בני האור מול האיסלאם
המערב חייב להתעורר ולהפנים: הזלזול הפושע בחיים וברכוש מצד מוסלמים בארץ ובעולם מחייב מענה מערכתי
מה משותף למאבק המתחדש לאחרונה סביב הר הבית, לרצחנות הפושעת של נהג הטרנזיט הפלסטיני שחצה באור אדום את צומת פלוגות והרג שלושה אנשים, ולגניבות החוזרות ונשנות מחוותו של שי דרומי בנגב? שלושת המקומות הללו הם שלושה מתוך אלפים רבים של אתרי קרבות, בהם מתנהלת מלחמת העולם השלישית בה אנו מצויים בשנים האחרונות. מלחמה זאת ביסודה הינה מלחמת תרבות חובקת עולם - בין תרבות המערב לתרבות האיסלאם. מלחמה זאת הינה אכזרית ועקובה מדם ככל המלחמות, אולם בניגוד לקודמותיה, בהן מיליוני חיילים נלחמו זה בזה בקרבות מעטים יחסית, הנוכחית הינה מלחמת גרילה המבוססת על מיליוני קרבות של לוחמים מוסלמים בודדים באויב המערבי. הלוחמים המוסלמים הללו אינם מאורגנים במבנה צבאי מסודר, הם אפילו לא לובשים מדים. רובם ככולם פועלים בתאים עצמאיים קטנים היודעים מיהו האויב, היכן הוא נמצא ומה צריך לעשות לו - ללא כל צורך בפיקוד מרכזי שיורה זאת.
המלחמה הנוכחית שבין האיסלאם למערב הינה על ערכי התרבות היסודיים ביותר של שתי התרבויות. בן תרבות המערב מאמין בערך העליון של חיי אדם, בזכויות הפרט, בחופש המוחלט של המחשבה והרוח האנושית, בפלורליזם אמיתי של אמונות ודעות החיות זו לצד זו, במעמד השווה שבין נשים לגברים, בשוק חופשי של נושאי חומר ורוח כאחד, המשתפרים כל העת בזכות התחרות והשאיפה של הפרט להתקדם, בכוחו של הדיבור והשכנוע, בשימוש בכוח כמוצא אחרון בלבד, באינדיבידואליזם ובביקורת עצמית וציבורית ללא גבולות, ובכל שאר ערכי החופש והשוויון. מאידך, בן תרבות האיסלאם מאמין בדת אחת ובדעה אחת, האמורה לכבוש את העולם במסע צלב מוסלמי של דם וגופות כופרים. ההכרזה הידועה: "דין מוחמד בסייף" הינה תמצית ממצה של תרבות כוחנית ורצחנית, המוכנה להקריב מיליוני בני אדם (מוסלמים וכופרים כאחד) שערכם לא רב על מזבח אידיאל הכיבוש והכוח המוסלמי. בחברה כוחנית אלימה שכזאת, אין מקום כמובן לזכויות אזרח ולמעמד כל שהוא לנשים ולכל שאיפה להשכלה שאינה דתית קנאית.
אמנם, החלוקה הדיכוטומית הזאת שבין התרבויות, העוסקת במאות מיליוני אנשים, עושה עוול למיליונים רבים של מוסלמים הדוגלים בכל ליבם בתרבות של חופש ושוויון. אולם ככל תופעה חברתית חובקת עולם, נדרשת מידה של הכללה. לא ניתן להתעלם מהרצחנות המוסלמית באפגניסטן ובמגדלי התאומים, בירושלים ובאי באלי, בלונדון ובברצלונה, בקהיר ובעיראק, וכמעט בכל מקום על פני הגלובוס. קשה להצביע על תנועה חברתית משמעותית של מוסלמים הדוגלים בערכים של השכלה, חופש, שוויון ושלום, ומנגד - מיליוני מוסלמים מזדרזים לנקום להרוס להרוג ולשרוף על כל קריקטורה או אמירה שאינה מוצאת חן בעיניהם. מקומם של המוסלמים נפקד כמעט לחלוטין מהעולם המדעי והאקדמי, שלא נדבר על האשה המוסלמית. קנאות דתית זאת אינה קשורה למעמד כלכלי או חברתי, והיא נכונה לדיירי ארמונות הפאר בערב הסעודית כמו לדיירי מחנות הפליטים בעזה ובלבנון.
צפוי כי עצם הצגתה של מלחמת תרבות זו, יזכה מיידית לכינויי הגנאי הרגילים על גזענות ופשיזם, שכה אהובים על הקנאים המוסלמים ותומכיהם התמימים בני המערב. הפתיחות הגדולה של העולם המערבי יצרה מצב בו הגזענות והאי-שוויון המובהק והאנטי-דמוקרטי, המובנה בתרבות המוסלמית, זוכה למעמד וללגיטימציה כשאר ערכי התרבות המערבית. בחסות זאת התוקפן האלים והקנאי מרשה לעצמו להילחם בתרבות המערב בביתה פנימה, באמצעות דרישת זכויות שוויון וחופש בהם אין הוא מאמין, אבל שמח להשתמש בהם להשגת מטרותיו ההרסניות.
העיתונאית אוריאנה פלאצ'י, אשר העזה לכתוב בגלוי על מלחמת התרבות הזאת בספרה "הזעם והתהילה", בו הוקיעה את נחיתותה של התרבות המוסלמית וההתרפסות המערבית בפניה - סיימה את חייה כאשר היא מואשמת בבית-משפט איטלקי על "הכפשת האיסלאם". תביעה זו הינה העדות האבסורדית והכואבת ביותר של חוסר ההבנה מצד מערכות המשפט, הפוליטיקה והמוסר של התרבות המערבית את מצב המלחמה בו היא נמצאת. הסלידה המובנת משימוש בכוח, רגשות האשם של בן המערב המצליח אל נוכח המוסלמי הנחשל, והערפול המוסרי של הפוסט-מודרניזם - כל אלה גרמו ליותר מדי אנשי מערב לעצום את עיניהם מהמלחמה בה אנו מצויים, ולהעדיף להאמין כי כל אירוע הוא נקודתי ומדובר רק בגילויי זעם פרטיים של מוסלמים אולם לא במערכה כוללת.
כל עוד לא יובן ויוטמע כי הזלזול הפושע ברכושם ובחייהם של בני אדם מצד מוסלמים בארץ ובעולם מחייבים מענה מערכתי - פוליטי, צבאי ומשפטי - ילך המערב וידרדר לתהום התבוסה. ההבנה כי דמוקרטיה צריכה להגן על עצמה כנגד הקמים עליה, גם במחיר של פגיעה בזכויותיהם של הנלחמים בה - הינה תנאי הכרחי לניצחון במלחמת בני אור בבני חושך, בה אנו מצויים בעולם כולו ובעיקר בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
