Gears of War - סיבה טובה לקנות Xbox 360
חייזרים אכזריים, תפיסת מחסה ומלחמה נוראית. ארז רונן מתלהב מאוד מ-Gears of War, הלהיט הגדול של ה-Xbox 360
הכל התחיל בקרב פיינטבול סוער. CliffyB, המעצב הראשי של Gears of War הסתתר מאחורי ערימת סלעים כדי שלא יחטוף כדור צבע ישר לפנים. זה לא הלך לו. כשהוא ניקה את הצבע הרב מבגדיו, הוא הבין שני דברים: הראשון – לחטוף כדור צבע ישר בבטן זה כואב. השני – אם זה היה כדור אמיתי, כזה עם אבק שריפה, זה בטח היה כואב אפילו יותר.
זה הרי לא הגיוני. בכל משחקי היריות שהוא כל כך אוהב הדמויות רצות במרחבים פתוחים ויוריות לכל עבר. הדרך המועדפת להתחמק מכדורים היא לקפוץ. לקפוץ? מה יעזור לקפוץ? במלחמה אמיתית, כל חייל שיהיה דביל מספיק בשביל להתחיל לקפוץ באמצע שדה הקרב יגיע, במקרה הטוב, לבית-חולים צבאי תוך כמה דקות.
במלחמה כמו במלחמה
במלחמה אמיתית צריך לתפוס מחסה. להסתתר, להשאיר את הראש למטה, מתחת לקו האש.
להגיח רק ברגעים הקריטיים, לירות כמה סבבים מהירים של כדורים ואז לחזור ולהתחבא. זה הרעיון המרכזי מאחורי Gears of War. לתפוס מחסה.
האויבים הרבים ברוטליים ומחכים להזדמנות הראשונה להרוג אותך. המלחמה
שורקת מכל הכיוונים. גלגלי השיניים חורקים במרץ. אתה חייב להסתתר, או להיהרג.
עוד ב-vgames: שבעה סרטוני גיימרים משעשעים
חידוש או ליטוש?
משחקי מלחמה המבוססים על תפיסת מחסה הם לא עניין חדש. בדרך כלל משחקים כאלה נופלים בתת-הז'אנר של Tactical Shooter, דהיינו משחקי יריות שמתבססים בעיקר על טקטיקה. במשחקים כאלה צריך "לתפוס עמדה" במקומות מוגנים, לחסל את האויבים שמסביב, ואז לרוץ מהר לעמדה הבאה.
האם יש הבדל בין Gears למשחקי Tactical Shooter אחרים? בהחלט. צוות הפיתוח של המשחק סיפר כי הבעיה מבחינתם במשחקי "תפיסת מחסה" אחרים היא שהם קצת משעממים: "תופסים מחסה, מגיחים מדי פעם, מכוונים לעבר שלושה פיקסלים שמייצגים את האויב שלך וחוזר חלילה. אנחנו רצינו לעשות משהו אחר."
הם הצליחו. Gears of War מרגיש כמו ז'אנר חדש לגמרי ומוצלח במיוחד. הוא לוקח את אלמנט המחסה למחוזות חדשים, עם שליטה אינטואיטיבית ומאוד קלה להבנה. הקצב של המשחק מזכיר משחקי FPS עצבניים במיוחד, ולא משחקים טקטיים שבדרך כלל זוכים להתנהלות משחק איטית ושקולה.
כמו סרט
המשחק עצמו מרגיש כמו סרט מלחמה מוקפד לעילא. הסיפור אמנם לא מקורי במיוחד, וכולל גזע של מפלצות (שנקרא ה-Locust) שמעוניין לחסל את המין האנושי מסיבות לא ברורות. אבל סצנות המעבר עשויות ומבוימות ביד-אומן, וגורמות לסיפור הבינוני להתחבב על השחקן במהרה.
גזע של מפלצות כבר אמרנו? המפלצות הנ"ל הגיחו יום אחד לכוכב סרה, שהיה עד אז נתון
קח את זה
מרקוס פיניקס בחר לסרב פקודה באותו "יום התפרצות" גורלי, ובמקום להצטרף לפלוגה שלו בניסיון הבלימה הוא ברח לכיוון ביתו כדי להציל את אביו. הנסיון לא צלח. האבא כבר היה מת, ופיניקס עמד למשפט צבאי על סירובו וזכה לבלות את השנים הבאות בחייו בכלא צבאי.
