בחמאס קיבלו כל מה שרצו

בחינה מהירה של ההסכם שנחתם במכה מראה שבחמאס קיבלו את מה שדרשו כבר למחרת הבחירות. ממשלת אחדות שלא תחייב אותם באופן מוחלט להסכמים ובוודאי שלא להכרה בישראל. ממשלה שבה ייהנו מהלגיטימיות הבינלאומית של הפתח והחשוב מכל - יפתח דיון אמיתי על השותפות באש"ף, מסגרת העל החשובה ביותר של הפלסטינים.

בחינת הסעיפים אחד לאחד מראה שבמבחן אורך הנשימה, שאת מחירו שילם העם הפלסטיני, ניצח החמאס וכאן טמונה הבעיה האמיתית של ישראל ושל ארה"ב, שבפניהן תעמוד דילמה לא פשוטה אם לנסות ולתקוע מקלות בגלגליה של הממשלה הטרייה.

עשרות הרוגים בחודשים האחרונים, מאות פצועים ועוינות עמוקה ברמות ההנהגה והשטח, מסבירים את האיפוק שבו קיבלו הפלסטינים את הסכם האחדות שהשיגו הפתח והחמאס בסעודיה. הפעם נראה שההסכם ייצא לפועל, אך לא ברור עדיין עד כמה העוינות והדם הרע, שזרם בין הצדדים, יאפשרו לממשלת האחדות להחזיק מעמד.

בגדה ובעזה נמצאים הרבה יותר אנשים סקפטיים בנוגע לעתיד מאשר אנשים אופטימיים, וזאת למרות האוירה שניסו לשדר המשלחות במכה. ממש כפי שההסכמים בין ישראל לפלסטינים מעולם לא חלחלו לשטח, לגמרי לא ברור כיצד ישפיע הסכם האחדות על מאות ואלפי פלסטינים שנהרגו, נפצעו, הושפלו, עונו ונחטפו בעימותים הקשים בין הצדדים. איומים בנקמות ממשיכים לרחף בשמי הרצועה. מספיק שמטורף אחד משני הצדדים, וכאלה יש לא מעט, יחליט לפעול, הרומן החדש ייגמר בפיצוץ.  

הפקדת התיקים הרגישים - תיקי הפנים, האוצר והחוץ - בידי אישים עצמאיים, נועדה להקדים תרופה למכה, אך לא ברור מה יעלה בגורל הדיונים על אש"ף למשל, כשבחמאס יתעקשו על סגנות יו"ר לחאלד משעל וכשידרשו חצי מהמושלים, וחצי מהשגרירים. המוקשים עדיין רבים. אם תפרוץ מחלוקת, המוקד יהיה בעניינים הללו, ולאו דווקא בסוגיות המדיניות שבהן הפגינו בחמאס גמישות גדולה. 

התוכניות של האמריקנים והישראלים לחזק את מנגנוני הבטחון הפלסטינים הכפופים לאבו מאזן נמשכות, מה שעשוי להלהיט מחדש את העימות הפנימי. ואם בזווית הישראלית אנו עוסקים, נציין כי בפתח מאוד לא אהבו את קריאתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לאבו מאזן שלא לחתום על הסכם אחדות.

כמו במקרים רבים, אולמרט השיג תוצאה הפוכה לחלוטין. גם אלו מבין אנשי הפתח ש"לא מתים" על רעיון האחדות, אמרו שדווקא לאחר דברים אלה, יש לעשות מאמץ גדול יותר כדי להגיע לממשלת אחדות.

ולסיום, אי אפשר להתעלם מההצלחה הגדולה שרשמו הסעודים בדיוק היכן שהמצרים, הקטארים והירדנים נכשלו. הם אמנם שילמו במענק של מיליארד דולר, אך הציבו את עצמם בעמדה מרכזית כשחקן מפתח בזירה הפנים פלסטינית ובסכסוך הישראלי-פלסטיני בכלל.