המעריץ מספר 1

מקרטני, תעשה לי חיפושית!

איתי פישמן (בן 13) הכריח את ההורים לטוס ללונדון כדי לקבל חתימה מפול מקרטני

בזמן שמרבית בני העשרה סוגדים לאלילי הנוער הנוכחיים, איתי פישמן (13), תלמיד כיתה ח' מרעננה, הוא לטענתו "המעריץ הישראלי כי גדול שיש ללהקת הביטלס".

איתי פישמן (צילום: הראל רינצלר)

"אתה צריך להבין דבר אחד", הוא אומר ברצינות תהומית תוך שהוא שולף לאורך השיחה נתונים מוזיקליים משנת 1963 ואילך, "המוזיקה של היום גרועה ביותר. משנות ה־80 הכל הידרדר ואין מה לשמוע. את מי אתה רוצה שאעריץ אם לא את החיפושיות?".

הכל התחיל לפני שלוש שנים, כשאיתי טס עם הוריו ואחותו בת ה־16 לניו יורק. "הגענו למקום שבו ג'ון לנון נרצח, ואבא שלי התחיל לספר לנו את הסיפור של הביטלס. אבא שלי תמיד אהב את החיפושיות, ככה שכבר שמעתי את הקלאסיקות שלהם בתור ילד", הוא משחזר את הרגע המחולל שבו ההיכרות שלו עם סיפור הלהקה הפך לאובססיה. "בהמשך הטיול היינו בהופעה של להקה בריטית שעשתה מופע קאוורים שלהם, ומבחינתי זה היה הרגע של ההתאהבות. התאהבתי בשירים שלהם".

האהבה של איתי ללהקה עוררה את האהבה הישנה של ההורים, והוא מצא את עצמו חי בבית שכולו ביטלס. לא רק שחדר השינה שלו עמוס בעשרה פוסטרים ישנים של הלהקה, המחשב מפוצץ בתמונות, סרטונים ושירים, גם שאר הקירות הלבנים בבית ("בעיקר המסדרונות") הופקעו לטובת הרביעייה הבריטית. "הדבר הכי יקר שהשגנו זה שמונה חתימות של פול מקרטני, שהוא היוצר הכי משמעותי בלהקה", מספר איתי בהתרגשות גדולה. "יש לי גם שתי חתימות של המתופף הראשון של הביטלס, שפרש".

איך השגתם את החתימות?

"את החתימות של המתופף השגנו דרך האינטרנט, והם עלו לנו בערך 50 דולר לחתימה. אבל זה זול לעומת החתימות של פול מקרטני, שהיו עסק ממש ממש יקר. בחודש נובמבר האחרון קראתי באינטרנט שהוא עומד לחתום עוד שלושה ימים על דיסק ודי.וי.די חדשים שלו בחנות תקליטים בלונדון. הלכתי להורים שלי ואמרתי להם שאנחנו חייבים לנסוע לפגוש אותו. זה הפך לבדיחה ביום הראשון, אבל לא עזבתי את ההורים שלי ולמחרת הם קנו לכולנו כרטיסי טיסה ללונדון. הגענו לשם ממש ברגע האחרון. בלילה שלפני החתימות".

קצת מטורף, לא?

"זה כלום לעומת ההמשך. הגענו לשם בלילה וראינו שכבר עומדים מאה אנשים ליד החנות עם שקי שינה, והבנו שאנחנו חייבים להישאר שם. בעיקר כי עמדו לחלק פתקים עם אישור כניסה ל־250 אנשים בלבד. בסוף קיבלנו את מספרים 138-142. אני רציתי להישאר שם כל הלילה, אבל אמא שלי לא הסכימה. אז הלכנו למלון, וב־03:00 לפנות בוקר, בקור כלבים, חזרתי עם אבא שלי וחיכינו בתור 16 שעות עד שפתחו את החנות".

מה הרגשת לקראת רגע המפגש שלך עם מקרטני?

"הלב שלי התפוצץ. הבנתי שאני הולך לפגוש את האליל שלי, אותו אחד שתלוי אצלי בחדר ושיש לי כבוד עצום למוזיקה שלו. זה משהו שאי אפשר לקלוט בכלל. פתאום התחילו מחיאות כפיים והבנו שהוא הגיע.

פול מקרטני (צילום: איי פי)

 כל ההמון רץ, אבל לא דחף, כי הם בריטים, ואחותי רצה אליו ותפסה לו את היד. אני עשיתי לו שלום והוא החזיר לי שלום. ואז פשוט הסתכלתי עליו. לא יכולתי לדבר עד שהוא פנה אליי, הסתכל על החולצה שלי של הביטלס ואמר 'מעריץ גדול?'. עניתי לו שכן, וסיפרתי לו שאנחנו מישראל ושהוא חייב לבוא להופיע פה, ושיש לו מלא מעריצים. ידעת שאשתו שנפטרה היתה יהודייה?".

