הידיעה על ההחלטה להעמיד את הנשיא, משה קצב, לדין לא נעלמה מעיני העורכים בעיתוני העולם ובאתרי האינטרנט השונים, ואלו העניקו לה מקום של כבוד (מפוקפק) בעמודים הראשונים - אם כי לרוב, לא בעמוד השער.
עיתונים רבים, כגון ה"טלגרף" הבריטי,
הדגישו את חומרת הפרשה בקנה מידה לאומי, וציינו, כי זהו האישום החמור ביותר נגד פוליטיקאי ישראלי מאז קום המדינה. עיתונים אחרים, כגון ה"טיימס"
הלונדוני, הדגישו את סירובו של קצב להתפטר או להשעות את עצמו עד להגשת כתב האישום.
הגדיל לעשות העיתון הבריטי "אינדיפנדנט",
שראיין בהקשר הזה מומחית לענייני משפט בינלאומי ופעילת זכויות נשים, פרנסס רדאי. לדבריה, "החלטה להגיש כתב אישום מעניקה את התקווה שכבודן של הנשים יכובד. עם זאת, העובדה שהנשיא לא התפטר, ושהמערכת הפוליטית בישראל לא קראה לו פה אחד לעשות כן, מאירה את האופי המושחת והפטריארכלי של הפוליטיקה בישראל".
גם ה"ניו יורק טיימס"
סיקר בהרחבה את ההתפתחות בפרשה, והזכיר כי מספר אישי ציבור נוספים, ביניהם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, נמצאים בשלב כזה או אחר של הליך פלילי נגדם.
באתר האינטרנט של העיתון הצרפתי "לה מונד"
פורסמה הידיעה על הנשיא משה קצב, בעמוד הראשי של האתר. תחת הכותרת "הנשיא הישראלי משה קצב יואשם באונס" פורטו סעיפי האישום המרכזיים נגדו, לצד גלגוליה השונים של הפרשה. בין השאר, בחרו גם ב"לה מונד" להתייחס לעובדה שקצב בחר עד כה שלא להתפטר, ולהביא בפני קוראיהם הסבר על החסינות ממנה נהנה קצב כנשיא המדינה.
בנוסף לדיווח החדשותי, הוסיפו במערכת האתר קישור לשתי כתבות נוספות. הכתבה הראשונה הוקדשה לגלריית השמות של יורשיו האפשריים של קצב. תחת הכותרת "ישראל: המירוץ לירושת קצב, בצל השערורייה, יצא לדרך", נכתב כי "המערכת הפוליטית בישראל כבר מדברת על משה קצב בלשון עבר". שמעון פרס, קולט אביטל ורובי ריבלין הוזכרו בכתבה כמועמדים בולטים, לצדם של הרב ישראל לאו, אלי ויזל ועמוס עוז. את הכתבה השנייה הקדישו ב"לה מונד" לסירובו של קצב להתפטר, תוך הדגשה של עונש המאסר הצפוי לו – אם יורשע.
