לזכר הימים: מים תיכון לים המלח

פעם זה היה הטיול השנתי של ימי התיכון ותנועות הנוער: שבוע פרוע של צעידה נמרצת מן הים התיכון בואכה ימת הכינרת עם תרמיל על הגב וידיים של אהבת נעורים על השכם. מאז עברו כבר מים רבים בכל אחד מהנחלים הזורמים לשני הימים, והמסע מן הכרמל דרך שדות העמק אל בקעת הירדן נשאר רק זיכרון מן הימים ההם. במטרה ליצור חלופה דרומית לטיול ההוא חברנו אל שניים מבוגרי המסלול הצפוני, אוהד כוכבי מהוועדה לסימון שבילים ויאיר פרג׳ון מבית ספר שדה שקמים.

שתי מילים לפני שיוצאים לדרך: המסלול המוצע, המיועד למיטיבי לכת בעיקרו, חולק לשבעה ימים, כשבכל אחד מהם גומאים בין 20 ל- 24 ק“מ. אלה שאינם בצועדים המנוסים צפויים להרחיק עד 15 ק"מ ביום בלבד, מה שיאריך את משך הטיול בכמה ימים נוספים.

יובל של נחל שקמה (צילומים: יגאל צור)

לטיול ניתן לצאת ברגל, אך גם במכונית או ברכב שטח. עם זאת, לא כל השבילים שבהם עובר המסלול מתאימים לכלי רכב.

וכן, חשוב לזכור כי מדובר בהצעה למסלול שטרם מוסד. מפות סימון שבילים 12 ו-13 ילוו אותנו בדרך.

יום 1

מתחילים בחוף זיקים, דרומית לאשקלון. לפני שעוזבים את החוף, ממלאים בקבוק במי הים התיכון. למה? פרטים בהמשך.

נחל שקמה הסמוך, שזרם בעבר לים, כבר אינו מגיע אליו. סכר במעלה ערוצו חוסם את דרכו. צועדים בשביל מסומן כחול עד למאגר שקמה. סביב למקווה עצים טבולים במים ואפילו כמה טווסים בין גדרות תיל מחלידות. חוזרים לכביש ופונים אל עבר שמורת כרמיה.

בשמורה עשרות עצי שקמים מוקפים שרביטנים, שמכסים עצי פרי בבוסתן משרידי הכפר חרבייה. במקום חרוצים עדיין שבילי הכפר בין גדרות שיחי הצבר וקני הסוכר שנותרו בפריחתם וזוהרים בצבע כסף באור השמש. ביציאה מן השמורה עולים על דרך סלולה הנמתחת לאורכם של שדות ומטעים. נחל שקמה מימין.

מגיעים לנתיב העשרה. כאן סימון השביל הכחול בעייתי משהו. חוצים את הכביש המוביל מיד מרדכי לרצועת עזה, פונים שמאלה, וכמה מטרים אחר כך ימינה - אל חורשת אקליפטוסים. ממשיכים לצידה. מימין שרידי תחנת הרכבת הבריטית של דיר סנד, על קו קהיר-א“י. הרבה לא נותר כאן: “רוב חלקי המסילה נשדדו במרוצת השנים בידי גנבי הברזל עד הבורג האחרון‭,“‬ אומר פרג'ון.

ממשיכים עם השביל. לא הרחק מצויה נקודת שלושת הגשרים, אליה ניתן להגיע מהכביש גם במכונית. את הגשר הראשון מעל נחל שקמה, גשר מאבנים ירושלמיות, בנו הבריטים. חלקים ממנו, שנהרסו עם השנים, שוקמו בבטון. הולכים לצד ערוץ הנחל, אחד הבודדים בארץ שנשאר חף ונקי משפכים, ומגיעים למה שנותר מגשר שהקימו הטורקים. לא הרחק משם מצוי הגשר השלישי, שהקימה בשנת 1968 מדינת ישראל.

אל אור הנר ניתן להמשיך רגלית דרך שמורת גברעם הסמוכה, אבל כיוון שכיום אין בנמצא שביל מסומן, מדלגים צפונית לה

בשביל מסומן אדום ומשם מדרימים אל עבר הקיבוץ. לפני הכניסה למשק פונים ימינה לשביל מספר 13145 בצבע ירוק. את היום מסיימים בחניון איבים, הסמוך לשדרות.

יום 2

לפני שמתחילים את היום: לאחר הגשמים עלול המסלול המוצע להיות קשה למעבר כלי רכב. לחילות הרגלים לא צפויות בעיות.