לא.

"כן. ואחרי שהוא חתם לי על דיסק ודי.וי.די הוא צעק לי 'שלום'. זה היה רגע שהרגשתי שאני מתפוצץ. הייתי חייב לשבת. הביאו לי מים. עד היום אני לא מאמין שהגשמתי חלום ופגשתי אותו. כל בוקר כשאני קם אני משחזר לעצמי את הפגישה ושומע אותו מדבר אליי".

החתימות שלו שוות בטח הרבה כסף, לא?

"מלא. לדעתי אפשר למכור את בעשרות אלפי שקלים דרך האינטרנט, אבל אני ממש לא מתכון למכור את זה. אני רוצה להיקבר עם זה!".

לגעת בנינט

רון אמיתי (בת 13 וחצי) מחכה כמעט כל יום מתחת לבית של נינט טייב

קשה להאמין, אבל רון אמיתי (13.5) מתל אביב מחזיקה באחד מסודות המדינה השמורים ביותר (כן, אפילו יותר מסודות הגרעין האטומי שיש או אין לנו): היא יודעת איפה נינט טייב גרה. היסטריה. ולא רק שאמיתי, תושבת שכונת אזורי חן בתל אביב, יודעת איפה טייב את לוי בע"מ גרים, היא גם זכתה לראות אותם כמה וכמה פעמים אחרי שחזרה מבית הספר. "אני גרה די קרוב לנינט, ככה שאני יודעת באיזה בניין היא גרה, ואפילו באיזו קומה. אני גם רואה מלמטה את המרפסת שלה. אני הולכת אליה כמעט כל יום ומחכה שהיא תרד".

וזה משתלם?

"ברור. כבר יצא לי לראות אותה כמה פעמים. הפעם הראשונה שראיתי אותה מרחוק היתה כשהיה להם פנצ'ר באוטו, ואייל אחיה החליף את הגלגל. רציתי לגשת אליה ולבקש חתימה, אבל היא היתה נראית קצת עצבנית".

אז התאפקת בנימוס?

נינט טייב (צילום: יניב אדרי)

"כן. ידעתי שאני אראה אותה שוב פעם. ובאמת כמה ימים אחר כך ראיתי אותה יוצאת לחדר כושר עם חברות".

ואז תפסת אותה?

"גם לא. היא ממש רצה לאוטו בשביל שלא יעצרו אותה".

קצת מייאש.

"לא נורא. ידעתי שאראה אותה בסוף. עובדה, לפני כמה ימים הלכתי לבניין שלה והיו שם כמה בנות שחיכו ליהודה, וחיכיתי איתן שם. אחרי כמה זמן הם הגיעו באוטו וישר רצנו אליהם וביקשנו חתימות, אבל נינט היתה חייבת לעלות הביתה להתקלח, כי חיכתה לה מונית. אז היא עלתה וירדה ושוב נכנסה למונית".

מה עבר עלייך בפעם הראשונה שראית אותה מקרוב?

"התחלתי לצרוח כמו משוגעת ורעדתי כולי. לא ידעתי מה עובר עליי באותו הרגע. זה היה ממש להגשים חלום. אחרי הכל, אני מעריצה אותה כבר מלא זמן. זה התחיל ב'כוכב נולד' והתגבר ב'השיר שלנו', ששם היא הוציאה את האופי המקסים שלה החוצה".

אבל האופי שלה בסדרה זה האופי של הדמות, נינט לוי.

"אני יודעת, אבל למשל בפרק של הפספוסים ראיתי כמה שהיא מתוקה, והיה גם פרק שהשחקנים דיברו זה על זה, וכולם אמרו כמה שהיא מקסימה. אני לא יודעת אם הם התכוונו לזה או לא, אבל אני באמת חושבת שהיא מקרינה החוצה את מי שהיא".

חוץ מלארוב לנינט על בסיס כמעט יומי ("אני לא תמיד מספרת על זה להורים שלי"), רון עסוקה באיסוף תמונות וכתבות על נינט ("לצערי אני לא יכולה לתלות את זה בחדר שלי, כי בעל הדירה שלנו לא מרשה"), הולכת להופעות של נינט ("ההופעה החדשה שלה מדהימה. אין יפה ממנה!") ומבקרת על בסיס יומי, כמו מעריצים אחרים, בפורום המעריצים באתר הרשמי של נינט. "אני נכנסת לפורום כמה פעמים ביום ומתעדכנת מה חדש עם נינט ואיפה כתבו עליה", היא אומרת. "נינט בעצמה נכנסת אחת לחודש־חודשיים וכותבת לנו הודעות".

מה היא כותבת לכם?

"היא משתפת אותנו במה שעובר עליה, במה שחדש אצלה והיא כל הזמן מודה לנו על התמיכה בה.

