להחליף יח"צנים בלוחמים
כל עוד עיקר זמנם של מפקדים מוקדש לריצוי הורים ועיתונאים ולא לאימונים, גם אשכנזי צפוי להיכשל
חבל על גבי אשכנזי. רבים הסיכויים שגם הוא, כמו שני קודמיו, יסיים את כהונתו באקורדים צורמים. ולא מפני שאין הוא מוכשר או ראוי לתפקידו, להיפך: אשכנזי הוא דווקא בחור טוב וחכם, וגם מפקד עם קבלות. הוא בהחלט מתאים לשמש כמפקד הצבא. אבל צה"ל כבר מזמן איננו צבא; החברה בישראל והפוליטיקאים שלה הפכו אותו למשהו שהוא ספק כוח שיטור לאומי, ספק ארגון שמרטפות לאומי. המפקדים אינם פנויים היום להתאמן ולבנות את הכוח כדי להגן על המדינה ואזרחיה מפני אויבים ואיומים חיצוניים, כיוון שהם טרודים במשימות של אכיפת חוק בשטחים - או בריצוי ההורים, העיתונאים וחברי-הכנסת, המתקשרים אליהם בסלולרי.
כל מפקד פלוגה ומג"ד יודע כי להורי חייליו יש השפעה מכרעת על סיכויי קידומו. אם חלילה יעניש בריתוק שבת את בנם ש"שבר שמירה", או לא יענה לגחמותיו, הם ההורים כבר ישסו בו עיתונאי ממקורביהם או ח"כ תאב כותרות. וכשאלו ייכנסו לתמונה, לא יועילו לקצין כל הישגיו באימונים ובמבצעים - הוא יינזף על-ידי המח"ט או מפקד האוגדה, שגם הם חרדים לקידומם ולכן ממהרים לשאת חן בעיני התקשורת והפוליטיקאים. במקרה הטוב, בדיון השיבוצים הבא ידלגו עליו; במקרה הרע - יראו לו את הדלת.
קשה להאמין עד כמה העמיקה החדירה של ההורים לתוך היחידות, וכמה מזמנם היקר ומתשומת ליבם נאלצים המפקדים להקדיש לאותם הורים, המבקרים ומטלפנים ללא הרף. כדאי שוועדת חוץ וביטחון של הכנסת תחקור את התופעה - אני מבטיח לה ממצאים מסמרי שיער. ועדיין לא דיברנו על ההורים השכולים, שקצתם מפצים את עצמם על החלל הנורא שנפער בחייהם בהשתלחות חסרת רסן בצבא וברדיפה עד אין קץ של מפקדי יקירם. נקמתם קשה, לעתים קרובות גם אינה מוצדקת. אבל בחברה הישראלית איש לא יעז להעמיד אותם במקומם, כשם שאיש לא יעז לומר להורי השבויים והנעדרים שהעצרות שהם מארגנים וההשתלחויות הפומביות מצידם במפקדי צה"ל ובממשלה רק מזיקות לבניהם - דוחות את שחרורם ומעלות את המחיר שדורשים השובים.
במצב עניינים כזה, הרמטכ"ל לא צריך להיות איש צבא. הוא צריך כישורים וניסיון של קצין מג"ב או איש שב"כ בכיר כדי להפעיל את הצבא בשטחים - וכן קשרים חברתיים של פוליטיקאי או יח"צן צמרת. לגבי אשכנזי, כמו לשני קודמיו בתפקיד, אין כישורים כאלה - ולכן הוא מועד לכישלון.
מועדון תוקעי הסכינים
אם אנו רוצים באמת ובתמים שהרמטכ"ל ה-19 יעלה את צה"ל על דרך חדשה, שומה עלינו כחברה להפסיק תחילה את ההתערבות היתרה של המשפחות, התורמים והפוליטיקאים בניהול חיי היומיום של הצבא ומפקדיו. אסור שצה"ל יחוש מחויב להיענות לכל שאיפותיהם של בני ה-18 להגשמה עצמית, ולדאגה החונקת לעתים של הוריהם. צריך להבין שצה"ל הוא גוף לוחם שאמור לספק ביטחון, ולכן גם מקיים משטר ומשמעת ייחודיים ונוקשים שמאפשרים לו לתפקד בשדה הקרב. לא, אין זה ארגון בעל יעדים וסטנדרטים חברתיים.עלינו גם לשקול מחדש את היחס ההיסטרי של הציבור הישראלי לאבידות בקרב החיילים. רק בישראל אלו נחשבות לאסון נורא יותר מאבידות בקרב האזרחים שבעורף, כפי שהוכח במחקרים שנערכו במלחמה האחרונה. כתוצאה מכך, מניין ההרוגים בקרב מבין חיילינו דווקא גדל, ולא קטן - שכן הרצון להימנע בכל מחיר מאבידות גורם לא אחת למפקדים להימנע מביצוע פעולות התקפיות אלמנטריות, שאילו ננקטו, היו ממזערות את כמות הנפגעים. אני יכול לומר בבטחה כי לפחות חלק מההחלטות השגויות שדן חלוץ מצטער עליהן היום, נבע מחשש לאבידות.
