מי כאן הדיקטטור?

משעמם בש"ס: חוק ההסדרים עבר בשלום, פקחי-השבת מתמודדים בעוז עם מחללי השבת בקניונים, משטרת ההגירה הולכת מחיל אל חיל – הגיע הזמן לטפל באויבים רציניים מבית. "האם ראוי להמשיך ולתת לתוכנית טלוויזיה לדרדר אותנו"? שואל הקול הקורא באתר הבית של ש"ס, ומכריז מטעם עצמו על מלחמת תרבות קטנטנה וחדשה: קודשי ישראל נגד "ארץ נהדרת". ערכים נגד טומאה, קדושה נגד ביזוי, וש"ס נגד ה"דיקטטורה" של הכותבים האחראים לביזוי בית כנסת, השוואת ליברמן להיטלר, שידור דחקות על החטופים בלבנון ונשיאת שם אלוהים לשווא למען הרייטינג. אם זה לא היה עצוב כל כך, אפשר היה עוד לצחוק.

עצוב לגלות שבש"ס מייחסים כוח מאגי לטלוויזיה, עד כדי יכולת לנשוף בעורפם של צופים ולדרדר אותם לאיזו תהום מוסרית עמוקה ואפלה. עצוב, אבל צפוי, כי הרי מדובר באנשים שמייחסים כוחות מאגיים לקמעות מנושקים, לאבנים שמתחת להן אולי שוכנים שלדים עתיקים, לקללות של ערב בחירות – ואם כל אלה טעונים בכוח, אז פשיטא שגם חפץ רבוע ודומם כמו טלוויזיה נטען בכוח של מעוול האורב לצופיו ועוד ישליך אותם לאנשהו אם יאבדו את השלט.

"לדרדר אותנו", הם כותבים ולא טורחים להזדהות בשמותיהם: יש כאן בעיה לוגית קלה, וגם זה עצוב, כי הרי צרכני האתר של ש"ס וריבואות תומכיה אמורים להיות מוגנים מפני טומאתה של "ארץ נהדרת" בזכות ערכיהם הקדושים, ואילו אוכלי-השפנים ובועלי-הנידות ומשלמי המסים המפרנסים גם חלק נכבד מן הציבור של ש"ס, הם אבודים ממילא: אז מיהו אותו "אותנו" כללי וציבורי ולא-נודע שבכרוז? לך תדע: הגיון או דקדוק עברי נאות מעולם לא היו הצדדים החזקים של ש"ס.

מי תורם לתרבות הישראלית?

"די לנו מדיקטטורה של אנשים הקוראים לעצמם כותבים", מוחים פרנסי האתר של ש"ס. מישהו צריך להזכיר להם שכאשר חיים בבית זכוכית רצוי לא להשליך אבנים: מדובר בציבור שדיקטטורה מחשבתית היא נר לרגליו, שנבחריו הם בובות מכניות ובכל זאת תומכיהם בזים למה שאינם מכירים כלל. מדי פעם, במיוחד כשש"ס מתיימרים לדבר בשמו של ציבור חילוני, כדאי להזכיר להם את זה.

ורצוי לתהות שוב ולשאול, איפה בדיוק נחבאים הסופרים, המשוררים, המוזיקאים, האדריכלים, הפסלים, הציירים, הוגי הדעות, מובילי התמורות החברתיות ואפילו הסאטיריקנים של ש"ס: מישהו ראה אותם לאחרונה, מישהו נהנה מתרומתם העצומה לתרבות הישראלית?

ועוד כדאי להזכיר להם ש"דיקטטורה" היא לא המצאה של ערוץ 2 וכותביו. זהו משטר שבו מדכאים אנשים בשל אמונותיהם, השתייכותם האתנית או אפילו מינם. בסעיף האחרון ש"ס מצטיינת במיוחד. ביום שבו תהיה להם נבחרת ציבור אחת, חברת כנסת אחת ויחידה – אפשר יהיה להתחיל ולהתדיין איתם על משמעותה של דמוקרטיה ועל איוולתה של דיקטטורה. בינתיים, האם לא ראוי שיצטנעו קצת בפינה?

ועכשיו, לשאלת התכנים: "דיקטטורה" היא משטר שבו אסור ללעוג לליברמן בשל הפרוגרמה הגזענית שלו, או ללעוג לממשלה שאינה עושה די הצורך לשחרר חטופים, או לפרי ביאושים של תיאוקרטיה שציבורים גדולים מתייראים מפניה, בצדק או שלא בצדק. דיקטטורה תרבותית אמיתית תהיה כאן כאשר תיווצר בישראל מדינת הלכה שכל יושביה מנשקי-אבנים וסוגדים לרבנים. מה שיפה כל כך ב"ארץ נהדרת", ובחלק מן התרבות החילונית שהצמיחה אותה, הוא העדרה המוחלט של סגידה לחפצים ולבני אדם. רק בהעדר סגידה אפשר להטיל ספק, להתבונן נכוחה במראה – ולצחוק.

מי שיודע לצחוק מוזמן להיכנס לאתר של ש"ס ולשוטט בו מעט כדי לגלות אילו ערכי תרבות דחוף למנהליו לקדם. תמצאו שם ספרים של מר"ן ושני ספרים של ח"כ בניזרי. אחד דן בסדר הדורות מאדם הראשון ועד ימינו, והשני עוסק קצת באסטרולוגיה וקצת בגימטריה. כשזה העולם התרבותי המוצע למאמינים תחת הכותרת "ספרים מומלצים" אין כל סיכוי שהללו יבינו אי פעם מהי סאטירה, למה מותר לצחוק על כל בני האדם באשר הם בני אדם, ולמה הם עצמם יכולים היו להיות מגוחכים כל כך - אלמלא היו כה נבערים, מדכאים ועצובים.