יורים לעצמם ברגל
Hooverphonic רצו לעשות תקליט מהיר כדי להשתחרר מחברת התקליטים שלהם, וככה בדיוק זה נשמע. גיא חג'ג' על אוסף הסינגלים שמוציא להם שם רע
את מי משרת אוסף להיטים של אמן מסוים? את האמן, שמציג את הפריטים המושכים ביותר במרכולתו; את המאזין, שמקבל הזמנה לעולם הרחב יותר של אותו אמן; או אולי את חברת התקליטים, שמנצלת הזדמנות לעשות עוד כמה דולרים באדיבות הקניות לחג? אוסף הסינגלים החדש של Hooverphonic הוא מקרה מבחן מצוין לשאלה הזאת.
בבלגיה, כנראה, השוקולד המשובח עוזר לייצר מוזיקאים טובים. בעשור האחרון הניבה המדינה הקטנה להקות מצוינות כמו דאוס, קיי'ז צ'ויס, וסולווקס. Hooverphonic התחילה בבלגיה כהרכב טריפ-הופ מרתק ויצירתי והתרככה בהדרגה ללהקה עם השפעות מעניינות, סולנית מעולה, סאונד קולנועי וחיבה לכלי מיתר. האלבום האחרון והכפול שלה יצא ב-2005, וכשחברת התקליטים שלה (סוני) לא קידמה אותו כראוי, הלהקה זעמה. הזעם מוצדק: מי מכם שמע על האלבום הזה? כדי להשתחרר מהחוזה שלה עם סוני, שחייב אותה לאלבום נוסף, נחפזה הלהקה להוציא אוסף ולצאת לחופשי. וככה הוא גם נשמע, כמו הנכונות לחטוף כדור ברגל כשמזנקים מעבר לחומת בית הכלא אל החירות הנכספת.
הבעיה העיקרית באוסף החדש הוא שכלל לא מדובר באוסף "Best of" שמאגד את מיטב השירים מחמשת אלבומי האולפן של הוברפוניק, אלא באוסף הסינגלים שיצאו מהם. השירים הנבחרים כסינגלים, כפי שיודע כל מי שהאזין אי פעם לאלבום שלם, הם
לפעמים זה מצליח, כמובן, והשירים "2 Wicky" ו-"Mad about you" הם הוכחה לשירים מעולים שהצליחו גם כסינגלים. אבל כשהלהקה איבדה גובה מבחינה מסחרית ואמנותית, היא התחילה לירות סינגלים ללא אבחנה ושיחררה לרדיו את השירים הכי דלוחים, רדודים ופופיים שלה בניסיון נואש להיאחז בקש ולזכות בשביב פלייליסט. יכול להיות שבשני האלבומים האחרונים של הוברפוניק יש כמה שירים שישנו את חייכם, אבל לא תזכו לגלות אותם באוסף הזה, כי כאן מייצגים את האלבומים האלה סינגלים עלובים שגובלים בשירי אירוויזיון. ככה זה כשמכוונים נמוך.
הדרך הטובה ביותר לבדוק אם מדובר בשיר טוב או רק בביצוע מעניין היא להפשיט את השיר או לשנות לו את העיבוד, ולבדוק אם הוא עדיין עומד בפני עצמו. באלבום ההופעה "Sit down and listen" מ-2003, הוכיחה הוברפוניק שגם כשהיא מתפשטת מהסימפולים והאלקטרוניקה שאפיינו את סאונד הטריפ-הופ הסינמטי שלה, השירים שלה עדיין מחזיקים מעמד. השירים שבחרו אז הוברפוניק הוכיחו שיש בלהקה הזו הרבה יותר מסאונד מעניין ועבודת אולפן מצוינת בלבד. יש בה כותב שירים מוצלח, נגנים טובים וזמרת מעולה. האוסף הנוכחי מוכיח שצריך לתת ללהקה, ולא לחברת התקליטים שלה, לבחור את השירים לאוסף – אחרת האוסף הזה לא משרת אף אחד מלבד את פנקס החשבונות של סוני. קל לצאת מהאוסף הזה עם הרושם שללהקת הוברפוניק יש סאונד אופייני ותו לא. וחבל, כי יש בה הרבה יותר.
Hooverphonic – The singles