צריך להרחיק את האזרחים מניהול והתערבות בענייני הצבא, גם אם פירושו של דבר פחות טלוויזיה או מחשב למועדון היחידה. אין שום הצדקה לכך שהסגל הבכיר ביחידה מבזבז זמן כה רב על תורמים, שכוונתם טובה לרוב - אבל הם אינם מוסיפים במאומה לכושר הקרבי ולמשמעת.
אבל מי שבאמת יקבע אם הרמטכ"ל החדש יצליח, אלה הפוליטיקאים. הקריטי ביניהם הוא שר הביטחון, שחייב להבין בנושאי ביטחון כדי לקיים דיאלוג שוטף ויעיל עם הרמטכ"ל וראשי המערכת. אבל גם האחרים, אם יטרחו ללמוד לעומק ובצורה מסודרת את יכולותיו של הצבא, כמו גם את פערי המודיעין וגבולות מעטפת הביצוע שלו; אם הממשלה והקבינט ימסדו ויתרגלו תהליכי קבלת החלטות מסודרים בשגרה ובחירום - סביר להניח שהרמטכ"ל אשכנזי יוכל לחלוק איתם בשיקולים ובאחריות, במקום לראות בהם חברי מועדון ויכוחים ותוקעי סכינים בגב.
כדי שאיכות הפיקוד הבכיר של צה"ל תשביח, צריכים השרים וחברי-הכנסת להפסיק לערב שיקולים פוליטיים במינויים של קצינים בכירים. מה שעשה שרון ערב ההתנתקות ומה שקורה בין אולמרט לפרץ מאז מלחמת לבנון השנייה, זהו מרשם בטוח לפוליטיזציה והשחתה של הצבא.
הממשלה כבר יודעת, אבל היא צריכה גם להפנים שהפעילות בשטחים מזיקה לכושר הלחימה של הצבא. בין שמדובר בדיכוי הטרור הפלסטיני או בפינוי המתנחלים, אלו הן פעולות שיטור, שבהן נדרשים סולם ערכים מבצעי ושיטות פעולה השונים מאוד מאלה שנדרשים בהתמודדות עם אויב חיצוני, סדיר או חצי-סדיר. האויב המסוכן כיום, מנקודת ראות צה"לית, הוא לרוב אויב חיצוני. משום כך יש לעשות הכל - גם בתחום המדיני - כדי שצה"ל יתפנה מפעולות השיטור לאימונים, אשר יכשירו אותו לנהל קרב יבשתי, רב-זרועי, משולב.
ולבסוף הערה לנו, אנשי התקשורת. לא יאונה לנו כל רע אם נחדל מהניסיונות לנהל את מבצעי הצבא תוך כדי הלחימה - ולהקים ועדות חקירה עוד בטרם פסקה האש. מבחינה אתית ואינפורמטיבית, ניתן כך לציבור שירות אמין ואיכותי הרבה יותר, והצבא יהיה משוחרר מהלחצים הלא-הוגנים שאנו מפעילים עליו.
קל מאוד לומר לרמטכ"ל החדש: כך וכך תעשה - ומזה תימנע; הרבה יותר קשה לדרוש מעצמנו ומהפוליטיקאים שבחרנו לתת לצה"ל ולרמטכ"ל את מה שבאמת דרוש להם: תקציבים, שחרור מלחצים וקצת פרגון ואמפתיה. אם ניתן להם את אלה במידה סבירה, עשוי גבי אשכנזי להיות סיפור הצלחה. אם לאו - כולנו נאכל אותה.
