פטגוניה: מעבר להרים ולמדבר
בצומת נידח לצד פונדק מוזנח, הופיע משומקום טנדר מאובק ונהגו הכרסתן, שהציע לנו להצטרף אליו בדרכו אל חוותו. "לאן?" שאלתי אותו בחשדנות. "מה זה חשוב?" השיב לי. גילי חסקין על פארק קרחונים ענק באמצע ערבה שוממה בדרום דרום-אמריקה

בקצה הדרומי, הרחוק של דרום אמריקה, משתרעת פָּטָגוֹנְיה - ארץ ההרים והמדבר. פטגוניה איננה מציעה למטייל חוויה אתנית או היסטורית, אלא טבע לבדו. זהו טיול אל אחד המחוזות המרהיבים והמסעירים ביותר בתבל.

 

מבחינה גיאוגרפית המונח "פטגוניה" מיוחד למדבר לבדו, לאזור השומם שנמצא בצל הגשם של הרי האנדים. ואולם במובן התיירותי, הרחב של המילה, כולל המושג "פטגוניה" את הרי האנדים ואפילו את הארכיפלג הצ'ילֶני שמדרום להם.

 

זוהי למעשה ערבה בה נראים נְיָינְדוּ (עוף הדומה ליען קטן), אָרמדיליוֹ, מָארָה (מכרסם הדומה לארנב, בגודל של כלב ממוצע) וגְואנָקוֹ. זהו מדבר בו נקטעת הנסיעה, המשמימה לעיתים, על ידי מפגש עם מקומיים במהלך ביקור אקראי בחוות רועים או בגרסה ארגנטינאית של "קפה בגדד". חיים שם הגָ'אוּצ'וֹס, רועי הצאן של פטגוניה, שדם אינדיאני זורם בעורקיהם של כמה מהם, וחלקם הגיעו אל החוות המבודדות בנסיבות שהשתיקה יפה להן. 


פארק הקרחונים. כל גווני הכחול (צילומים: גילי חסקין)

 

אמליץ כאן על אזור מצומצם בשטחו, יחסית למרחבים האינסופיים של המחוז. על האזור שבלבו האגמים הגדולים: לאגו ויידמה (Lago Viedma) ולאגו ארגנטינו (Lago Argentino). זהו ליבו של פארק הקרחונים לוס גלאסיארס (P.N. Los Glaciares), מאסיב ענק של סלעים גבישיים, אגמים וקרחונים, שהטורס דל פייני הצ'ילני הוא למעשה קצהו הדרומי.

 

פארק הקרחונים משתרע על פני 6 מיליון קמ"ר של הרים, קרחונים ואגמים, בשטחה של פרובינציית סנטה קרוז (Santa Cruz Province). רוב הפארק בלתי נגיש למבקרים, למעט שני אזורים מוכרים יחסית – אזור פיצרוי שליד העיירה צ'אלטן, ואזור פריטו מורנו שליד קלפטה, ושני אזורים נידחים יותר – אסטנסיה כריסטינה (Estancia Cristina) וקאנאל ויידמה. בשטח הפארק יש 356 קרחונים, מתוכם 13 מוגדרים כקרחונים גדולים או "חשובים" בלשון הארגנטינאים.

 

נקודת המוצא היא העיירה קלפטה (Calafate), הקרויה על שמו של שיח שגרגיריו הכחלחלים ניתנים למאכל. זוהי עיירה קטנה שאיננה נהנית מסביבה מרשימה כמו ברילוצ'ה, אך משהו מקסמה המרוחק של פטגוניה ניכר בה. ניתן לנצל שעה בשוטטות לחוף האגם ולצפייה בעופות המים, בעיקר בשמורת לגונה נימץ (Laguna Nimez), אגם לא גדול הנמצא במרחק של כק"מ ממרכז העיר, ליד אגם ארגנטינו, בו ניתן לראות עופות מים רבים. בקלפטה יש חנויות יפות, מסעדות משובחות ובשנים האחרונות הוקמו מספר מלונות טובים, חלקם מפוארים. היא גם בסיס מאד נוח לטיולים בסביבה.

 

חזיון מרהיב בפריטו מורנו

קרחון ענק ששטחו כשטח העיר בואנוס איירס, התחדם החל מ-1917 ועד 1989 לעבר האגם וסכר את אחת מזרועותיו. המים שנאגרו יצרו לחץ על מחסום הקרח והיכו בו במשך כשלוש שנים, עד שהר הקרח התמוטט בקולות נפץ אדירים, וחוזר חלילה. בינתיים נוצרה מנהרה המנקזת את המים והתופעה פסקה.

