שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גואטמלה: עולם שלישי במצב טוב
    עיר שנעלמה במעמקי הג'ונגל, עיירה של ניצולי אונייה טרופה, 30 הרי געש ואגם קסום במיוחד. מסע בין המורשת האינדיאנית לתפארת האימפריה הספרדית

    היא אולי לא סקסית כמו קוסטה-ריקה, ולא תוססת כמו מקסיקו, אבל אם מתכננים טיול במרכז אמריקה מומלץ שלא להתעלם מגואטמלה: 37 הרי געש מדהימים, חופים זהובים, ג'ונגלים, כפרים אינדיאניים, קפה משובח, אגמים בשלל צבעים, מערות נטיפים, צמחים ובעלי חיים שלא ראיתם מעולם. גואטמלה עמוסה גם באתרי תרבות המאיה המופלאה, ולצידם שרידי הקולוניאליזם הספרדי. ועוד לא הזכרנו את תושבי הארץ.

     

    מדרום למקסיקו וממערב להונדורס משתרעת מדינה לא כל כך גדולה (רק פי 5 מישראל),‬ עם 15 מיליון תושבים, רובם אינדיאנים מצאצאי מלכות העבר המפוארת של שבטי המאיה. התושבים הקדומים הותירו אחריהם שרידי פירמידות ופולחנים מרתקים והאינדיאנים בהרים וביערות הגשם משמרים מסורות עתיקות.

     

    סוד העיר הנעלמת

    המעבר החד מטרמינל C המפואר של קונטיננטל איירליינס בניוארק ליברטי לשדה התעופה של גואטמלה-סיטי, מבהיר במהירות שהגעת למדינת עולם שלישי, אבל במצב טוב יחסית. בבירת גואטמלה לא מומלץ להתעכב יותר מדי, אלא אם כן נחתתם בה ביום ראשון, שבו הכיכר המרכזית פעילה במיוחד.


    בין האינדיאנים לספרדים (צילום: איי פי)

     

    אנחנו המשכנו ישירות בטיסת פנים לפלורס שבצפון המדינה, במעבה יערות הגשם. המלון נושק לאגם והתנינים נושקים לשולחנות חדר האוכל של המלון. בין הגשת הגואקאמולי לקפה מוצאים המלצרים זמן להאכיל את התנינים.

     

    בשעות הבוקר המוקדמות נשמעים במקום קולותיהם של הקופים השאגנים, קופי עכביש נתלים בזנבותיהם על ענפים בגובה רב, תוכים מרחפים בין העצים וצורחים, טוקאנים עבי מקור מסתובבים בחבורות גדולות. היערות של חבל פטן בלעו והחביאו בתוכם את סוד המקום.

     

    עם השנים גם העיר טיקאל נבלעה במעמקי הג'ונגל ונשכחה במשך 900 שנה. איש לא היה בטוח בקיומה, אך השמועות והאגדות על עיר אבודה במעמקי הג'ונגל הציתו את דמיונם של הארכיאולוגים והטיילים. רק בתחילת המאה ה-‭,20‬ אחרי שתושב מקומי גילה "דלת מסתורית" שאינה מובילה לשום מקום, הגיעו החוקרים וחשפו את המבנה הראשי העצום של האתר. בשנים הבאות נחשפו עוד מבנים אחדים, אם כי חלקם נשארו מוקפים בצמחייה העבותה, כדי שהמבקרים יוכלו להתרשם מהאופן שבו היו קבורים בג׳ונגל במשך מאות שנים.

     

    טיקאל אוכלסה על ידי בני המאיה במשך ‭1,200‬ שנה (מ-300 לפנה"ס עד 900 לספירה), עד שננטשה מסיבה לא ברורה. זאת בעצם תעלומת תרבות המאיה: כיצד התרסקה ונעלמה אחת התרבויות המתקדמות ביותר של העולם העתיק, שעריה פרחו בכל מרכז אמריקה והציגו פירמידות מפוארות, מקדשים ומצפי כוכבים.