ממשיכים בנחל שקמה. הולכים על דרך עפר לצד כביש 232 עד לשביל מסומן כחול המפנה ימינה אל עבר הנחל (השביל הכחול חדש יחסית, ולכן אינו מסומן עדיין במפות‭.(‬ כאן נפתחים מרחבים ירוקים של שדות הנוגעים באופק. ניתן לטייל גם בנחל דורות הסמוך, העובר לא הרחק מחוות השקמים של משפחת שרון ומאתר ג'ממה, ובו כמה מערות קבורה עתיקות.

מגיעים לבתרונות רוחמה: אזור של גבעות מוריקות סביב הקיבוץ הנושא את אותו שם, ובפסגתן תצפית נאה אל עבר קו החוף, יער דביר וקריית גת. הבתרונות הם חריצים שבקעו מי הגשמים באדמת הלס. עוקבים אחר הסימון האדום עד חיבורו לכחול.

הגשר הבריטי על נחל שקמה 

ממשיכים במעלה נחל סד לאורכו של הסימון הכחול עד לשביל חדש מסומן ירוק. לידו שוכן תל נג'ילה ועליו עץ אשל גדול. זהו אחד משרשרת תילי ערים מן התקופה הכנענית על נחל שקמה, כמו תל חסי, תל קשת ותל מילחה.

כאן עוברים ממפה 13 למפה ‭.12‬ חולפים על פני מסילת הרכבת הטורקית המתפוררת, מעל גשר הרכבת העות׳מני הנמתח מעל נחל פורה ומגיעים למאגר המים פורה. ילדי קריית גת נוהגים להשתעשע כאן בסירות ובאבובים. חונים למשך הלילה.

יום 3

צועדים לעבר “שביל ישראל‭,“‬ שסימונו לבן-כחול-כתום. כשהוא חובר לשביל נוסף, מופיעים השניים על המפה זה לצד זה (ניתן להסתייע במדריך “מפה“ לשביל ישראל, שכתב צבי גילת‭.(‬

זורמים עם נחל שקמה מתחת לכביש 40 לכיוון באר שבע. בהמשך עוברים ליד כביש 6 הנסלל ופונים דרומה. חולפים על פני תל מילחה שבו מצויים שרידים מתקופת הברונזה ועד התקופה הביזנטית. עוקפים את דביר בדרך ללהב ועולים על השביל לכיוון חרבת זעק. למרות שהדרך אינה מגיעה לחורבה, כדאי לעלות אליה ולהעיף מבט במה שנותר מן הכפר הערבי ששכן במקום ובשרידי מבנים מן התקופה הביזנטית והרומית, כמו מחילות מסתור מתקופת בר כוכבא.

בסמוך כמה חוות בודדים ויקבים הראויים לביקור. אל האזור ניתן להגיע גם במכונית דרך כביש להב-דביר, בעקבות השילוט.

ממשיכים בשביל דרך יער להבים אל עבר הר להבים, ממנו נשקפים במלוא הדרם יערות הנגב המזרחי. שביל ישראל מוביל למרכז ג׳ו אלון למורשת הבדואים, בו מקנחים את היום השלישי.

יום 4

ממרכז ג'ו אלון יורדים לכיוון קיבוץ להב, חוצים את כביש 368 ופונים לסנסנה. שביל מסומן ירוק חובר לשביל ישראל, שנמתח לצד הגדה השמאלית של הערוץ. גדר ההפרדה עוברת ליד. אחרי סנסנה ממשיכים בשביל מוקף עצי אלה אטלנטית גדולים עד לכביש ‭.60‬

מגיעים ליער מיתר. שביל ישראל ודרך נופית של הקרן הקיימת לישראל שסומנה בכחול מובילים אל היער. זוהי דרך חדשה יחסית, שנפרצה בגלל תוואי הגדר (גם בחורף ניתן לעבור בה במכונית‭.(‬ לצועדים מומלץ ללכת על שביל ישראל שחולף בקרבת היישוב מיתר.

המאגר ליד יער יתיר

שתי הדרכים מובילות לשוליו של יער חירן, הקרוי על שמו הר אום אל-חיראן וחירבת חירן הביזנטית. השביל חולף על פני נחל חירן, המלא בימי העונה הקרה גבי מים. בסמוך מתנשא הר חירן ובפסגתו תצפית אל עבר גגותיו של היישוב טנא ואל הרי עירא והרי ענים.

ממשיכים לעבר יער יתיר והחירבה, שמוזכרת כבר במשנה כעיר בדרום יהודה. במקום חצרות מגודרות לשמירה על הצאן המכונות בערבית "עזאבות‭,"‬ מלשון עזובה.