 

ב-2004 התקדם הקרחון וחסם פעם נוספת את מעבר המים. מראה הקרחון

 המתרומם מעל המים לגובה של 80 מ' הינו חזיון מרהיב. המרחק מקלאפטה עד לקרחון הוא 80 ק"מ, אך יש לחשב שעתיים ורבע של נסיעה עד לנקודת התצפית הראשית על הקרחון, כולל עצירות בכניסה לפארק (שם יש מפה גדולה להמחשת התופעה ושירותים) ובתצפית.

 

מומלץ ללכת ברגל ב-Camino del la costa. זהו מסלול הליכה בן שעה ורבע מהאכסניה (וקמפינג), הנמצאת ממערב, עד לאתר התצפית המרכזי שעל הקרחון. בנוסף מציעים משרדי הנסיעות בעיר מיניטרקינג (Minitrekking): סיור אטרקטיבי הכולל שיט לצדו השני של האגם ומסלול הליכה מרשים המאפשר תצפית על זוויות אחרות של הקרחון. במקום נועלים קרמפונים (מדרסים ולהם מסמרי ברזל הננעצים בקרח) ויוצאים למסלול הליכה מרהיב על הקרחון, האורך כשעתיים, ומסתיים בשתיית ויסקי. הסיור אינו קשה ומבחינה זו, שווה לכל נפש.

 

שייט ממוסחר לקרחון אופסלה ובהיה אונלי

קרחון אופסלה (Upsala) הוא הקרחון הגדול ביותר בדרום אמריקה (פי שלוש מקרחון פריטו מורנו). אורכו 60 ק"מ ורוחבו 10 ק"מ. אין אפשרות להגיע אליו ברכב או ברגל, אלא אך ורק בשייט יקר וממוסחר להפליא, אך מרהיב מאין כמותו, בין גושי הקרח (Tempanos) הצפים באגם.  


יש חיים על קרחונים

 

השייט יוצא מנמל פונטה בנדרס (Punta Bandera), הנמצא כ-47 ק"מ מאל-קלפטה. לאחר שעה וחצי של שייט עוצרת הספינה לתצפית ולצילומים מול קרחון אופסלה. משם ממשיכים אל מפרץ הנקרא Bahia Oneli והולכים רגלית, כ-20 דקות, אל אגם אונלי בו נפגשים שלושה קרחונים והוא מלא כולו בגושי קרח. מקום אידיאלי לשוטטות ולפיקניק. ממפרץ אונלי ממשיכים בהפלגה אל מול קרחון ספגזיני (Spegazini) המרשים, שגובהו מגיע עד 135 מטרים.

 

לחילופין, חברות הספנות מציעות שייט אלטרנטיבי, העוצר אף הוא מול קרחון אופסלה אך במקום לעגון במפרץ אונלי, ממשיך אל צדו הצפוני של אגם ארגנטינו ועוגן בחווה בשם אסטנסיה כריסטינה. המטיילים יוצאים משם לטיול ברכבי שטח המטפסים על הרכס, משם צועדים ברגל כחצי שעה לתצפית על קרחון אופסלה ממעוף הציפור. הסיור מסתיים בסיור בחווה ובארוחה דשנה.

 

פינוק באסטנסיה הלסנפורגונס

מכביש מספר 40, העובר בצדם המזרחי של האגמים, פונה דרך שאורכה 80 ק"מ, לאורך חופו הדרומי של אגם ויידמה. המקום, שנקרא בעבר Canal Viedma הינו מפרץ של האגם ונחשב בעבר הלא רחוק, לפראי ושומם. בינתיים נבנה בשטח מלון מפנק. ההגעה למקום ברכב שכור (רצוי ג'יפ) או ברכב של המלון. ניתן לשכור חדר במלון דרך משרדי הנסיעות בקלפטה. האירוח כולל תחבורה מקלפטה ואליה. המלון מציע שייט אל אגם ויידמה. כמו כן יכול לשמש כבסיס להליכה רגלית למסלולים באזור. במקום אפשר לקבל מידע על מסלולים רבים. מסלול יפה בן שלש שעות הוא לאגם הכחול (Laguna Azul).

 

טרמפ באמצע שומקום

אחת החוויות הזכורות לי לטובה מאזור הקרחונים קשורה דווקא לתחושה הפראית ששררה באזור בקיץ 1980. בבוקרו של היום החמישי להמתנה לטרמפ, בצומת שומם לצד פונדק מוזנח, הופיע משומקום טנדר מאובק ונהגו הכרסתן, בעל אסטנסיה (Estancia, היינו - חוות ענק מרוחקת), הציע לנו להצטרף אליו בדרכו אל חוותו. "לאן" שאלתי אותו בחשדנות. "מה זה חשוב?" השיב לי, "כל מקום הינו טוב יותר מהמקום הזה". 