     

    ליווינגסטון והחוף הקריבי

    רונן רז, איש "אקו טיולי שטח‭,"‬ מספר שבשנת 1635 נטרפו שתי אוניות עמוסות עבדים ניגריים ליד החופים הקריביים. העבדים הגיעו לאי סן ויסנטה, שם התערבבו בשבט האינדיאני הלוחם. צאצאיהם המשותפים היוו קבוצה בשם גאריפונה. בשלהי המאה ה-18 השתלטו הבריטים על האי והגלו את הקבוצה המרדנית הזו לאיים הסמוכים, שלחופי מרכז אמריקה.

     

    הגאריפונה התפזרו לכל אורך החופים הקריביים, ממקסיקו ועד ניקרגואה.

     בגואטמלה הם הקימו את העיירה ליווינגסטון לחוף "הנהר המתוק" - ריו דולסה. הם עוסקים היום בדיג בים הקריבי ומשמרים מסורת אפריקאית של אמונות דתיות, מוזיקה קצבית עם שורשים מהיבשת השחורה, וגאווה רבה על מוצאם הייחודי.

     

    הדרך היחידה להגיע אל ליווינגסטון היא בשיט דרך הים והנהר. מחלונות המלון שלנו בעיירה, על גבעה במוצא הנהר אל הים הקריבי, נשקפו נוף המים ויערות העד הגולשים מן ההרים, ועד דקלי הקוקוס המרפדים את קו החוף.

     

    ליווינגסטון שונה מאוד מיתר חלקי גואטמלה. בתי העץ מזכירים יותר את האיים הקריביים ושונים מבתי הבוץ והקש של הכפרים האינדיאניים. אפשר לצאת בשיט צפונה לאורך החוף, כמעט עד הגבול עם מדינת בליז (הונדורס הבריטית לשעבר), מעוזם של הגאריפונה. המסלול עובר במעלה הבריכות והמפלים של הפלג הקריר, המוצל כולו בעצי יער-גשם, עד החוף הלבן, הפלאיה בלאנקה - חוף טרופי עם חול רך, עצי קוקוס ובקתות קש.

     

    כאן מומלץ לשכוח ממרוץ הטיול, להתרגע בערסלים, להשתכשך במים הצלולים והחמימים, לשתות תערובת של רום מקומי, לימונים סחוטים, סוכר ומי קוקוס, ולחשוב על חיים שקטים ונטולי דאגות. אכן סוף העולם בין כפרי הגאריפונה, בלי חדשות, אי-מיילים וסלולרים.

     

    על גדות הנהר פזורות מסעדות הדגים, שבהן אפשר להזמין את הארוחה עוד לפני שדגו אותה. מזמינים, ממשיכים לטייל, וכשחוזרים כעבור שעתיים המנה על הצלחת.

     

    אנטיגואה

    אנטיגואה שוכנת כ-45 ק"מ מדרום-מערב לגואטמלה-סיטי. העיר נוסדה במאה ה-16 והייתה הבירה עד ‭.1776‬ שלושה הרי געש משקיפים על העיר, שלמרות רעידת האדמה שפקדה אותה ב-1776 עדיין נחשבת לפנינה ארכיטקטונית קורצת. לדברי רונן רז, מדובר באחת הערים העתיקות והיפות ביותר ביבשת אמריקה. בתיה המקסימים מהתקופה הקולוניאלית עמדו ב-16 רעידות אדמה ובאינספור שטפונות ושריפות.


    ציור קיר של תרבות המאיה ממאה לפנה"ס (צילום: רויטרס)

     

    בתי-קפה קטנים ומסעדות יפות פזורים בין הרחובות, ובעיקר סביב הכיכר המרכזית, ומציעים מגוון גדול, החל ממאכלים גואטמליים מסורתיים ועד למנות מערביות. חנויות אינטרנט, חנויות ספרים, גלריות, חנויות תכשיטים ומעדניות משלימות את ההיצע המיועד לתושבי העיר הגדולה והלא כל כך רחוקה, גואטמלה-סיטי.

     

    הר הגעש פאקאייה

    בגואטמלה שרשרת של יותר מ-30 הרי געש נישאים, שלושה מהם פעילים, פולטי אש ועשן. בספטמבר האחרון החלה פעילות געשית מוגברת בהר הגעש פאקאייה: האש הנוזלית פרצה פתח חדש בשולי החרוט, שהחל להזרים נחלים של לבה. שולי ההר מרוחקים שעת נסיעה בלבד מאנטיגואה.

