רומן באדום-דם

אחרי יותר משנתיים של עבודת ליקוט, תחקיר וכתיבה ייצא לאור בשבוע הבא הרומן החדש של א.ב. יהושע. "אש ידידותית" (הספריה החדשה) הוא דואט משפחתי שמורכב, כמעשה תזמור, מ-112 פרקים קצרים הפורסים לסירוגין תהפוכות עלילה המתרחשת בו זמנית בישראל ובאפריקה. גיבורי הספר הם המהנדס אמוץ יערי, שירש מאביו משרד לתכנון מעליות ואשתו, דניאלה, שנוסעת לראשונה מאז נישאו לבדה לחו"ל במהלך חג החנוכה.

דניאלה נוסעת לטנזניה אל גיסה האלמן, מנהל משלחת חפירות אנתרופולוגיות של מדענים אפריקנים המחפשים את חוליית המעבר מן הקוף אל האדם.

הנסיעה נועדה, מבחינתה של דניאלה, להדהד את האובדן על מות אחותה וללבות את הכאב והאבל שהתעמעמו בשנה מאז שנפטרה. בעוד שהיא רוצה לזכור, גיסה מבקש לשכוח. אחרי שנים של ניסיונות כפייתיים להעניק משמעות למות בנו, שנורה בטעות מאש חבריו במארב בטול כרם, הוא מבקש להינתק ולהיפרד מכל שייכות החל במשפחה וכלה ב"כל הדייסה היהודית הישראלית".

רומן כמו פרטיטורה

יהושע מגרד את שכבות השייכות הרגשית ונוגע בחיבורים המשפחתיים, השבריריים והחמקמקים. הדואט המבני שמתקיים ברומן החדש כתוב, כך על פי דף העיתונות המצורף לו, לפרקים בקאנון, ביוניסון ובקונטרפונקט. "דמיונו של יהושע וכושרו לתזמר פכים קטנים ועלילות משנה, עושים את הדואט לסימפוניה גדולה", מדגישים בהוצאת הספרים. יהושע מבחינתו מתעקש לדייק: "זו לא סימפוניה, זה דואט שמתאר שבוע ימים בחייהם של זוג מבוגר שנפרד לשבוע. העלילה מדלגת בינו לבינה כשלפעמים זו שירה בדואט של אותה המנגינה ולפעמים השירה אינה משתלבת". הגדרת הספר כדואט מהותית ובעלת משמעות מיוחדת לעלילה. "זו הצורה הספרותית של הרומן שבאמצעותה רציתי לתפוס את המרחב בין שני אנשים שהם קרובים אבל נמצאים כל אחד במקום אחר. גם את המרחב הפרטי של כל אחד מהם ביקשתי לתפוס ואיך האסוציאציות שלהם מתקשרות זו עם זו".

המלחמה לא חלחלה לרומן

פרקים אחרונים מתוך הרומן החדש, שבכתיבתו החל לפני כשנתיים, נחתמו במהלך מלחמת לבנון השנייה בקיץ שעבר. כשהסקאדים הרעידו את עירו של יהושע, חיפה, וארץ הצפון כולה היתה ספונה במרחבים המוגנים, היה הוא טרוד בעולמם של הדמויות. בראיון שהעניק ל-ynet במהלך המלחמה נשאל לגבי השפעת המציאות על תהליך הכתיבה וענה: "אני מזדהה עם תחושת השיתוק שאוחזת לעתים בסופרים בעיתות שכאלה. זה חלק מהמחיר. אבל השיתוק של היום מצמיח נושאים לכתיבה מחר, הוא מכרה זהב לסופרים. כיוון שאני נמצא בתוך זרם הכתיבה, אני נאחז במה שכבר כתבתי ובמה שעוד אכתוב. הדמויות שלי עדיין במקום אחר. הן בכלל לא יודעות שיש טילים על חיפה. הן, לא שמעו על המלחמה". היום, במבט לאחור, מאשרר יהושע את אמירותיו מאז אך מבקש לסייג. "המלחמה לא חלחלה לתוך הרומן במובן המיידי של המילה מכיוון שתבנית הרומן, הדמויות והקונפליקטים נבנו בתהליך איטי מזה שנתיים", הוא אומר, "ועם זאת לפעמים, תוך כדי כתיבה, נכנסים אליה פרטים קטנים, מינוריים, לא תמיד מורגשים מתוך המציאות".

"קשה לי לדבר על הרומן הנוכחי, זה קרוב מדי, אבל אני אתן דוגמא מספר אחר. את הפרק השישי והשביעי של "הכלה המשחררת" כתבתי בזמן הלינץ' ברמאללה. בספר אני כותב על פסטיבל שירה ברמאללה שמארח משוררים יהודים וביחד הם קוראים ומתרגמים לשתי השפות שירי אהבה קדמוניים ותוך כדי כך ברמאללה האמיתית אש להבה, במציאות אין אהבה ואין פסטיבל. בכל מקרה קבוצת המשוררים הישראלית עוברת במחסום של רמאללה וביורוקרטים מנפקים להם אישורי כניסה לרשות הפלסטינית. החותמות על אישורי הכניסה אדומות, כאילו היו הידיים המרוחות בדם של אותו פלסטיני שעמד בחלון ונפנף בהן בתמונה המפורסמת והמזעזעת ההיא. האדום מהצילום שלקוח מהחיים האמיתיים חלחל לתוך הספר. כך שכן, אני מניח שדברים מסוימים מחלחלים. פיסות של מציאות נשתלות בתוך המבנה הקיים".

"אני לא יודע. אולי אגלה במשך הזמן מה בדיוק נשאר ממנה בתוכו. את יודעת אולי מה שעבר מהמלחמה אל תוך הרומן או התחזק בו זה הייאוש. אותו ייאוש שלא היה קודם. אנחנו חיים פה בדרגות משתנות של ייאוש אבל רק לאחרונה אני שומע הולכים ומתחזקים המחשבות שאין סיכוי. אולי זה מצטרף לאיום האיראני שהחזיר את הנימה המוחלטת והקיצונית יותר של הייאוש. הוא נשמע גם מפיהם של אנשים נבונים ושקולי דעת שמאמינים שתוך 30 או 40 שנה אין למדינה הזו סיכוי או שהקמת המדינה היתה טעות. הגן הייאושי הקיצוני הזה נכנס לדמות אחת בספר שעברה מייאוש לניתוק. זה לא שהיא מבקרת את המצב, כלומר מתייחסת למה שקורה בטונים ביקורתיים, היא מבקשת להתנתק ממנו באופן מוחלט. התחושה הזו החריפה והיא באה לידי ביטוי בספר במינונים שקשה לי למדוד אבל הם זורמים מהמציאות ומשנים מולקלות בתוך הכתיבה".

מסעות הן קטליזטור

"לא, אבל גם בהודו לא הייתי. עכשיו אחרי שתרגמו את הספר 'השיבה מהודו' לאחד הניבים במומבי ולא נתגלו בו שום זיופים, אני יודע שעברתי את מבחן הודו בשלום. אני מקווה שאעבור גם את מבחן אפריקה בשלום. הבחירה באפריקה לא קשורה לאיזו גחמה שלי. זה גם לא שרציתי להעביר כאן מסר במובן הקולוניאלי או האקזוטי. היא שירתה את העלילה וקשורה לרצון של אחת הדמויות להתנתק".