שר הביטחון, עמיר פרץ, בחר היום (ה') בחברת רפא"ל לייצר מערכת ליירוט רקטות קצרות-טווח. השר פרץ הודיע על החלטתו בעקבות דיונים רבים שהתקיימו בנושא בחודשים האחרונים. מדובר בהחלטה משמעותית, שאמורה להיות תשובתה של ישראל לקסאמים מרצועת עזה ולרקטות מתקדמות יותר, כמו קטיושות מגבול הצפון.
בחודשים האחרונים ריכז מנכ"ל משרד הביטחון, גבי אשכנזי, שימונה בתוך זמן קצר לתפקיד הרמטכ"ל, את עבודת המטה בתחום ובחן יחד עם צוות מיוחד עשרות רעיונות והצעות. צוותו של אשכנזי בדק באופן מעמיק את סיכויי היירוט של המערכות השונות, קצב פיתוחן ועלויות הפיתוח.
| בדרך לפתרון |
|
| איום הרקטות: איזו מערכת תגן עלינו? / רון בן-ישי |
|
משרד הביטחון עומד בפני אחת הדילמות המורכבות בשנים האחרונות: בחירת מערכת היירוט בה תשקיע המדינה עשרות מיליוני דולרים כדי לספק הגנה לנגב המערבי וקו העימות בצפון. התעשיות השונות הפעילו לא מעט לחץ על הגורמים הנכונים לקראת ההחלטה, בידיעה שהנבחרת מביניהן תזכה להכנסה שמנה במיוחד. מה מציעה כל אחת מן המערכות, כמה זה יעלה לנו ומה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן? |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
השר פרץ וסגנו כינסו היום דיון על מנת להכריע בנושא, ובסופו קיבל פרץ את הצעתה של רפא"ל. פרץ אמר בתום הדיון כי "לישראל נחוצה שכבת הגנה אקטיבית נוספת לעורף, שתגדיל את מרחב התמרון המדיני של ישראל ותספק ביטחון טוב יותר לאזרחי ישראל".
ראש מועצת שער הנגב, אלון שוסטר, הביע דאגה רבה מהבחירה ואמר כי "משמעות ההחלטה היא שבשלוש השנים הקרובות לפחות לא יינתן מענה ביטחוני לעשרות אלפי תושבי עוטף עזה ושדרות. נוצר הרושם שהבחירה נעשתה משיקולי חסכון כספי על פני שלומם של התושבים".
בשדרות, לעומת זאת, בירכו על ההחלטה. אלון דוידי ממטה המאבק בשדרות אמר: "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. העובדה שיעברו שלוש שנים עד להפיכתה של המערכת למבצעית מחייבת את צה"ל לבצע פעולות בעומק השטח הפלסטיני כדי להרחיק בתקופה זו את סכנת הקסאמים מתושבי שדרות".
הפרויקט המכונה "כיפת ברזל" יעניק מענה לרקטות קצרות טווח ויתפותח על-ידי רפא"ל בשיתוף פעולה עם התעשייה האווירית. רפא"ל תפתח את הטיל ומערכת היירוט, "אלתא" תפתח את המכ"מ הייחודי (הנמצא כבר בשלבי פיתוח אחרונים). פיתוח המערכת והניסויים אמורים להימשך שלוש עד ארבע שנים בעלות של 50-60 מיליון דולר. מחיר הטיל המיירט אמור להיות בין 35-50 אלף דולר.
החיסרון העיקרי של המערכת הוא שהיא אינה נותנת מענה לרקטות לטווח בינוני. היתרון העיקרי שלה הוא עלות הפיתוח הנמוכה. מדובר בנתון חשוב ביותר מאחר שהמערכת אמורה ליירט מטחים גדולים של עשרות ומאות קסאמים וקטיושות. יצויין כי המערכת שהציעה "תעש" בשם "מגן קסום" כללה טיל מיירט שהוא זול עוד יותר משאר המתחרים. אולם, הפיתוח אמור היה להימשך יותר זמן ממערכת "כיפת הברזל".
ההחלטה שהתקבלה במערכת הבטחון מהווה אבן דרך אסטרטגית. אם תצליח ישראל למצוא פתרון, אפילו חלקי, לשיגורי הרקטות קצרות הטווח, תחול תפנית לטובה ביחסי הכוחות בין ישראל לגורמי הטרור והאיסלאם הרדיקלי הפועלים נגדה. לא רק שתושבי צפון ישראל יקבלו הגנה טובה מפני קטיושות ורקטות סוריות כבדות, ותושבי הנגב יקבלו הגנה מפני קסאמים, אלא שלמדינת ישראל יוחזר חופש הפעולה המדיני והצבאי שאבד לה בגלל איום הרקטות.
יצויין כי "כיפת ברזל" היא מערכת שעדיין נמצאת "על הנייר" ויכולותיה הן עדיין לא מעשיות. יעברו לפחות שנתיים אם לא יותר, ויידרשו מיליארדי דולרים כדי לפתח את המערכת לכלי נשק יעיל ולהצטייד בה. כמו כן, ייתכן שהפיתוח לא יצליח. לכן חייבת מערכת הביטחון לנקוט בשני מהלכים: האחד, להקצות סכומים גדולים לפיתוח מהיר של השלב הראשון של הפרוייקט כדי להיווכח אם הוא מסוגל להגיע להצלחות. הצעד השני הוא לשמור על "אש קטנה" בפרוייקטים שלא נבחרו כדי שיוכלו לשמש כחלופה מהירה לפרוייקטים שנבחרו לפיתוח מלא. אלה כוללים את ה"חוצץ" של התעשיה האוירית, "מגן קסום" של תעש ואפילו תותח הלייזר "סקאיגארד".
