ליברמן היה ממנה שר ערבי אילו היה מרכיב (או שירכיב ביום מן הימים) ממשלה, כל עוד שר זה יתיישר עם הקו המפלגתי שלו. כך שאם פרץ ומקורביו חושבים שבכך עשו מחווה לציבור הערבי, הם טועים. שלישית ואולי החשוב מכל, האם הכתם של הישיבה בממשלה עם ליברמן, האנטי ערבי, נמחק עם מינויו של שר ערבי באותה ממשלה?
צעד זה מכיוונו של פרץ, אם כן, יש בו כדי לתרום ליפיוף המציאות במדינה. נו מה יחשבו עכשיו בחו"ל, שישראל היא מלכת הדמוקרטיות ממש, המאפשרת ייצוג של מיעוטים ומעניקה זכויות באדיבות. כולנו יודעים ויודעות שזה לא נכון. צעד זה הוא סימבולי, וניתן לומר כמעט בטל בשישים לעומת הנתונים הזועקים לשמיים על אפליית הערבים הממסדית (הפניית תקציבים, חלוקת משאבים וכו') והלא ממסדית (גילויי גזענות ושנאה).
מינויו של ח"כ ערבי שנבחר מטעם מפלגת שלטון ציונית למשרת שר אינו האתגר של הדמוקרטיה הישראלית. דמוקרטיה נבחנת ביכולתה להכיל בתוכה את כל הקולות השונים שמרכיבים אותה, וח"כ מג'אדלה הוא קול נוסף של מפלגת העבודה. לכן על הדמוקרטיה הישראלית להתבגר ולשתף את המפלגות הערביות בעיצוב המדיניות ובתהליך קבלת ההחלטות. מאז ומעולם מפלגות אלו לא נחשבו לשותפות פוטנציאליות, ולא הוזמנו למו"מ קואלציוני. כשזה יקרה תוכשר הקרקע למינוי שר ערבי במרחב פלורליסטי אמיתי, ולשינוי כיוון גורף בהתנהלות המדינה.
אין ספק שאת המדיניות הכללית של ממשלת הכיבוש, המלחמה והדיכוי הכלכלי מג'אדלה לא יצליח לשנות. יחד עם זאת אני תקווה כי תהיה לו תרומה למאבקו של הציבור הערבי, וכי יחתור, בתוך מפלגתו ויחד עמה, לקראת שינוי בגישתה של המדינה כלפי כלל אזרחיה.
הנה כמה כיווני פעולה רצויים לשר החדש: דאג לשיתוף פעולה עקבי של הכנסת והממשלה עם נציגי הציבור הערבי - המפלגות, ועדת המעקב העליונה וארגונים חברתיים; היה מורד בתוך מפלגתך, כשעניינים שעל הפרק משליכים לרעה לא רק על הציבור הערבי, אלא על המהגרים, העניים, הנשים, ציבור העובדים ועל כל האזרחים במדינה; דאג לסילוקו של ליברמן מהממשלה.