14 שנה לאחר מכן מרקוס מקבל ביקור לא צפוי בכלא: דום, חייל מוכשר וחבר ישן, פורץ את דלת התא שלו ומשחרר אותו. מסתבר שהכלא עומד ליפול לידי ה-Locust והצבא זקוק לכל כוח אדם זמין שיודע להשתמש בנשק. מחמת הנסיבות מרקוס זוכה לשחרור מוקדם. דום מצייד אותו בנשק, ומוציא אותו ישר לשדה הקרב, למשימה גורלית אותה יצטרך לבצע ביחד עם עוד שלושה חיילים.
אפשר גם מקרוב
אש אש אש
העיקרון הבסיסי שעומד מאחוריי המשחקיות של Gears הוא שכל דבר יכול לשמש כמחסה. החל מערימת אבנים אקראית, דרך קירות פינתיים, גדרות, חלונות, בריכות מיובשות ואפילו שלדי מכוניות שרופות. אם אתם רואים את זה, סביר להניח שאתם יכולים להסתתר מאחוריי זה.
ריבוי מקומות המסתור בכל שדה קרב תורם לתחושת המשחק הכאוטית והקצב המהיר. בכל קרב
תצטרכו לעבור כל כמה רגעים מנקודת מחסה אחת לשנייה. אם תישארו יותר מדי זמן באותו מקום, סביר להניח שתמשכו אש צלפים. בנוסף, אויבים חדשים מגיעים מכיוונים חדשים, וכדי לקבל זוויות ירייה טובות יותר צריך לשנות עמדות באופן שוטף.
האויבים עצמם גם נוטים לתפוס מחסה. האינטליגנציה המלאכותית שלהם נהדרת, והם לא ילכו באופן עיוור לקו האש. מצד שני, הם כן ינצלו את הזמנים בהם תטען את הנשק בשביל להתקרב, וחלק מהם אפילו לא יחכו לזה וירוצו לכיוונך במטרה להוריד אותך ביריית שוט-גאן אימתנית אחת.
החבר'ה הטובים
כשהאויבים במרחק נגיעה אפשר גם להשתמש באפשרויות התקיפה-מקרוב. תוכלו, למשל, להצמיד רימון לאויב ולראות אותו מתפוצץ לחתיכות. תוכלו גם להרביץ לו עם כת הנשק, או השוס הגדול: להשתמש במסור החשמלי המחובר לרובה הסער שלכם ולחצות את האויבים לשניים. מיותר לציין שכמויות הדם שנשפכות בהתקפות כאלה יכולה להספיק לסרט אימה שלם.
ההרגשה בקרבות היא נהדרת. כל קרב מרגיש כמו עולם ומלואו, עם עשרות אוייבים אכזריים שמגיעים אליך מכל כיוון אפשרי. האקשן לא משעמם לרגע, כל קרב מרגיש חדש לגמרי והסיפוק בערימות של גופות
המפלצות אחרי כל קרב כזה גדול.
כמו בחיים
הגרפיקה במשחק מדהימה בצורה שאי אפשר אפילו להתחיל לתאר בלי לראות בעיניים. השימוש במנוע Unreal 3 האימתני נותן לכל המשחק הרגשה מציאותית להחריד. כל דבר בעולם נראה מדהים. החל מהריסות הבניינים ועד לטקסטורות על עור ה-Lucusts. הכל כמובן ברזולוציה גבוהה, ובקצב פריימים יציב לאורך כל הדרך. ההרגשה היא כאילו אתם משחקים בסרטון FMV, לא פחות.
"זווית הצילום" היא מגוף שלישי. קצת מפציע בהתחשב ששאר המשחקים באותו סגנון מתרחשים מגוף ראשון, אבל בהחלט מובן. הזווית הספציפית נותנת למשחק כולו הרגשה הרבה יותר קולנועית, עם זוויות צילום מפתיעות פה ושם וכמובן מצב הריצה הידוע – ברגע שהדמות שלכם תתחיל לרוץ המצלמה תעבור למצב "מעבר לכתף", ותצלם את הדמות שלכם בזווית זו וברעידות רבות – ממש כמו בסרטי מלחמה תיעודיים.
נדל"ן איכותי
מעצבי המשחק לא הסתפקו רק במנוע הגרפי המרשים, ויצרו עולם שלם של ממש. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, וכאלה יש הרבה. מי שיתעכב ויחקור יגלה עולם חדש מופלא. פסלים מעטרים את הבניינים ההרוסים, גשרים מרשימים עוברים מעל נהרות, סגנונות בניה שונים מאפיינים כל אזור במשחק כך שכל אזור נראה שונה לגמרי מקודמו. ההרגשה היא, כאמור, של עולם אמיתי, רחב ונושם, שהושקעה בו מחשבה רבה מצד המעצבים.
