"נולדתי בבועה התל-אביבית, נפצעתי בלבנון"

את ההצגה בערב ההוקרה לפצועי חיל השריון שנערך אמש (שבת) בבית השריון בתל-אביב גנב צוער אחד - עמית מעוז שמו, שפתח את דבריו בעקיצה לעבר האלוף אלעזר שטרן, שבזמן המלחמה דיבר על היקף הנפגעים הקטן יחסית מתל-אביב לעומת מקומות אחרים. הוא סיפר כיצד התעקש להילחם בלבנון, למרות אמא, נפצע שם קשה, והתנדב לקורס קצינים. למען המדינה.

וכך סיפר: "אני עמית מעוז. ילד הבועה התל-אביבית, נולדתי וגדלתי בתל-אביב. גרתי כל חיי בתל-אביב. אני בוגר הגימנסיה העברית הרצליה, סיימתי תואר ראשון במדעי המחשב בתיכון לפני שהתגייסתי לצבא. למרות פניות מיחידות טכנולוגיות רבות, התעקשתי לשרת ביחידה קרבית וכך הגעתי לשריון. השתתפתי כמפקד טנק בפיילוט על טנק מרכבה סימן 4-ב'. הוצבתי בדרום לתפקידי הדרכה לצורך הטמעת המערכות בחיל, זמן קצר לפני פרוץ המלחמה. עם תחילת המלחמה עשיתי ככל יכולתי לעלות לצפון עד שבקשותיי נענו.

עמיר פרץ לוחץ את ידו של עמית מעוז (צילום: ניב קלדרון)

"ביום ראשון, 23 ביוני, נאמר לי בטלפון לעלות צפונה. שמחתי, אמא שלי קצת פחות. חברתי לגדוד תשע. הדבר הראשון שעשיתי כמובן היה לחפש טנק, ואז מצאתי את טנק מרכבה סימן 4-ב', הטנק שלי היה ועודנו ה-טנק ואיתו עברתי את המלחמה. השתתפתי במספר פעולות בשטח לבנון. בליל שבת, 'השבת השחורה' ב-12 באוגוסט נכנסנו ללבנון בדרכנו לעומק השטח, חצינו את הסלוקי, את הכפר פארון, נלחמנו ברנדוריה תוך יצירת מגע והשמדת אויב. שם נפגע גם הטנק שלי מטיל קורנט.

"התותחן שלי ואני נפצענו קשה. משם חולצתי לבית החולים רמב"ם בחיפה, סבלתי מכוויות בפנים, בעיניים בצוואר, מרסיסים בידיים, פגיעות הדף קשות בריאות ושאיפת עשן חריפה. בבית החולים נותחתי בזרוע והוצאת רסיס מהעורף והונשמתי, במקביל טיפלו ביתר הפציעות. לאחר שנותקתי מהנשמה, היתה קריסה נשימתית ובעקבות זאת הוחדר נקז לריאתי השמאלית לגילוי חור בריאה.

עם הרמטכ"ל, דן חלוץ (צילום: ניב קלדרון)

"לאחר כמעט שבוע של דשדוש, החלה התאוששות מהירה ולאחר 10 ימים בבית החולים שוחררתי הביתה להמשך טיפול. ברצוני להדגיש - לא זו בלבד שהמרכבה סימן 4 לא איכזבה, כל המרכבות הוכיחו את יכולותיהן ואת כושר ההגנה על הצוותים. בניגוד לדברים שנאמרו, לדעתי הטנק חיוני, אני מאוד מרוצה מההחלטה להמשיך בייצור הטנק כחול לבן. 

"כחייל צה"ל אני יודע שהצבא מיישם את הלקחים הנדרשים לשם הגנה על המדינה. כאזרח, אני פונה לכולנו לתת לצבא להתמקד במהות ויישום הלקחים בעתיד, זה הדבר החשוב. לפני כחודשיים, למרות המלצת הוועדה הרפואית להורדת הפרופיל נלחמתי על זכותי לשוב לשירות סדיר. התנדבתי לקורס קצינים ומאז אני צוער בבה"ד 1. אני מקווה להשלים את הקורס, את ההשלמה החיילית, למרות הקשיים הפיזיים הברורים, ולשמש קצין וג'נטלמן בצבא הגנה לישראל לתפארת מדינת ישראל. 

"הרבה שואלים אותי למה אני עושה את זה, תשובתי להם כמאמר הקלישאה, יש לנו ארץ נהדרת, אבל אין לנו ארץ אחרת. אני התנדבתי כי אני בטוח שביכולתי לעזור ולתרום וגם לפקד, ואני מאמין שכל מי שיכול חייב להצטרף, שכן אין לנו צבא אחר".