|
| | |
ישראל מזהמת יותר
כדי למנוע התחממות יתר של כדור הארץ, עם כל הצרות הנובעות מכך, צריך להקטין את הפליטה של גזי החממה אל האטמוספרה - קובע הדין והחשבון הרבעי של "פאנל בין-ממשלתי לשינויי האקלים". גזי החממה, שהעיקרי בהם הוא פחמן דו-חמצני, חוסמים את הקרינה החוזרת של החום מכדור הארץ אל החלל ויוצרים מעל ראשינו גג מבודד, הדומה לגג של חממה.
גז פחמן דו-חמצני נוצר בתהליך שריפה של נפט ופחם ונפלט לאטמוספרה; הוא האחראי ליותר ממחצית ההתחממות של הגלובוס. אתרים הפולטים את הפחמן הדו-חמצני, כמו תחנות כוח, מפעלי תעשייתי וציים של מוניות, לא נשאו בעבר בשום נטל כספי בשל הפליטה של הגז המזיק. הם לא חויבו לשלם עבור הנזקים שהסבו לאקלים - ולדורות הבאים - ולכן כדאי היה להם להשתמש בטכניקות הכי "מחממות", ובלבד שתהיינה זולות לכיס הפרטי.
זהו מקרה קלאסי של כשל שוק הנובע מהשפעות חיצוניות של ייצור, שאינן מתומחרות על-ידי היצרן הבודד. למה הדבר דומה? למפעלים היושבים לאורך נהר, שואבים ממנו מים נקיים ומזרימים אליו שפכים. לכל מפעל בנפרד כדאי לזהם את הנהר בלי חשבון ולהשתמש בטכניקות של יצור, שלא מתחשבות כלל בזיהום; שהרי אין לזיהום מחיר ועלות. אבל לכל המפעלים ביחד כדאי מאוד לגבש אמנה להגבלת השפכים: אם לא יעשו כך, ייגמרו להם המים הנקיים בנהר ופעילותם העסקית תושבת לנצח.
"אמנת קיוטו" - על שם עיר ביפן בה נחתמה ב-1997 - היא סוג כזה של הסכם: מדינות תעשייתיות התחייבו לצמצם את פליטת גזי החממה לאטמוספרה כדי שזו תספיק לכולם; כדי להציל את הנהר. האמנה נכנסה לתוקף רק ב-2005; ישראל אישרה אותה ב-2004. האמנה מסווגת את ישראל כמדינה מתפתחת ולכן לא חייבת לצמצם את פליטת גזי החממה ואף מותר לה לייצא לחו"ל, תמורת כסף טוב, את החסכונות בזיהום שמשיגים מפעלים ישראליים (באמצעות "מנגנון לפיתוח נקי", המפוקח על-ידי הוועדה הלאומית למנגנון הפיתוח הנקי).
סיווגה של ישראל כמדינה מתפתחת לא מוצדק מלכתחילה: פליטת גזי חממה לנפש בישראל הייתה ונשארה גבוהה יחסית, לבטח בהשוואה למדינות שכן נכללו בהגדרת התעשייתיות, כמו ספרד, יוון ופורטוגל. מאז מצבנו לא הוטב, אם לנקוט בלשון המעטה:
- פליטת פחמן דו-חמצני עלתה מ-2000 עד 2005 בכ-9% , אחד הקצבים המהירים בעולם המתועש.
- פליטת פחמן דו-חמצני מייצור חשמל עלתה באותה התקופה ב-17% (!). זהו נתון מקומם; האם לא סופר לנו כל אותו הזמן על מאמצי חברת החשמל לייצר חשמל נקי? איפה נקי ואיזה נקי.
אילו נדרשה ישראל לעמוד בתנאי המינימום
של אמנת קיוטו ולצמצם באחוזים רבים את פליטת גזי החממה, היינו חייבים - כמו מדינות אחרות במצבנו, שלא השכילו לרסן את זיהום האטמוספרה - לייבא מחוץ לארץ היתרים לפליטת הפחמן הדו-חמצני ולשלם תמורתן במטבע קשה. הרבה עשרות מיליוני דולרים.
שחרורה-מראש של ישראל מכבלי אמנת קיוטו מתגלה אפוא כקללת הברכה: 15 פרויקטים ישראליים זכו לאישור כתורמים לחסכון קבע בפליטת גזי החממה, והם מורשים לייצא ולמכור את החיסכון בשוק בינלאומי (המובילה: תוכנית השיקום של אתר חירייה), בסכום העשוי להניב ליזמים הכנסה של כ-15 מיליון דולר בשנה. אבל במקביל נמשכה ההשתוללות בפליטת גזי החממה על-ידי חברת החשמל.
| מאת: סבר פלוצקר | | | 18:06 | | | תגובה אחת |
|
|
|
| | | |
|