קצת רע
Gears of War הוא לא נטול בעיות. לשם התחלה, המשחק עצמו קצר מדי. הקמפיין המרכזי לוקח פחות מעשר שעות לסיום. קצת יותר אם משחקים ברמה הקושי המרבית, אבל גם אז מדובר בחוויה קצרה. מעבר לאורך, יש גם הרגשה שהמשחק נקטע באמצע. הסיפור לא מתוכנן כראוי ולא משאיר הרגשה של "סוף", אלא של "היי, למה יש כאן כתוביות במקום שלב חדש?"
מרקוס וידידים
בנוסף, יש בעיות קלות עם השליטה. שיטת השליטה מתמקדת בעיקר בכפתור אחד על השלט לביצוע כל פעולות התנועה (ריצה, תפיסת מחסה, מעבר ממסתור למסתור, התחמקות ועוד), מה שגורם לא אחת לתוצאה הפוכה ממה שרצית להשיג.
עוד בעיה לא קטנה היא האינטילגנציה המלאכותית של חבריך לקרב - אלה לא יפעלו תמיד בדרכים הגיוניות ולא אחת תמצא את עצמך צועק לכיוון המסך: "לא, מה אתה עושה, למה רצת לשם?" או "אתה כאן כדי לעזור לי או לגרום לי למות?"
מצד שני, היתרונות של המשחק בהחלט מפצים על החסרונות. הקמפיין אמנם קצר אבל מספק מאוד, וסביר להניח שתשחקו בו (הרבה) יותר מפעם אחת. השליטה יכולה לעצבן, אבל בדרך כלל עובדת כמו שצריך, וגם כשהדמויות לא עושות בדיוק מה שרצית, לא מדובר ברוב המקרים בטעויות פטאליות.
יש גם אינטרנט
כמובן שיש גם את אפשרות המולטיפלייר. חיבור לרשת ה-Xbox Live יאפשר לכם לשחק או
להתחרות עם שחקנים נוספים, ולהאריך בהרבה את אורך חיי המשחק.
המולטיפלייר מתחלק לשניים: קרבות Versus ומשחקי Co-op. במשחקי Co-op תחברו לחבר ותוכלו לצאת איתו לקמפיין הראשי של המשחק. ב-Versus יחולקו שמונה שחקנים לשתי קבוצות, אחת של בני-אדם והשנייה של Locust, ותתחרו אחת בשנייה עד לחיסולה המוחלט של אחת הקבוצות (בוריאציות שונות).
הקרבות עצמם קצרים וקצביים. אין פסילות ואין אפשרות לקום לתחייה מחדש. ברגע שהורגים אותך אתה נשאר בקרב כצופה בלבד, אבל בגלל מספר השחקנים היחסית נמוך רוב הקרבות נמשכים דקות מועטות, ומהר מאוד תמצא את עצמך צמא לנקמה בסיבוב הבא.
המשחק אמנם מגביל כל משחק מקוון לשמונה שחקנים בלבד (מעט מאוד ביחס למשחקים אחרים), אבל מכיוון שהמפות מעוצבות לכך העניין לא מפריע במיוחד. מהר מאוד תתחילו להכיר את המפות הוירטואליות, להשיג את כלי הנשק החזקים לפני שהקבוצה היריבה תצליח ולצבור "נקודות הריגה".
השורה התחתונה
וואו. יש עוד כל כך הרבה דברים שלא דברתי עליהם, כל כך הרבה רגעי "וואו" שהפתיעו אותי מחדש במהלך המשחק, שאני פשוט לא יכול לציין בשביל לא להרוס למי שעדיין לא שיחק. הקמפיין לשחקן יחיד מענג לאורך כל אורכו וסביר להניח שתחזרו אליו שוב ושוב. גם כשהוא ימאס לבסוף, מצפות לכם שעות רבות במשחק המקוון נגד יריבים מכל העולם.
ללא ספק מדובר באחד המשחקים הטובים ביותר, אם לא הטוב ביותר, לקונסולות הדור הבא. יש לכם Xbox 360? תקנו את Gears of War. אין לכם Xbox 360? אולי זה הזמן לקנות אחד.
באתר המחודש של Vgames: יותר וידאו, משחקי און ליין, טיפים ועוד. היכנסו עכשיו .
לפנייה לכתב/ת 
