שקוף שזה מוס דף
אם מצליחים להתעלם מהעטיפה המעצבנת מגלים ש-"True magic" הוא אלבום שלם ומגובש עם כמה שירים מצוינים. אבל חסר לו את הניצוץ שהיה משדרג אותו לרמת "מעולה"
"True Magic", האלבום החדש של הראפר רב-הכישרונות מוס דף, מותיר טעם רע בפה עוד לפני התו הראשון. "גפן רקורדס" הימרו על גימיק כושל והוציאו אותו לחנויות בעטיפה שקופה נטולת כל בדל של חוברת, רק דיסק ופלסטיק שקוף סביבו. סביר להניח שהרעיון המניע היה להגיש את מוס דף במערומיו, חשוף ואמיתי. אבל זה עירום מרגיז, שמכסה במקום לחשוף. מי הפיק את האלבום? איך קוראים לשיר מספר 11? מי מתארח בשיר 4? מה מוס דף שר בפזמון של שיר שלא הבנתם? לאינטרנט פתרונים, וגם הם חלקיים (ונמצאים באתר הבית של האמן).
אם כל זה לא מספיק, "גפן" הוציאה את האלבום לחנויות ביום שישי במקום יום שלישי, בו כמקובל יוצאים מדי שבוע הדיסקים של כל החברות. עקב מחאת הצרכנים המוצדקת והחשיפה הבעייתית, "גפן" יצאה בהכרזה שהיא תמשוך את העותקים העירומים מהחנויות, ועכשיו חזרה בה וטענה שמדובר בגירסת פרומו ולא בגירסה המלאה, שתצא בקרוב עם תמונת עטיפה, רשימת שירים וכל הטררם. מגומגם ותמוה, במקרה הטוב. מעצבן מאוד במקרה הרע, כשרוצים לענות על אחת השאלות הנ"ל או סתם למצוא את האלבום בדיסקייה.
הגימיק הזה היה יכול להצליח לו היה מדובר בריליס למעריצים בלבד, במקרה כזה גישתו של מוס דף הייתה נתפסת כ"תמצאו אותי רק אם אתם באמת רוצים". אבל ברגע שמכניסים את הדיסק למערכת מסתבר שההשערה הזו רחוקה מן האמת. מוס דף בא כדי להוות קונטרה לשירי ההיפ-פופ עתירי הבלינג-בלינג ונטולי התוכן, ויש לו מה לומר לכולם, גם אם אתם לא מכירים אותו. דף מגיש אלבום שטבול עמוק בסאונד של רגאיי, דאב ורוק שנותנים לו עומק ועניין, ויש לו בשרוול גם כמה שירים מצוינים עם טקסטים חזקים והפקה מצוינת. האם זה מספיק?
כתב אישום חסר רחמים
אחרי פתיחה ארוכה מדי מגיע הסינגל "Undeniable" (השיר השני, לנטולי העטיפה ביניכם), אחד משירי ההיפ-הופ הטובים שתשמעו השנה, באחריות. ההפקה הרזה-רזה של ריץ' האריסון, שכוללת רק ביטים וריף גיטרה חשמלית ממכר, נותנת מקסימום נשמה במינימום כלים וגרוב שמן יותר מפאט ג'ו. רק להכניס לריפיט ולשכוח מהעולם. "Dollar day" הוא שיר מחאה חריף ונוקב שנכתב בעקבות הפגיעה של הוריקן "קתרינה" בניו אורלינס. מוס דף לוקח את האמירה התמציתית של קנייה ווסט – "לג'ורג' בוש לא אכפת משחורים" – ומפתח אותה לכתב אישום חסר רחמים נגד הממשל והחברה האמריקנית, ובפזמון החוזר מקונן בכאב על חורבן העיר. מוס דף הגיע לאולפן עם בטן מלאה ובשירים אחרים הוא יורה חיצים מושחזים היטב גם אל המשטרה, הכלכלה, אלימות נוער ואחרים.אחת הבעיות הכי גדולות בהיפ-הופ היא הקושי לייצר אלבום שלם שמחזיק אנרגיות ועניין לכל אורכו. ראפרים רבים עדיין טועים לחשוב שמישהו מתעניין ב"סקיטים" וקטעי מעבר שהם מכניסים בין השירים כדי לרפד את הטראקליסט, או שאם הם יאספו 12 שירים מפוזרים ושלושה רימיקסים, זה יספק את המאזינים. בניגוד לרוק (שגם לו נדרשו כמה עשורים להתחיל ליצור בפורמט האלבום), בהיפ-הופ נדיר עדיין למצוא אלבומים שבאמת ראויים להיקרא "אלבום", ולא "אוסף של סינגלים מפוזרים עם זיוני שכל ביניהם". מוס דף בהחלט בא ליצור כאן אלבום, ועם סאונד מגובש, הפקה נאה ברובה ונושאים שמתחברים לא רע, הוא כמעט מצליח. אבל למרות שהוא מכיל לא מעט שירים מצוינים, וגם נשמע מגובש יותר מהרבה דיסקים שיוצאים בשנים האחרונות בהיפ-הופ, עדיין חסר פה משהו. איזשהו ניצוץ, אולי עריכה קפדנית יותר בבחירת השירים או הפקה טובה יותר, שהיו יכולים לשדרג את האלבום הזה מציון "טוב" ל"מעולה". יש כאן את החומר ממנו עשויות אגדות היפ-הופ, פשוט אין כאן מספיק ממנו.
True magic - Mos Def, הליקון