יער יתיר שמסביב הוא הגדול ביותר בישראל. עציו ניטעו אחרי 1948 במטרה לחזק את הגבול, בדומה לגדר ההפרדה של היום אבל מזווית אקולוגית יותר.

השביל הכחול מוביל כמעט עד לבית היערן, ואילו שביל ישראל מגיע עד אליו ממש. המקום הפך לפופולרי בגלל האפשרות ללון בו, כך שזה המקום לסגור בו יום נוסף.

יום 5

נכנסים למעבה יער יתיר בשביל ישראל. חולפים על פני אלות וכרמים, שניטעו אך באחרונה. מצד שמאל מאגר המים של יישובי דרום הר חברון. לכאן מזרימים מי בארות כדי להשתמש בהם בקיץ.

שביל מסומן שחור מוביל להר עמשא, אל פסגתו ואל תצפית מרהיבה. בדרך עוברים על פני שלט המזמין את הצועדים ללינת לילה ביישוב עמשא הסמוך. משמאל היישוב מצדות יהודה וממול בקעת ערד והעיר ערד.

באר בריטית בשמורת פורה

מהר עמשא יורד שביל מדרגות שחצבו הרומאים אל הכפר הבדואי דרג'את (גם תושביו מארחים ללינת לילה‭.(‬ תוואי הדרך אינו עולה על תל ערד, אך כדאי לטפס עליו. במקום שכנה עיר כנענית שהשתרעה על פני שטח של 100 דונם ויותר: חומות, מגדלים, שערים, ארמונות, מקדשים ומפעלי מים. לאחר שכבשו שבטי ישראל את הארץ, נבנתה כאן מצודה שקבעה את הגבול בין הארץ הנושבת הישראלית לבין נוודי המדבר, והוקם מקדש - הדבר הקרוב ביותר לבית המקדש בירושלים.

בפארק ערד, לצד כביש ‭,31‬ מצטיידים ואומרים לילה טוב.

יום 6

מערד נפרשת מניפת שבילים היורדים אל עבר ים המלח. יוצאים מתחנת המידע לתיירים בעיר לכיוון המנחת, כפי שהציע דב פיניו, גימלאי וטייל נלהב, שבחר להתיישב בערד ולקדם אותה כמרכז תיירות.

משם פונים לנחל כיסן בשביל מסומן אדום עד לשביל מסומן ירוק, ולבית הספר הבדואי אל פורה. במקום יש חניון של מוסא

אבו איעד (טלפון: 5305672-‭,(050‬ עם אוהל אירוח. לבאים במכונית, ניתן להשאירה שם.

ממשיכים דרומה עד לחרבת עוזה - מצודה מן התקופה הישראלית. אל נחל קינה הסמוך מגיעים בשביל מסומן כחול. בשביל מסומן ירוק פוסעים אל עבר גב מים ומפל. נקודת חן.

גביו של נחל חימר, הגדול בנחלי מדבר יהודה, מלאים אחר הגשמים. הולכים בערוצו עד לכביש צפע - כביש המפעלים. אחרי שחוצים אותו, ממשיכים כקילומטר במורד נחל חימר, שם חונים למשך הלילה.

יום 7

בשביל מסומן אדום צועדים על סף תהומות ערוץ נחל חימר (זהירות‭,(!‬ עד לכביש ‭,31‬ ערד-סדום. ממשיכים בשביל מסומן כחול דרך מעלה זרון עד לנחל זוהר. חוצים את הקניון הקטן ומסיימים בתחנת הדלק של נווה זוהר.

זה הזמן לפתוח את בקבוק מי הים התיכון ולהעלות במעט את מפלס ים המלח הגווע.

אפשר גם בקבוצה

• בית ספר שדה שקמים של החברה להגנת הטבע בניצנים עורך טיולים לאורך מסלול “מים אל ים דרום“ ולאורך “שביל ישראל‭.“‬ קבוצות מאורגנות מתבקשות להתקשר לטלפון 08-6721235 או 08-6728755 .
• לטיולים באיזור הנגב ניתן לפנות לבית ספר שדה הר הנגב של החברה להגנת הטבע: 08-6588615/6.
• המעוניינים להצטרף לטיולי החברה להגנת הטבע ב“שביל ישראל“ מתבקשים להתקשר לטלטבע: 6388688-‭.03‬  
• מידע מפורט על טיולים בערד וסביבותיה: דב פוניו, טל׳ 052-466056.