"העיתונות תפסה צד במשפטו של רמון"
אומרת יו"ר מועצת העיתונות ושופטת בית המשפט העליון לשעבר, דליה דורנר, בעקבות הביקורת החריפה שהעביר ביהמ"ש על התקשורת
הרכב השופטים שהרשיע היום את חיים רמון במעשה מגונה תקף באופן חסר תקדים את התקשורת ואת אופן סיקור המשפט. ההרכב, בראשותה של השופטת חיותה כוחן, האשים את התקשורת בניסיון להשפיע על בית המשפט ובהפרה בוטה של חוק הסוביודיצה. "בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים", כותבים השופטים, "המושג סוביודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו. תוכן עדויות פורסם באמצעי התקשורת טרם השמיעו העדים את עדותם וכך התוודענו במספר מקרים ל'זיהום' עדויות. האיסור שלא לפרסם את עדות המתלוננת הופר ברגל גסה, ראיות מתיק המוצגים, לרבות צילומים, פורסמו ברבים טרם בית המשפט אמר את דברו. אמצעי התקשורת עשו שימוש נלוז בבדיקות פוליגרף לשלוש עדות ההגנה האחרונות, בניסיון ליצור בציבור את התחושה שהמשפט מתנהל בתקשורת ולא בבית משפט. תחושתנו היתה שנעשים ניסיונות להטות משפט". חבר השופטים חזר והדגיש: "ראוי שהאחראים על מערכת אכיפת החוק, יתנו דעתם לאותן תופעות פסולות וינקטו בצעדים הנדרשים".
הרכב השופטים ביקש לנקות את המתלוננת מן ההכפשות שנקשרו בה בחודשים האחרונים. "הותירו אותה חשופה בצריח בלי יכולת להתגונן", כתבו השופטים, "דבר מדברי הבלע שכוונו כלפיה לא היה בו אמת... צר לנו שבתמורה לחשיפת האמת, שילמה המתלוננת מחיר כבד בפגיעה בכבודה ובשמה הטוב. מצערת העובדה שהנאשם בחר לפגוע פגיעה בלתי הוגנת במתלוננת לצורך ניהול הגנתו. אנו תקווה ש'המסע המתוקשר' שליווה תיק זה, לא ירפה ידיהן של מתלוננות אחרות במצבים דומים. על המערכות השונות להתגייס למען מתלוננות עלומות ולגונן עליהן שמא תחשושנה אלה להתלונן ובכך יצא הציבור נפסד".
יו"ר מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, רואה בחומרה רבה את פסיקת בית המשפט. בראיון ל-ynet מגיבה דורנר לדברים ואומרת: "התקשורת תפסה צד פעם מזכה ופעם מרשיע על פי הגורם המשפיע וזה לא אתי. התקשורת צריכה היתה לעמוד ולחזור ולהזכיר על חזקת החפות ומנגד לא לתת במה לדעות שעל פניהן מנסות להשפיע על המשפט. עבירה על חוק הסוביודיצה היא בגדר עבירה פלילית ולעיתונות הישראלית יש אחריות ציבורית".
דורנר אינה חוסכת ביקורת על התקשורת ואומרת: "יצירת דעת קהל עוינת פוגעת בעיתונות לא פחות מחקיקה מגבילה. בכדי להגן על עצמה חייבת העיתונות להישמר ולשמור על כללי האתיקה. נדמה לי שבשתי הפרשיות המתוקשרות האחרונות – משפטו של משה קצב ומשפטו של חיים רמון – הדברים לא נעשו כנדרש. בפרשיית הנשיא היה זה בעיקר בגלל הדלפות, חוסר איפוק ואי הדגשה מספקת על חזקת החפות. בפרשייה השנייה, כפי שעולה מפסק הדין, נעשו פרסומים שמטרתם היו להטות משפט.
"בית המשפט קבע שיש מעשים שחצו את גבול כללי האתיקה ונכנסו לתחום העבירה הפלילית לפי סעיף 71 לחוק בתי המשפט. אני רואה את זה בחומרה רבה. זו אות וסימן אזהרה לעיתונאים להשמר בפרסומיהם". דורנר הוסיפה ואמרה כי למרות שבשנים האחרונות אין בית המשפט נוהג להעמיד עיתונאים לדין על פי סעיף זה, העיתונות חייבת לגלות איפוק ולמלא אחרי התקנון שלה עצמה.
עם זאת, דורנר יצאה נגד דבריו של השופט מישאל חשין שטען כי רמון זוכה בתקשורת בעוד שקצב הורשע בה. "לא אהבתי את דבריו כיוון שבעניינו של קצב התקשורת לא היתה יוזמת אלא הוזנה במידע. כל אדם וגם הנשיא זכאי בדין (עד שהוכחה אשמתו) וצריך להקפיד על כך, אבל הבעיה של קצב אינה התקשורת אלא המשפט העומד לפניו". דורנר הדגישה כי תפקידה של התקשורת לדווח בעיקר כשמדובר באנשי ציבור, אך הוסיפה: "פרסום חייב להיות אחראי ותוך שמירה על הכללים".
מעמדה של התקשורת בציבוריות הישראלית הולך ונשחק ונדמה שהערות בית המשפט יוסיפו לבערה.
"בצוק העתים נוהגים להרוג את השליח, זה נהוג עוד מימי המיתולוגיה היוונית. השליח במקרה זה הוא התקשורת. אם התקשורת תעמוד בכללי האתיקה שלה, אני לא חוששת לעתידה. התקשורת היא גורם מאוד חשוב בהליך הדמוקרטי שלנו ואם יש חקירות נגד אנשי ציבור, תפקידה של התקשורת לדווח. המערכת השלטונית צריכה להיות זהירה במתן המידע ואת המסרים של מערך ההגנה של הנאשם התקשורת צריכה להעביר רק אחרי שעברו את מסננת התקנון האתי שלה. אי אפשר לחסום אירועים אבל צריך לדווח עליהם תוך שמירה על כללי האתיקה. דיווח על חקירה שלא התגבשה לכתב אישום, יוצר אווירה. אפשר לכתוב אבל לא להרשיע, לא לפגוע בכבוד האדם ועל זה חייבים לשמור".
את מודאגת מתפקוד התקשורת?
"אני חושבת שיש מקום לתקשורת לתקן את עצמה אבל בבסיס היא חייבת לדווח. התקשורת לא צריכה לקחת צד וחייבת לשמור על ניקיון הדיווח. עיתונאי צריך להיות הגון. בנושא תפקוד התקשורת במלחמת לבנון השנייה, אני חושבת שההתקפה על התקשורת והטענות שהתקשורת סיכנה את כוחותינו בהחלט לא היו מוצדקות".