מפגש עם אנשים משומקום

 

נסענו עמו מערבה לכיוון ההרים המושלגים שמדרום ללגו וויידמה. לאחר כשעתיים של נסיעה, הגענו לנחל שוצף. בעל הטנדר לא היסס אלא עבר בתוך המים שכיסו את מרביתו. נסענו על קוו רכס כשאנו צופים במראה הנוגע ללב של אגם וויידמה. מדבר ישר, שטוח, שומם וצהוב. בתווך, אגם בצבע כחול-ירקרק נהדר ובו גלים שמעלים באוושתם קצף לבן.

 

לאחר שעה נוספת של נסיעה בנוף המרטיט הגענו לאסטנסיה. שם פגשנו מספר טיפוסים שלא היה ברור כיצד נקלעו לחור המבודד הזה. אחד מהם נראה אנגלי וניכר עליו שאיננו עובד ב"ועד למען החייל", גם חברו המצולק לא נראה כמי שעובד ב"ארגון אמהות עובדות". לשאלתנו הסקרנית ענה בקצרה: "איט איז א לונג סטורי". נזכרתי בספרו של ברוס צ'טווין "בפטגוניה", ובגיבוריו המפוקפקים, ולא נותר לי אלא לדמיין. לאחר ארוחה דשנה, פרשנו שקי שינה על מזרונים שהציעו לנו, מלאי סקרנות מהצפוי לנו.

 

כישוף וסטייקים

ביום המחרת, יצאנו בהנחייתם בהליכה מהירה מערבה, לכיוון ההרים. טיפסנו על גבעות שהלכו וגבהו כשאנו נאבקים ברוח השורקת. כל מטר היה מלחמה של ממש. בשלב מסוים שככה הרוח והצלחנו להזדקף מעט. במקום מסוים, שסומן על ידי עובדי האסטנסיה ברוגם אבנים, פנה השביל, טיפס ועלה, גלש במדרון, והביא אותנו למוֹרֶנָה, היינו, שפך שדחף לכאן הקרחון וממנו נשקף נוף מרהיב אל מפרץ דמוי תעלה, ששולח אגם וויידמה פנימה אל בינות להרים.  


כשהמדבר והקרחונים נפגשים (צילום: ליאור אביטל)

 

המפרץ הזה, שנראה כידית זעירה של מחבת, מכונה "קָנָל" (תעלה), והתגלה כמקום אטרקטיבי להפליא. בצדו השני של המפרץ הזדקרו צוקים וקרחונים שנראו מרחוק ככתר מלכות. הלאה משם הזדקר לו קרחון צחור וכל הבקעה בתווך, בינינו לבין האגם ובינו לבין הקרחון, היתה קלועה בצמה מרהיבה של יובלי מים ששזרו לה חוטים כסופים.

 

עם שובנו לחווה המתינה לנו קערה ובה אומצות בקר, אותן צלינו על תנור החימום. הכמות לא הייתה בעיה. ביום המחרת, לאחר ארוחת בוקר שהורכבה ממָטֶה ומסטייק, יצאנו שוב לכיוון ההרים והפעם אל אגם כחול להפליא, ששמו ניתן לו על שם צבעו – לָאגוֹ אָסוּל. צבע נדיר בגבהים הללו. לא היה זה ירוק של אגמי קרחונים, הנראה כאילו נשפך אליו דלי של חלב, אלא צבע כחול עמוק, שההרים המושלגים שעטרו אותו, הוסיפו לו נופך מלכותי, מלא הוד.

 

חלפו שנים רבות מימי התום של 1980. החווה איננה קיימת עוד אבל המפרץ הירקרק של אגם ווידמה, הכחול העמוק, יפה כבעבר. כך גם "קוֹלוֹר דֶה סָלְמון", השם המקומי שנתנו החוואים לצבע הכתום-ורוד, הצובע לעתים את הצוקים בשעת שקיעה ומעניקים למקום צביון מכושף.

 

  • לאתר הבית של גילי חסקין לחצו כאן
  • בפרק הבא - טיול לאל צ'לטן, שמורת צוקים וקרחונים קסומה.

 

לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה פטגוניה: מעבר להרים ולמדבר
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דרום אמריקה
    כחול חלבי בפארק הקרחונים
    צילום: גילי חסקין
    חזיונות מרהיבים
    צילום: גילי חסקין
    אדום בתוך הכחול
    צילום: גילי חסקין
    שדות קרחונים לנצח
    צילום: גילי חסקין
    חיים בתוך גלויה
    צילום: גילי חסקין
    גושי קרח צפים
    צילום: גילי חסקין
    ynet ספיישל