הרשויות המקומיות והמשרד להגנת הסביבה אינם ממלאים אחר הוראות החוק לאיסוף ופינוי פסולת למיחזור. חלק ניכר מהרשויות אינן מדווחות על היקף המיחזור כמתחייב בחוק (רק כ-60% מוסרות דיווח למשרד להגנת הסביבה). כך קובע דו"ח של עמותת אדם טבע ודין שערכו גלעד אוסטרובסקי ועו"ד לינור שגיא. נתוני הדו"ח מעודכנים ל-2004.
| להגביר את המיחזור |
|
| הכנסת אישרה את חוק היטל ההטמנה / דוד הכהן |
|
על פי החוק, התשלום עבור ההיטל יעשה על ידי הרשויות המקומיות לבעלי האתר, שיחויבו בתשלום למדינה. כספי ההיטל ישמשו לפיתוח אמצעים חלופיים להטמנת פסולת |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
חובת המיחזור המוטלת על הרשויות המקומיות קובעת כי רשות מקומית תפעל להפחתת כמות הפסולת המועברת להטמנה על ידי מיחזור הפסולת בשיעורים הבאים: 15% לפחות עד שנת 2006 ו-25% לפחות עד שנת 2007 ולאחריה.
על פי התקנות, ראש הרשות מחוייב לדווח על כמות הפסולת שהועברה למיחזור מדי שנה ולהעביר דווח זה למשרד להגנת הסביבה עד 31 בינואר בכל שנה.
מהדו"ח עולה כי בניגוד לדיווח המשרד להגנת הסביבה, היקף מיחזור הפסולת בישראל נמוך ביותר (למעלה מ-50% מהרשויות לא עמדו ביעדים שהוצבו). כך, בערים הגדולות כתל-אביב (7%) וירושלים (4%).
מתוך 255 רשויות מקומיות בישראל, רק 160 מסרו דווחים למשרד להגנת הסביבה, חלקן באיחור ניכר. גם ברשימת הרשויות המקומיות אשר מסרו דווח, נמצאו 13 רשויות אשר כלל לא דיווחו על כמות הפסולת הממוחזרת בתחומן, מאחר ובעמודה הנקראת "אחוז מיחזור מסך הכל פסולת" מופיע סימן שאלה (?).
לרשימת הרשויות הלא מדווחות לחץ כאן
"הנתונים מהרשויות מחריפים על רקע חוסר הדיוק שבהם. הרשויות שמדווחות עומדות בנורמות דיווח מקילות שמאפשר המשרד להגנת הסביבה - היקף המיחזור אינו מחושב ביחס לכלל הפסולת המצטברת ברשות, וקריטריונים מעורפלים מאפשרים להן להעביר דיווחים בלתי מדויקים, בלשון המעטה", קובע הדו"ח.
עוד נאמר בדו"ח כי "גם לא קיימת שום סנקציה בשל אי מילוי הוראות החוק. גודל המחדל הוא כה רב, עד כי אף אחת מהרשויות שלא עמדה ביעדי המיחזור הקבועים בחוק, לא טרחה לנצל הוראה בתקנות המאפשרת לה לקבל פטור מחובת המיחזור על רקע של העדר כדאיות כלכלית".
רשות מקומית רשאית לבקש פטור מקיום עמידה ביעדי המיחזור על ידי הגשת דו"ח כלכלי בו היא מפרטת מדוע המיחזור איננו כדאי מבחינה כלכלית. השר להגנת הסביבה, לאחר שבחן את הבקשה, רשאי לפטור אותה מחובה זו.
באט"ד מדגישים כי הנתונים לקוחים מדו"ח מיחזור הרשויות המקומיות לשנת 2004 שערך המשרד להגנת הסביבה משום שנתוני 2005 טרם לוקטו ועובדו "וכפי הנראה גם לא יעובדו לעולם. נראה שהמשרד להגנת הסביבה לא מכיר בחשיבות הנתונים וזו כנראה הסיבה לכך שהוא איבד עניין בהם", כותבים עורכי הדו"ח.
מבין 155 הרשויות המדווחות, 82 לא עמדו ביעדים שנקבעו בתקנות לשנת 2004. באט"ד אומרים כי אם נבחן נתונים אלה על פי יעדי המיחזור לשנת 2007 (25% מיחזור), יתברר כי רק 35 רשויות עומדות ביעדים.
עוד בנתונים: ב-18 רשויות, מבין אלה שדווחו, שיעור המיחזור הוא אפס. בירושלים שיעור המיחזור הוא 4% בלבד ובתל אביב - 7% בלבד.
"רק כרבע מכלל הרשויות המקומיות עמדו ביעדים", כותבים מחברי הדו"ח. "נוסף על אלה, איכותם של הדווחים ואמינותם גם הם מוטלים בספק. חלק מדיווחיהן של הרשויות המקומיות אשר לכאורה עומדות על פי הדו"ח ביעדי המיחזור הם לקויים ולא מדויקים".
