"אני אפסיק להופיע איתך!"

פרופ' ישעיהו לייבוביץ' וד"ר ישראל אלדד, שני הוגי דעות משני צדי המתרס הפוליטי, ברכב אחד ב-1982. זה היה עניין של זמן עד שהטונים יעלו. תראו בעצמכם (מתוך "כך היה", ערוץ 1)

1982, יום חורפי באמצע חודש דצמבר. שלושה הוגי דעות עושים את דרכם מירושלים המושלגת לעיירה הצפונית מעלות. הם יקיימו שם רב שיח בנושא "משבר בציונות או משבר במדינה". בין השלושה: ד"ר ישראל אלדד, מרצה ליהדות בטכניון בחיפה, סופר ומתרגם כתבי פרידריך ניטשה לעברית, בעבר איש מחתרת וחבר מרכז לח"י. בעת הנסיעה הוא מתפקד כאחד הפעילים הבולטים בתנועה למען א"י השלמה.

לצדו יושב ישעיהו לייבוביץ' - פרופ' לכימיה אורגנית, ביולוגיה, נוירופיזיולוגיה והיסטוריה ופילוסופיה של המדעים באוניברסיטה העברית בירושלים. לשעבר מפקד מחלקה בהגנה ומ-1953 עורך ראשי של האנציקולפדיה העברית. "בעיני רבים - גדול הוגי הדעות היהודים בתקופתנו. בעיני אחרים - כופר שומר מצוות", כך מגדיר אותו הכתב, יגאל בורשטיין. לעומת אלדד, לייבוביץ' היה מתנגד חריף לסיפוח השטחים שנכבשו על ידי ישראל במלחמת ששת הימים. לצד תומכים נלהבים, קמו לו מתנגדים רבים, שהמובהקים מביניהם שייכו עצמם למחנה הדתי לאומי.

במהלך הנסיעה ניטש ויכוח בין שני היהודים המאמינים האלה. אלדד מתרעם על שלייבוביץ' מציין שיריחו היתה עירה של רחב הזונה, במטרה לחולל רדוקציה בקדושת העיר ולעמת את המציאות עם האלהת קבריה. לייבוביץ' מגיב לטיעוניו האמוציונליים של אלדד בנימוקים שכלתניים ובכך מעכיר את הרוח המתלהטת. הוא עוקץ את אלדד כשהוא מכריז שבשכם נמצא קבר חמור ועוקץ בשנית כשהוא מכנה את מערת המכפלה "קבר השייחים, שם בחברון". הדברים הפרובוקטיביים האלה מעוררים את חמתו של אלדד שמאשים את לייבוביץ' בהפרת חוקי האקוסטיקה, לפיהם מה שאומרים בדל"ת אמות אין זועקים בראש חוצות. לדבריו, לייבוביץ' יגרום בכך לאובדן לגיטימציה זוחל בצדקת אחזקתנו בשאר חלקי הארץ. גם בטענה שהוטחה בסוקרטס הוא לא בוחל: "אתה מרעיל את הנוער!"

לימים יתברר שצדק למחצה. לייבוביץ' השפיע על רבבות צעירים וחוסר הלגיטימציה שהחיל על שליטתנו ביריחו, בחברון ובשכם הוחל גם על אדמות אחרות בארץ ישראל. האם מדובר ב"רעל"? אין כלל ודאות שאכן כך.

הוויכוח הסוער מ-1982 שודר שלשום בתוכנית "כך היה", רצועת הנוסטלגיה של ערוץ 1 בהגשת יגאל רביד (א'-ד' 18:15; לקט ביום ו' 19:00) במלאת 11 שנים לפטירתו של אלדד, שהיה בן 86 במותו. בנו, הח"כ והפרופ' אריה אלדד, התארח באולפן וסיפר שאביו לא זכה לראותו מתמנה לקצין רפואה ראשי בצה"ל ואף לא כשהושבע לחברות בכנסת. לדבריו, לקח על עצמו משרות ציבוריות רק לאחר הסתלקות אביו מן העולם, במטרה להמשיך ולהשמיע את קולו. ולגבי היחסים של אביו עם שותפו לדיון שהתנהל באותה נסיעה חורפית למעלות, הפטיר אלדד שמהרגע שלייבוביץ' אמר 'יודונאצים' על חיילי צה"ל, אביו כמו החרים אותו ואף סירב לקבל עמו את פרס יקיר ירושלים שהוענק לשניהם בו זמנית. לייבוביץ', ששכל שניים מבניו, נפטר ב-1994, שנתיים לאחר שוויתר על פרס ישראל, לנוכח המחלוקת הרבה שעוררה חלוקת הכיבוד הזה למי שלא היה נביא בעירו.