מה נשתנה הבוקר הזה מכל הבקרים?
הביולוגיה הבלתי נמנעת היא הפושעת שהפילה את עפעפיו, באותו אופן שהכפילה את סנטרו, טשטשה את הסומק מלחייו וגנבה ממנו כל לילה עוד ועוד שערות. אבל לא בגלל הגיל הוא היה מוכן לעשות את זה דווקא הבוקר
הבוקר הוא לא התעורר מצלצולו של שעון מעורר, אלא מתאוצתו של ליבו. נרגש נשם את השחר החדש ונזכר ברעיון שכל בוקר, כשאדם מקיץ, נכנסת נשמה אחרת לגופו. נשמתו נסערה מהידיעה שהיא הזוכה להיות בגוף הזה ביום הזה. היה ברור לו שיש בו נשמה שונה מכל הנשמות שלפניה, שכן בפעם הראשונה בחייו הוא היה מוכן לעשות את זה.
הבוקר הוא מוכן.
הכרית שלידו היתה ספוגה בריחהּ. הוא לחץ את פניו עמוק אל הכרית הרכה ונשם עד קצה גבול יכולתו. רק הלילה נרדם איתה, וכבר התגעגע וציפה לערב, בו תשוב אליו. לא שהבוקר התאהב בה לראשונה, זה כבר חודשים שהוא שם. אבל היום הוא הצליח להביט לאהבה בעיניים. לאחר מכן הפנה את עיניו כדי לראות את הפחד, ורק אחרי שהיה מודע לשניהם - בחר באהבה. בפעם הראשונה בחייו הבין שאהבה היא מספיק חזקה כדי לנצח פחד. ואותה הבנה גרמה לו להיות מוכן הבוקר.
אבל לא רק בגלל האהבה.
על ספסל העץ הקטן בפינת החדר השתרעו חולצה ומכנסיים, ביניהם חגורה, ולרגליהם נעליים. כל החבורה נראתה מתאימה זה לזו באופן מעורר השתאות, כאילו גדלו יחד. הוא עדיין מצא עצמו נפעם לנוכח המחזה, למרות שכבר כמה חודשים היא בוחרת ומכינה לו את הבגדים באותה מיומנות. הוא הכיר בעובדה שהבוקר שלו קל יותר כשאין צורך לחטט בארון ולנסות לנחש אם סגול ואפור מתאימים. אלא שהיום הבגדים הנכונים גם הסתדרו בקו החדש שבחר לחייו. השביל שממשיך את העתיד שלו קשור אל שלה בעבותות.
אבל לא רק סגולותיה המופלאות עזרו לו להיות מוכן.
הוא נכנס למקלחת והביט במראה. האדרנלין שהקפיץ את ליבו לא הצליח להרים את עפעפיו. לא מפני שלא היה מאושר בחייו, הביולוגיה הבלתי נמנעת היא הפושעת שהפילה את עפעפיו, באותו אופן שהכפילה את סנטרו, טשטשה את הסומק מלחייו וגנבה ממנו כל לילה עוד ועוד שערות. הבוקר הוא לא היה מוטרד מהמראה, כיוון שידע שלא ינסה שוב להשתמש בפניו כדי להקסים בחורה נוספת. האשה שאיתו היא האחרונה שירצה, והיא הרי מעולם לא הוטרדה מהשינויים שמחוללת הביולוגיה בפניו. בראשה המלא אהבה לא נותר מקום לטרדות שוליות של מראה או הזדקנות.
אבל לא רק בגלל הגיל הוא היה מוכן הבוקר.
הוא נכנס לחדר בו הרגיש את המוכנות בוערת בקיבתו בעוצמה הכבירה ביותר. ידיו ליטפו את דלת המקרר, אליה היו ממוגנטות תמונות של האחיינית שלו ושל האחיין שלה. תמיד אהב ילדים מרחוק, לכן הופתע לגלות בחודשים האחרונים דמויות זעירות מסתננות אל תוך חלומותיו. תחילה ניסה לפרש את הדמויות שרצות איתו בחלום כגעגועים לילדותו, אבל היא צחקה ואמרה שהוא צריך להכיר בעובדה שהזמן עושה את שלו והוא מוכן להיות אבא.
אבל לא רק בגלל הצורך האבולוציוני הבוקר הזה היה שונה מכל הבקרים.
מכונת הקפה הרכינה אליו ראשה והעניקה לו קנקן חם ומתוק. המקרר פרש זרועותיו והציע צלחת סלט חתוך דק ומעוטר בשלל גבינות טריות. אפילו התנור נפתח לפניו עם עוגת שמרים פריכה. הוא ערך את הדברים הטובים על השולחן שכבר נעטף לקראתו במפה נקייה ולקח אל ריאותיו את הארומה מהקפה יד ביד עם ההבטחה מהעוגה. לאחר מכן פתח את חלון המטבח לרווחה ונתן לשמש נעימה לחדור פנימה.
אבל לא רק בגלל טוב ליבה ונתינתה הבלתי פוסקת היה מוכן הבוקר להציע לה.
מעל השולחן הקטן במטבח הוא ראה את לוח השנה. לאותו לוח עם תמונות של שקיעות בערים שונות בעולם היה משקל מכריע במוכנות שלו הבוקר. לא רק בגלל שהלוח הזכיר לו שהשנה יחצה את קו אמצע החיים כפי שחישב אותו על ידי חלוקת תוחלת החיים בשתיים. גם לא רק מפני שהחודש לפני שנה הוא פגש אותה, והיתה זו שנה טובה למרות הלבטים והפחדים.
הוא הביט בריבוע שסימן את היום בלוח השנה. תאריך סתמי, לא מספר עגול, לא חג ולא יום הולדת. למרות זאת, הריבוע הוקף בעיגול אדום ועבה. הטוש שצייר את העיגול גם חיבר אליו חוט, כמו לבלון, ומתח אותו עד שולי לוח השנה. שם בשוליים, בכתב עגול ועדין, היא רשמה לו עוד לפני שלושה שבועות: "חמוד, היום תצטרך להחליט אם אתה מוכן להתחתן איתי, או שאני הולכת".
הוא חייך. איזה מזל שהבוקר הוא מוכן.
מעל השולחן במטבח הוא ראה את לוח השנה
מומלצים
