משפחות ההרוגים האחרונים: אולמרט צריך ללכת
המהלך הקרקעי בסוף המלחמה עמד במרכז עדות אולמרט בוועדת וינוגרד. עבור שלוש משפחות שאיבדו את בניהן ביום האחרון, ברור מה נדרש כעת מראש הממשלה. "הוא מחפש לצאת מזה נקי, אבל הוא אחראי לרבים מהכשלים וחייב ללכת", אומר טל שיינברום, שאחיו נהרג בלחימה. האב השכול יעקב חסון: "העדות בוועדה מיותרת, עליו פשוט להודות בכישלון"
33 חיילים נהרגו ביומיים האחרונים של המלחמה, שנגמרה בפעולה קרקעית גדולה, עשרה מהם ביום האחרון. וכל זה קרה לאחר שמועצת הביטחון של האו"ם קיבלה החלטה על הפסקת האש. זו הנקודה הקריטית, שעמדה במוקד עדותו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בוועדת וינוגרד. עבור שלוש משפחות, שיקיריהן נספו ביום האחרון, ברור מי צריך לשלם את המחיר.
"עדות ראש הממשלה בוועדת וינוגרד מיותרת כי הכישלונות כל כך שקופים. אני מצפה שהוא יודה בכישלון ויילך", אמר ל-ynet יעקב חסון, אביו של רס"ל במיל' גיא חסון, שנהרג ביומה האחרון של מלחמת לבנון. "מה שהיו צריכים לעשות בשבוע הראשון ללחימה, עשו בשבוע האחרון אחרי שכבר סוכם על הפסקת אש, ואנחנו שילמנו את המחיר".
רס"ל במיל' גיא חסון, בן 24 במותו, לוחם חטיבה 165 ("חטיבת כרמלי") נהרג ביום ראשון, 13 באוגוסט מטיל נגד טנקים שנורה לעברו בעת שתפס מחסה בכפר עייתא א-שעב. יומיים לפני מותו, הספיק לשוחח עם אביו. "הוא אמר לי: 'אבא, אם אתה רוצה להבין מה קורה, תראה סרט על וייטנאם. אין לי הסבר. אנחנו סתם נכנסים ויוצאים'", מספר האב יעקב. "הבן שלי היה צריך או להילחם או להיות מחוץ ללבנון, אבל הוא ישב שם וירו עליו כמו ברווז במטווח. הוא וחבריו היו שם ולא עשו שום דבר, פשוט הסתתרו תחת מחסות בין עצים ושיחים וחיכו להפסקת האש. בשנייה האחרונה לחייו הוא קם להביא אוכל ושתייה לחבר'ה ונחשף, ירו טיל והוא נהרג במקום".
ליעקב ביקורת קשה על מקבלי ההחלטות, ובראשם ראש הממשלה ושר הביטחון, בשל התנהלותם ההססנית, לדבריו, בימי הלחימה. "אני כל הזמן חי בתחושה שאיבדתי את הבן שלי בגלל הסכמים קואליציונים. גם לפני שהוא נהרג, היתה לי הרגשה שהעסק לא עובד. ברגע שיש ראש ממשלה ושר ביטחון חסרי ניסיון, חסרי החלטיות, אי אפשר לצאת למלחמה. הדרך שבה ניהלו את המלחמה היתה חסרת טעם. זו היתה חצי מלחמה. חצי בפנים וחצי בחוץ. ברגעים האלה אתה אומר - ריבונו של עולם, איפה אריק שרון? איפה האנשים שיודעים לעשות את הדברים האלה"?
יעקב מספר על מפגש טעון עם מפקד עוצבת הגליל, תת-אלוף גל הירש, לאחר ההודעה על מות בנו, שהמחישה לו עד כמה נוהלה המלחמה בחוסר החלטיות. "הוא אמר לי: 'כבשנו את בינת ג'בל אבל אחרי כמה שעות קיבלנו הוראה לצאת מאלוף הפיקוד'. שאלתי איפה ההיגיון? אנשים פשוט לא נורמלים. זה לא נתפס. היו שגיאות אחת אחרי השנייה שנבעו מחוסר ניסיון גם של מפקדים שמעולם לא השתתפו במלחמות".
"לא ברור לי למה מחכים להחלטת ועדת וינוגרד", הוא אומר. "הרי אף אחת מהמטרות שבגללן יצאנו למלחמה לא הושגה. אני מצפה מראש הממשלה ושר הביטחון שפשוט יודו בכישלון החרוץ הזה, יקומו כמו גדולים ויילכו, כי זה בסופו של דבר חייב לקרות במוקדם או במאוחר. המלחמה הזו לקחה מאיתנו את כל מה שהיה לנו. גיא היה אמור לחזור לגור איתנו במושב נעמה, להיות חקלאי, היו לו הרבה תוכניות והכל נגמר ביום האחרון למלחמה".
