בעלי מת. איזה מזל שהספקנו לריב יפה
קצת לפני מותו הסתיים משבר לא קטן בחיי הזוגיות שלנו, משבר שפקד אותנו למרות האהבה הגדולה. היו שם הרבה כעס ותחושות של חוסר מימוש עצמי, אגו פגוע ושאר ירקות זוגיים. בסוף השכלנו להבין, שכדי להגיע לאיזשהו פתרון, כל אחד מאיתנו יצטרך להסיר מעל עצמו את גלימת הצדק
המוות שלו, לפני יותר משנתיים, הצליח לבלבל את כל המושגים במתימטיקה שהצלחתי לרכוש בעמל רב עד אותו היום. היינו אמורים לחיות happily ever after. מעולם לא חשבתי שזה יתפוס רק עד גיל 30. ולכן, כשהאדם שהתרגלתי כל כך להתייחס אליו כאל אהבת חיי מת רגע לפני שהחלפתי קידומת - החיים שלי קיבלו צורה של תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.
במקרה שלי לא היה שם שום אלוהים שהגיע ברוב חשיבות והכריז "ויהי אור", הפריח כמה ציפורים ופרפרים באוויר וסידר לי גבר חדש טרי מהאדמה לסופשבוע. האפילה היתה שם כדי להישאר. ובאפילה הזאת התחלתי לגשש אחרי נקודות אור, קטנות ככל שיהיו, רק כדי שהעיניים יוכלו איכשהו להתחיל להסתגל לחשיכה, ולהתחיל להבין את קווי המתאר של כל הבלגן מסביב.
תאמינו או לא, זה הצליח. הגענו לפתרונות יצירתיים. כל אחד מאיתנו ויתר על משהו, אבל בלי תחושת הפסד שנלוותה לוויתור, אלא עם תחושת ניצחון משותפת. שבועיים אחר כך, כשמת, הדלקתי לעצמי נר קטן בחושך מתוך מחשבה שהוא מת בתחושת אהבה וניצחון. איזה מזל שהספקנו.
לא התכוונתי שתתחילו לחיות מתוך תחושה פטאליסטית
אז מה רציתי להגיד לכם בעצם: שאם הבוקר רבתם עם מישהו שאתם אוהבים, ולא משנה אם זאת אהבת חייכם, או אהבה זמנית - זה בסדר. צריך לריב לפעמים, אלה החיים ואי אפשר להתחמק מהם. גם לא התכוונתי שתתחילו
לחיות מתוך תחושה פטאליסטית ותתרוצצו כמו עכברי מעבדה מסוממים כי אוטוטו הכל הולך להיגמר. אבל בכל זאת, תעשו טובה. הכנסו למקלחת, שיטפו מעליכם את צבעי המלחמה, שימו עליכם איזה טרנינג נוח, ולכו לריב כאילו אין מחר. כי, לא עליכם, לא תמיד מחר יגיע. האם אתם באמת רוצים שהדבר האחרון שהאדם שאתם אוהבים ישמע מכם יהיה איזו משפט מדויק אבל גועלי במיוחד, רק מפני שאתם צודקים?
זה סיפור אמיתי, שנכתב לאחר מריבה עם אדם יקר, חי נושם ובועט.
האימייל של הילה
לפנייה לכתב/ת 