מחברי הדו"ח מציינים כמה דוגמאות לדיווחים לקויים. קריית שמונה, לדוגמה, מדווחת על 26% מיחזור, כאשר 63% מתוכם הם חומרים פלסטיים. מדובר בנתון תמוה ולא סביר, בפרט כאשר לא צוין באילו חומרים פלסטיים מדובר.
מועצה אזורית שער הנגב מדווחת על 64% מיחזור, כאשר 73% מתוכם הוא "אחר" ולא מצוין מקום המיחזור.
מועצה אזורית יואב מדווחת על 92% מיחזור, כאשר 76% מתוכם הוא שמן שהועבר לחברת פנדנגו להאבסת בעלי חיים. פינוי שמן משומש מתבצע על ידי העסקים והאחריות לכך איננה של הרשות המקומית. הכללת השמן המשומש בדווח, ובפרט כאשר רק השמן המשומש הממוחזר מדוּוח, גורמת לעוות משמעותי בתוצאות המיחזור, אומרים באט"ד.
מחברי הדו"ח מציינים כי המשרד להגנת הסביבה מדווח מפעם לפעם על הישגי המיחזור בעודו מדגיש את העלייה הנמשכת בשיעורי מיחזור הפסולת הביתית, ואף הגיע ב-2005 ל-23%. אולם לטענת אט"ד, שיעור הפסולת שהועברה למיחזור אינו עומד על יותר מ-13%. "על פי הערכתנו, שיעור המיחזור בפעל אינו מגיע אפילו ל-10% ומצב זה רק החמיר בשנתיים האחרונות", כותבים אוסטרובסקי ושגיא.
בתוך כך שסקר שנערך על ידי מכון TNS טלסקר מגלה כי כ-77% מהאוכלוסייה אינם מרוצים ממצב איכות הסביבה בישראל.
הסיבה העיקרית לכך היא ההזנחה של הנושא ביחס לנושאים אחרים שעל סדר היום. כ-82% אינם מרוצים מרמת הטיפול וכ-70% חושבים שאיכות הסביבה נמצא במקום נמוך מדי בסדר העדיפויות הלאומי. כ-55% מהאוכלוסייה רואים באיכות הסביבה גורם משפיע במידה רבה או רבה מאד על איכות החיים.
ומי אחראי על המצב? כ-43% מהאוכלוסייה רואים בחברות וארגונים בסקטור הממשלתי כגון: מפעלים ותחנות כוח ואנרגיה, בתי הזיקוק ורכבת ישראל את האחראיים העיקריים לזיהום, ובמקום השני חברות וארגונים מהסקטור הפרטי דוגמת חברות תרופות וחברות הסלולרי עם כ-21% מהאוכלוסייה.
| עדות למי שרוצה למחזר |
|
| אל תזרקו זבל לפח: על פסולת ביתית שניתן למחזר / דוד הכהן |
|
טרנד המיחזור חודר אט אט לתודעת האזרח הקטן. כשאנו זורקים נייר עיתון או ענפים שגזמנו בגינה לפח האשפה הכללי, אנו מונעים את מיחזורם, פוגעים בסביבה ומכבידים בסופו של דבר גם על תקציב המדינה. אז אילו חומרים ניתן למחזר, מה צריך לעשות לשם כך, וכמה הרשויות עוזרות לנו. סקירה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
מי אמור לטפל במפגעים סביבתיים אלה? רוב הציבור חושב שהממשלה והרשויות המקומיות אחראיות לטיפול הכושל בזיהום הסביבתי עם כ-74% וכ-61% בהתאמה.
המשרד להגנת הסביבה אומר בתגובה כי ממצאי הדו"ח עדיין לא הגיעו אליו וכי יגיב אחרי שיקיבלו וילמד את הנאמר בו.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: הדו"ח שמציגה אט"ד כבר אינו אקטואלי וממילא אינו רלבנטי שכן הוא עוסק בנתוני 2004. בימים אלה מפיקה עיריית תל-אביב-יפו את הדו"ח השנתי לסיכום 2006 ועל אף שלא רוכזו עדיין כל הנתונים שיעור המיחזור עומד כבר על כ- 15%.
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "העירייה כמו יתר הרשויות המקומיות אינה ממחזרת פסולת, אלא אוספת אותה לצורך מיחזור. כדי להשלים את הליך המיחזור יש צורך בגורמים חיצוניים שממחזרים את הפסולת בפועל, כגון חברת אמניר ודומיה. למצער, כרגע הביקוש לפסולת שאוספת העירייה לצורך מיחזור אינו גדול. העירייה מקווה כי היטל ההטמנה החדש יהפוך את הנושא לאטרקטיבי יותר בעיני החברות ויגביר את הביקוש מצידן".
