מאיר לנסקי, עולה חדש
ארה"ב ביקשה את הסגרתו, ואיש המאפיה היהודי לא קיבל מקלט בישראל. בדרך הוא התראיין לדן רביב ופיזר הכחשות על מעורבותו בפשע מאורגן (מתוך "כך היה", ערוץ 1)
כשהבולשת הפדראלית החלה סוגרת עליו, הוא החליט לעלות לישראל. בקטע הווידיאו מתוך "כך היה", רצועת הנוסטלגיה של ערוץ 1 בהגשת יגאל רביד (א'-ד' 18:15; לקט: שישי 19:00) נראה לנסקי כשהוא מתראיין לעיתונאי דן רביב ב-1971 ומפזר הכחשות מחוכמות עם קריצה לגבי מעורבותו בעניינים שמחוץ לחוק. "הייתי רוצה לבלות את שנות הפרישה שלי בישראל, כמו כל יהודי אחר", הוא מיתמם. לנסקי טען אז שבכוונתו להיקבר ליד סבו וסבתו בהר הזיתים.
אבל פניו המחייכות הושבו ריקם. ארצות הברית ביקשה שיוסגר לרשותה בגין עבירות מס. למרות ששמו נקשר לגיוס כספים ונשק עבור ידידיו אשר בציון ולמרות שרבות סופר כי סייע למוסד, הדבר לא סייע לו. עניינו הגיע עד לבג"ץ אבל לנסקי הפך ליהודי היחיד שבקשתו לעלייה נדחתה בנימוק של עיסוק בפשיעה וסכנה לציבור. לבסוף שב לארה"ב, הועמד לדין ונאסר למשך תקופה של שנה וחצי בלבד.
מאז נכנסו בשעריה של מדינת ישראל יהודים רבים אחרים שביקשו מקלט ואף זכו לו. שמואל פלאטו שרון הוא דוגמה אחת. פלאטו שרון היה חכם מלנסקי כשבהימלטו מציפורניה של מערכת החוק הצרפתית הצליח להשתחל לכנסת ולזכות בחסינות הנלווית לתפקיד. כיוון שעמד בראש רשימה של איש אחד, אי אפשר היה להחליפו באחר ומדינת ישראל לא נאלצה שוב להסגיר יהודי חם לידי רודפיו.
פראפרזות על דמותו של לנסקי הוצגו בסרטי מאפיה רבים וביניהם "הסנדק" ו"באגסי". הקשרים שיצרו יהודים ואיטלקים בדמות ארגוני פשע תוארו בסרטים רבים נוספים. חבריו של לנסקי לעסקי ההימורים, האלכוהול,הנשק והזנות, לאקי לוצ'יאנו ובאגסי סיגל, לא זכו לסוף שמח. לוצ'יאנו הוגלה לאיטליה ובאגסי סיגל נהרג מירי מתנקש. לנסקי לעומת זאת מת בשיבה טובה למדי. הוא לא זכה לבלות את שנות הפרישה שלו בארץ אבל כן זכה לבלות אותן בנעימים במיאמי, שם ודאי זכה לחברתם של לא פחות פנסיונרים יהודים.
התקשורת אשמה. מאיר לנסקי
באדיבות הערוץ הראשון
מומלצים