     

    אחרי טיפוס של כשעתיים בין העצים אל האוכף הגבוה, כפריי המקום מציעים סוסים לרכיבה לעבר הפסגה. אם מטפסים למעלה בשעת השקיעה, זוכים למחזה מדהים: מחצית השמיים מכוסה בגוונים אדומים, שפכים שחורים וטריים של בזלת מכסים את שולי החרוט הגעשי ונחלים אדומים של לבה זורמים בחשיכה היורדת כמו אש זורמת, מתחככים ברעש גדול. כמו בסרט טבע נדיר - רק בשידור חי.

     

    כפרי האינדיאנים באגם אטיטלן

    אגם אטיטלן, כ-120 ק"מ ממערב לגואטמלה-סיטי, נחשב לאתר הטבע היפה ביותר בגואטמלה. הוא בוהק ומלוטש אך גועש וסוער בשעות אחר הצהריים, כשנושבת רוח חזקה. לאורך גדתו הדרומית מתרוממים שלושה הרי געש, שהגבוה בהם הוא אטיטלן ‭3,530 -‬ מטרים.


    אגם אטיטלן (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

     

    על גדות האגם 13 כפרים מסורתיים המאוכלסים על ידי אינדיאנים, ולכל כפר תלבושת מייצגת משלו. היעד הפופולרי ביותר לטיול של יום הוא הכפר סנטיאגו אטיטלן, שהלבוש של יושביו חריג בססגוניותו. הבד המסורתי המקומי הוא אריג פסים בצבעי לבן ושחור, או חום, שעליו רקומים דגמי ציפורים צבעוניות. במקום מוזיאון קטן ויפה שמספר את סיפור האריגים ושיטות האריגה השונות. הסמטאות מלאות במוצרי המקום: כריות, שמיכות, שטיחים ועוד.

     

    מידע לדרך

    מתי לבקר: האקלים בגואטמלה משתנה בהתאם לגובה. החוף ומישורי יערות-הגשם חמים ולחים, בשאר אזורי המדינה קריר ויבש לכל אורך השנה, ובאזורים ההרריים לרוב נעים וחמים, אבל יכול להיות גם קריר בעונה הגשומה (מאי-אוקטובר). העונה היבשה נמשכת מנובמבר עד אפריל והיא גם המומלצת לטיול.

     

    כסף: 10-20 דולרים ליום יספיקו להוצאות אישיות בסיסיות. המטבע הוא קאצל והשער כיום הוא ‭7.4‬ קאצל לדולר. המטבעות ניתנים להמרה בבנק מקומי בשדה התעופה ובחלק מבתי המלון.

     

    סלולרי: יש קליטה לאורך רוב המסלול.

     

    ניידות: המסלול נוח, הדרכים סלולות ודרכי הגישה לאתרים נוחות. הכניסה למרביתם זולה מאוד ‭2 –‬ עד 3 דולר לאדם.

     

    שפה: הלשון הרשמית היא ספרדית, אך 22 קבוצות האינדיאנים מדברות בניבים עתיקים של שפת המאיה.

     

    שתייה: בשום פנים ואופן לא לשתות מי ברז. הקפידו על מים מינרליים.

     

    אוכל: כמעט שאין מסעדות לאורך הדרכים ובערים. גואטמלה היא מדינת קיוסקים, המצויים כמעט בכל בית. רוב בתי המלון מציעים שירותי הסעדה טובים.

     

    ביטחון: גילויי האלימות במדינה התמעטו בשנים האחרונות. עם זאת, יש להימנע משיטוטים בשכונות הענק בשולי הערים, המועדות לפורענות.

     

  1. הכותב היה אורח "קונטיננטל איירליינס"
  2.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "גואטמלה: עולם שלישי במצב טוב"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אגם אטיטלן
    צילום: ויז/ואל/פוטוס
    צילום: רויטרס
    מערת קבורה של המאיה
    צילום: רויטרס
    צילום: איי פי
    פירמידה בטיקאל
    צילום: איי פי
    צילום: איי פי
    חוף הים
    צילום: איי פי
    מומלצים