אמו של גיא חבר: נפתח פה צוהר

מעט אחרי השעה תשע בערב אמש (יום ג') נשמע צלצול טלפון בבית משפחת חבר בכוכב יאיר שבשרון. על הקו היו גורמי צבא, שעדכנו את המשפחה שהם בודקים פרסום ב-ynet על ארגון סורי שטוען שהוא מחזיק בידיו את גיא, שאמור להיות בן 30. למרות עמימות המידע, והאפשרות שמדובר בלוחמה פסיכולוגית, עבור האם, רינה, זה היה ביסוס נוסף לטענותיה: "תמיד ידענו שהוא בסוריה".

לדבריה, "עוד כשכולם טענו שהוא התאבד, אמרתי 'אם התאבד - איפה הגופה?' לא היה לי ספק שהוא נשבה בידי סוריה. אין לי ספק שבעל הבית בסוריה יודע מה קורה אצלו, גם אם זה מתחת לאדמה. נפתח פה צוהר. תמיד אמרתי שהמקרה של גיא יוביל למשהו חדש ביחסים בין ישראל לסוריה. השאלה היא כמה מכשולים נעבור בדרך".

ועדות ההתנגדות לשחרור רמת הגולן, ארגון גרילה שהוקם בקיץ האחרון בחסות הממשל הסורי, טוען שהוא מחזיק בידיו את גיא חבר. בהודעה שפרסם, הוא מציע לישראל עסקת חילופי אסירים בתמורה לחייל שבידיו. הוא פונה ל"ציונים": "אל תחשבו שמיליוני הדולרים שלכם יחזירו לכם את החייל הנעדר שלכם בגולן. אתם יודעים טוב מאוד כיצד ניתן להחזירו".

האם, רינה חבר, מספרת ל-ynet בגילוי לב על העשור האבוד, שבו נאבקה שוב ושוב להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי: "בסיפור של גיא אין תהילה. זה לא איזה קצין שעשה תפקיד ופתאום נחטף. נלחמנו שנים לפחות שהוא יוגדר כנעדר. זו הייתה ממש מלחמה. אף אחד לא התייחס אלינו. כל ההתנהלות הייתה מעליבה. אפילו לא היינו מוזמנים לכינוסים של שבויים ונעדרים. התנערו מאיתנו. היינו הולכים מאדם לאדם, מדלת לדלת והסתכלו עלינו כאילו הגענו מהירח.

"המזל שלי שסובבים אותנו אנשים מיוחדים, בהם שמעון מזרחי. אותו לא מנפנפים כמו שמנפנפים אותי. רק לפני שבוע, כשהוזמנו לוועידת הנשיאים, פנה אחד הדוברים באולם אל שלושת משפחות הנעדרים והתעלם לחלוטין מאיתנו, משפחתו של גיא, כאילו אני לא קיימת. קמתי בהפגנתיות ויצאתי מהאולם".

"לאף אחד לא היו תשובות" 

היא נפגשה עם מקבלי ההחלטות, אך גם מהם לא שמעה הרבה: "הייתי אצל ראש הממשלה, אהוד אולמרט, והוא אמר שהוא לא יודע דבר. כשיהיה משהו להודיע, הוא יודיע. כולם אמרו לי את אותה תשובה, גם ראש אמ"ן, גם ראש המוסד. לאף אחד לא היו תשובות. אחד מאנשי המודיעין אמר לי פעם שהוא כמו דייג, מודיעין נופל לו ברשת. אז אמרתי לו 'כנראה שיש לך חור ברשת'. המערכת הצבאית לא עשתה כלום. שום דבר. אפילו את הקשרים עם הצלב האדום יצרתי בעצמי".

אז מה צריך לעשות כעת? "ישראל צריכה לפנות לסוריה. אני מאוד מקווה שיש פה אנשים חכמים שיודעים מה הם צריכים לעשות, אבל אם נלמד משהו מניסיון העבר הרי שמשא ומתן זה בין מדינות. אם אחרי שתיקה כל כך ארוכה, גורמים סורים כבר אומרים משהו, כנראה שהם אומרים אמת".

לגבי ההתמודדות של המשפחה עם חוסר הוודאות, מספרת חבר: "כבר עשור הוא נעדר. זה לא פשוט, אבל אנחנו מנסים לתפקד בעזרת נחישות מאוד גדולה. אסור לנו לוותר או להיכנס למרה שחורה ולחכות לחסדי שמיים, כי הם לא יגיעו. גיא איתי כל הזמן. אני רואה אותו ואני יודעת שהוא לא מבין למה המדינה לא הגיעה אליו עד עכשיו. למה זונחים אותו, למה מפקירים אותו. היום חשוב לנו להסתכל קדימה, אנחנו צריכים עכשיו להגיע לגיא. להיאבק על חייו. כרגע אני עדיין מאוד מבולבלת ולא יודעת מה לעשות".

בראיון שפרסם בשעתו אביב לביא במוסף הארץ ב-2003, ומתפרסם באתר שהקימה המשפחה, אמרה האם כי בפגישה הראשונה עם מפקדו של גיא, שהגיע לבית בכוכב יאיר יום לאחר ההיעלמות, לא היסס לספר שגיא הוא "חייל חוצפן ומעצבן". כששאלה אותו איפה גיא יכול להיות, השיב שהוא "בטח אוכל סטייקים בכנרת". 

מאז, השתנו פני הדברים. מפקד הגדוד הנוכחי של גיא התקשר בעקבות הפרסום ב-ynet, וסיפר לרינה חבר שקיבל את הדיווח ב-SMS וחש צורך לדבר איתה. "המפקדים הנוכחיים של גיא הם אנשים יקרים ואכפתיים. בניגוד לאותם מפקדים של גיא בעת שנעלם, שאפילו לא שווים את הזמן שאבזבז עליהם. הם לא שווים את זה".