מין ופוליטיקה: רמון לא המציא שום דבר חדש

על רקע רבבות המלים שמתפרסמות סביב פרשת רמון, וההערכות לפיהן הקריירה הפוליטית שלו הסתיימה, ראוי להזכיר ששר המשפטים לשעבר לא המציא שום דבר חדש, שסקס ופוליטיקה הולכים יחד כמו אורז וסושי, ושלצד תאוות הבצע - תאוות הבשרים אחראית לחיסול לא מעט קריירות פוליטיות.

ה"אמא של שערוריות המין" בעידן החדש היא ככל הנראה הפרשה בה היה מעורב השר הבריטי הבכיר ג'ון פרופיומו, שאולץ להתפטר אחרי ששיקר לפרלמנט על הרומן הבלתי חוקי שלו עם כריסטין קילר, חשפנית צעירה ו"נערת טלפון" שסיפקה את שירותיה במקביל גם לאיש ק.ג.ב רוסי - ועוד ב-1963, שיאה של המלחמה הקרה.

מיד אחריה ברשימה אפשר לדרג את פרשת מוניקה לוינסקי, המתמחה הצעירה שגרמה לנשיא ארצות הברית ביל קלינטון להגדיר מחדש עבור אמריקנים רבים את המושג "יחסי מין", וכמעט עלתה לו בהדחה מתפקידו. בזכות הפרשה הזו התוודע העולם לשירותים שצמודים לחדר הסגלגל, לשמלה הכחולה הנודעת ולעובדה שסיגר הוא לפעמים לא רק סיגר. קלינטון אגב, מחזיק במקום מכובד ברשימה גם בזכות מעלליו האחרים, כמו הרומן עם ג'ניפר פלאוארס ופולה ג'ונס.

אבל לא צריך ללכת רחוק מדי בהיסטוריה בשביל פרשה עסיסית בה נזכרות בצמידות המלים "מין" ו"פוליטיקאי". הנה למשל השר הבריטי דייויד בלאנקט, שהביך עד מאוד את ממשלתו של טוני בלייר כשהתברר שניהל רומן עם קימברלי קוין, מו"לית אמריקנית שאף הולידה לו בן. הפרשה נחשפה במלא כיעורה כשהשניים הסתכסכו על זכויות הביקור שלו אצל בנו. עד מהרה הואשם בלאנקט - ככל הנראה בעזרתה האדיבה של קוין - במתן הקלת בחידוש אשרת השהיה של המטפלת הזרה שלה, והוא נאלץ להתפטר מתפקידו כשר הפנים.

אם מזכירים את בלאנקט חייבים להזכיר גם את סגן ראש ממשלת בריטניה ג'ון פרסקוט, שהודה כי ניהל רומן עם מזכירתו. "שוחחתי על כך עם אשתי פולין, אשר הרוסה מהחדשות", אמר פרסקוט בהודעתו לתקשורת. "אהיה אסיר תודה אם פולין ואני נוכל כעת להמשיך בחיינו". פרסקוט ניצל מהפרשה בעור שיניו: לאחר חשיפת הרומן שלל ממנו ראש הממשלה את רוב תפקידיו הרשמיים - אם כי בצעד שגרר ביקורת חריפה הותיר אותו בתפקיד סגנו. המשמעות היא שהוא ממשיך עד היום לקבל משכורת של 130 אלף ליש"ט בחודש ומחזיק בצוות של 18 אנשי לשכה.

כאן, שם ובכל מקום

גם מעבר לים סוערות הרוחות. הנה למשל מושל ניו ג'רזי מארק מקגריווי, שיצא מהארון בשידור חי בטלוויזיה והודיע על התפטרותו בעקבות הדיווחים על כוונת יועצו הישראלי, גולן ציפל, לתבוע אותו על הטרדה מינית לאחר הרומן שניהלו השניים לכאורה. ציפל אמר שהיה קורבן של ניסיונות חוזרים ונשנים מצידו לנצל אותו מינית, ושהוא סטרייט "כמו קלינט איסטווד", אך לעומת זאת בספרו כתב מקגריווי ש"הסקס עם גולן היה חלומי".

ובאותו סגנון נחשף העולם אשתקד לפרישתו המביכה של ציר הקונגרס מארק פולי, שקיבל את סיפוקו המיני מצ'אטים אירוטיים עם קטינים באינטרנט. המבוכה הייתה גדולה במיוחד שכן אותו פולי היה יושב ראש הצירים הרפובליקנים למלחמה בניצול ילדים, והטיף לחוקים נוקשים נגד אנשים המשתמשים באינטרנט כדי לפתות קטינים. אך למרות זאת נחשף כיצד נהג לנהל שיחות אירוטיות באינטרנט עם תלמידי תיכון ששימשו כשליחים ועוזרים בגבעת הקפיטול. באחת ההתכתבויות שאל פולי,את אחד הקטינים: "אתה עם התחתונים שלך?". כשהקטין השיב "לא, רק חזרתי הביתה", הורה לו "להתפשט ולהרגע".

סקס ופוליטיקה הולכים יחד לא רק באנגלית. בפולין למשל נחשדו ראש הממשלה אנדז'יי לפר ועמית זוטר ממפלגתו במתן משרות לנשים במפלגתם ובממשלה תמורת מין. בראיון לעיתון פולני טענה חברה לשעבר במפלגתו של לפר, אנטה קרווציק כי קיימה יחסי מין עם לפר. לאחר הראיון השמיעו נשים נוספות טענה דומה. זאת ועוד - קרווצ'יק טענה גם כי עמיתו הזוטר של לפר, סטניסלב ליצווינסקי, הוא אבי ילדה - טענה שהופרכה בבדיקות DNA.

ובצרפת - שם הפוליטיקה והסקס הם כמעט מלים נרדפות. רק השנה יצא בצרפת הספר "סקסוס פוליטיקוס" - המדריך המלא לחיי המין של הפוליטיקאים בו נטען בין השאר שלנשיא הנוכחי ז'אק שיראק, ולקודמו המנוח פרנסואה מיטראן הייתה פילגש משותפת.

כותבי הספר טוענים ששיראק, כמו קודמיו מיטראן ו-ולרי ז'יסקאר ד'אסטן, ליהטטו בקלות בין עבודתם הפוליטית, אחריותם המשפחתית וכמה מאהבות, בין השאר משום שהתקשורת גזרה על עצמה צנזורה עצמית והעלימה עין מהבגידות וההרפתקאות המיניות.

הספר מעורר דיון בסוגיה הטעונה של הבדלי המינים בחברה הצרפתית דווקא עכשיו, כשלראשונה מתמודדת אישה על התפקיד. הדיון שהתעורר חשף כיצד החברה הצרפתית היא בעת ובעונה אחת מתירנית ושמרנית. כי הרי כל מדינה אחרת הייתה סוערת אם הנשיא היה חושף על ערש דווי את העובדה שיש לו ילדה מחוץ לנישואים. בצרפת, הגילוי של מיטראן התקבל בשיעמום מופגן.