 אתה יודע שיוצא לי לחלום עליה מלא? אגב, אפילו הפכתי את היומן שלי של הבית ספר ליומן נינט. קישטתי אותו עם תמונות שלה. רק חבל שעדיין אין לי חתימה שלה".

רגע, אחרי כל המארבים שלך, המעריצה מספר אחת לא קיבלה חתימה?

"לא יצא. היא תמיד ממהרת. אבל אמשיך ללכת אליה. לפחות הצלחתי לצלם אותה בטלפון שלי, למרות שבקושי רואים אותה כי היא נכנסה לתוך המכונית".

מה ההורים שלך אומרים על ההערצה שלך לנינט?

"אבא שלי חושב שאני לא צריכה להגיע לרמת ההערצה כזאת, כי היא בסך הכל בן אדם רגיל".

ומה את אומרת לו?

"אמרתי לו שקודם כל אני יודעת שהוא אוהב אותה בעצמו, אבל פשוט לא קיצוני, ושבטח גם הוא העריץ זמרים כשהוא היה קטן".

ואת מי הוא העריץ?

"איזה אילנית אחת. לא מכירה אותה".

חברתי ירדנה

עופר דואק (בן 40) מגיע לכל הופעה של ירדנה ארזי וגם מנהל איתה שיחות נפש

עופר דואק (צילום: עמית גל )

איך מתאהבים באופי של מישהי ששרה בטלוויזיה?

"את האופי שלה הכרתי בשלב טיפה יותר מאוחר. אבא שלי היה לוקח אותי להופעות שלה בוועדי עובדים, וככה זכיתי להכיר אותה אישית. מאז אני הולך אחריה לכל מקום. יש לי את כל התקליטים שלה, הקשבתי לכל תוכניות הרדיו איתה והייתי בכל הפסטיבלים, קדמים והופעות שלה. כשעליתי לכיתה א' כתבתי לה מכתב והיא אפילו התקשרה אלינו הביתה כדי לאחל לי מזל טוב. אני זוכר שביקשתי ממנה את מספר הטלפון שלה, היא נתנה לי אותו, ומאז ועד היום אני מתקשר אליה בכל יום הולדת ובחגים".

עד היום?

"בוודאי. תבין, נוצר בינינו קשר מאוד מיוחד. אפשר לומר שירדנה היא כמו אחות בוגרת שלי. כשהייתי קטן השיחות שלנו היו מסתכמות ב'שלום, שלום', אבל ככל שהתבגרתי, השיחות התעמקו. אני זוכר למשל שבטירונות היה לי מאוד קשה והיא עודדה אותי ואמרה לי 'תזכור שזאת התקופה היפה בחייך'. היא ממש חיזקה אותי. גם כשהכרתי את מי שלימים הפכה לאשתי, סיפרתי לה והתייעצתי איתה".

איך התמיכה שלך בירדנה באה לידי ביטוי היום?

"אני לא מפספס אף הופעה שלה בטלוויזיה. חברים תמיד דואגים לעדכן אותי מתי היא מופיעה ואני הולך ללא מעט הופעות שלה".

עם אשתך, אני מקווה.

"ברור שאיתה. אגב, לחופה בחתונה שלנו נכנסו עם מוזיקה צוענית מהדיסק של ירדנה. תבין, כל מי שמכיר אותי טוב, זוכה להכיר את ירדנה בשלב כזה או אחר".

העובדים שלך לא חושבים לפעמים שהבוס שלהם קצת מחופף?

"ממש לא. אני אפילו משתמש בדברים שהיא אומרת לי, או לפורום שאני מנהל, בישיבות מול העובדים שלי. למשל פעם כששאלו אותה אם יש לה עוד שאיפות אחרי שכבר עשתה כל כך הרבה בחיים, היא ענתה 'תמיד צריך למצוא פסגה חדשה לשאוף אליה'. זה משהו שאני מנחיל לעובדים שלי ומיישם בחיים שלי".

במהלך חייו הספיק דואק לראות כמעט כל הופעה של ארזי, הוא מנהל את הפורום הרשמי שלה באתר תפוז וכמובן פגש אותה אינספור פעמים, כולל פגישות אישיות ("באחד מימי ההולדת שלה קבעתי איתה בבית קפה וישבתי יחד איתה ועם בעלה. זה היה רגע מאוד מרגש עבורי, ובשנה שעברה נסעתי עם אשתי לאולפן 'קפה טלעד' כדי להעניק לה פרחים ביום הולדתה").

אתה מספר כמה היא נתנה לך לאורך השנים. אתה חושב שהיא גם מקבלת ממך דברים?

"אני מקווה שאני מעניק לה קצת אושר. היא תמיד אומרת לי שהחיוך שלי, שלא נס מפניי, מקסים אותה".

• עוד על תופעת ההערצה תוכלו לקרוא בדף הבית
• על מעריצים שרופים נוספים - בגיליון "פנאי פלוס " החדש