"אולמרט נאחז בקרנות המזבח"
גם סמל-ראשון במיל' יניב שיינברום, בן 24 במותו, נלחם בחטיבה 165, ונהרג מפגיעת אותו טיל נ"ט, לצד חברו מימי השירות הסדיר, גיא חסון. אחיו, טל שיינברום, שלחם גם הוא בלבנון עד הרגע שבו התבשר על מותו של יניב, עקב בדריכות אחר עדותו של אולמרט בוועדת וינוגרד, ונזכר באותו יום ארור ששינה את חייו. "בתור אח שכול ובתור מי שלחם יש לי אמון מלא בצה"ל ואין לי טענות לצבא. כל ההאשמות מופנות לדרג המדיני שלא ידע לקבל החלטות".
מימין לשמאל: יניב ז"ל ואחיו טל
"במלחמה הייתי עוד חייל בשירות סדיר בחטיבת הנח"ל, אחת החטיבות הסדירות שנכנסו הכי עמוק בלחימה, במיוחד ב-60 השעות האחרונות", הוא מספר. "הרגשתי את חוסר ההחלטיות על בשרי. לקחו אותנו לכפר אחד והזיזו אותנו לכפר אחר. ישבנו בתוך בתים בכפרים וחיכינו שמשהו יקרה כדי להגיב, כי לא יזמנו שום דבר. אם חלילה היה קורה לנו משהו, רק אז מותר היה לנו להגיב".
את השעות האחרונות לפני מותו של יניב, טל לא ישכח. "יניב נלחם בעייתא א-שעב ואני לחמתי בכפר פרון, הנושק לליטאני. באותו הלילה היינו אמורים להתקדם פנימה, כל הכוחות היו מוכנים וחיכו ואז אמרו לנו שאנחנו נשארים. אחר כך אמרו לנו שאנחנו מתקדמים והיה חוסר החלטיות טוטאלי. כל החיילים הגיעו לשם עם מוראל מאוד גבוה, התחננו למפקדים שלנו שיתנו לנו להיכנס וברגע שנכנסו, כל מה שעשינו שם זה לעמוד ולחכות שיקרה משהו ולא באמת פעולות יזומות. ישבנו כדי להגיד שהיינו שם. ב-4 בבוקר הגיע מסוק לחלץ אותי הביתה, כדי לבשר לי שאחי נהרג".
טל סבור כי עדותו של ראש הממשלה בוועדת וינוגרד, היא בבחינת אחיזה בקרנות המזבח. "ראש הממשלה מחפש כל דרך לצאת מזה נקי. אני לא אומר שהוא אשם בכל מה שקרה, כי היה זלזול מתמשך של הממשלות שלפניו, אבל הוא אחראי לרבים מהכשלים. אין לציבור אמון בו ולכן הדבר הראשון שהוא צריך לעשות זה להבין שהוא לא רצוי וללכת, כך גם שר הביטחון. בעיני זו פשוט הגינות מתבקשת, לא יותר מזה".
למרות האובדן העצום, טל דוחה בתוקף אמירות שונות לפיהן הלחימה בלבנון היתה מיותרת. "לומר שזו היתה מלחמה לשווא זה פוגע מאוד. זה לומר שאחי יניב נהרג לשווא. ברגע שנורה טיל אחד לעבר ישראל, המלחמה היתה הכרחית. אין ספק שאם היו יורים טילים לאזור גוש דן, אותם דוברים היו מגיבים אחרת".
עמיר פרץ, אמש בבית משפחת עמר בקריית שמונה
"אין בי כעסים או נקמות. זה לא יחזיר את אחי"
סמל-ראשון במיל' דודו עמר, בן 24 במותו, נהרג בליל הלחימה האחרון, מפגיעת טיל נגד טנקים בדחפור D9 שבו נע בכפר קנטרה שבגזרה המזרחית. שעות ספורות לאחר עדותו של ראש הממשלה בוועדת וינוגרד, הגיע לבית המשפחה בקריית שמונה שר הביטחון, עמיר פרץ, כדי לחזק את המשפחה. במפגש שאלה האם, עופרה, את שר הביטחון לגבי נחיצותה של המלחמה. "זה היה רגע לא נעים, הרי אין תשובות לשאלות האלה", סיפר ל-ynet עידן עמר, האח.
"אני לא רוצה לחשוב שהמלחמה היתה מיותרת. כואב מאוד לחשוב על זה, אבל זה קרה ואי אפשר להחזיק דברים אחורה. לכן, להתלבטויות לגבי הימים האחרונים ללחימה אין יותר מדי משמעות עבורי".
באשר לעדותו של ראש הממשלה בוועדת וינוגרד אומר עידן: "אני חושב שכל כל מי שאחראי בצורה כזו או אחרת לניהול המלחמה הזו צריך לעשות את חשבון הנפש. זה לא התפקיד שלי לשפוט. אין לי כעסים או נקמות כלפי אישים כאלה ואחרים כי זה לא ישנה כלום, לא ישנה את העובדה שאני מתאבל על אח שלי".
