שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מסקנות ראשונות מהנצחון ב"ספדיה"
    בעלי האינטרס הנדל"ני והיזמים זעמו, גורמים ממשלתיים חיפשו "מסלול עוקף ציבור" - אך לבסוף התנועה הסביבתית ניצחה ותוכנית ספדיה בוטלה. כעת, מציעים הפעילים הירוקים שיח תכנון רב-צדדי בין כל הגורמים המעורבים

    החלטת המועצה הארצית לתכנון ובניה לדחות את תכנית ספדיה לבניה ממערב לירושלים נתפשת, ובצדק, כניצחון גדול של התנועה הסביבתית. ארגוני הסביבה הובילו בשנים האחרונות את המאבק הציבורי נגד הרס הריאות הירוקות של הרי ירושלים וניוונו של מרכז העיר. כעת, לאחר שהושג הנצחון, הגיע הזמן למבט מקיף יותר על המשמעויות העמוקות של המאבק – וההישג – הסביבתי החשוב הזה.

     

    בשנים האחרונות התחוללה בישראל מהפיכה של ממש במידת מעורבות הציבור בהליכי התכנון. "חוק ייצוג ארגוני הסביבה", יוזמה של ארגון הגג חיים וסביבה, צירף נציגים של ארגוני הסביבה לועדות התכנון כחברים בעלי זכות הצבעה. החוק הפך את הציבור לשותף מלא למהלך התכנוני ולתהליכי קבלת ההחלטות. ארגוני הסביבה, מצדם, רכשו ידע מקצועי ופיתחו מנגנונים של שיתוף פעולה פנים-תנועתי, שהעצימו את מעמדם החדש והגבירו את השפעתם, הן בתהליך קבלת ההחלטות עצמו והן בגיוס גיבוי ציבורי לעמדותיהם.

     

    עדות לכך ניתן היה לראות במערכה הציבורית נגד תכנית ספדיה. מספר שיא של 16,000 התנגדויות לתכנית נאספו על-ידי קואליציה של ארגונים סביבתיים שפעלה במתואם. עשרות אנשי רוח, אנשי אקדמיה וחברי כנסת צירפו את קולם למאבק. ח"כ יורי שטרן ז"ל קידם הצעת חוק להגנה על הרי ירושלים, ורבים מחבריו בכנסת השתתפו בהפגנות ההמוניות מול משרד הפנים, שהיוו המחשה לעוצמה הציבורית של מתנגדי התכנית. הלחץ המשולב והאפקטיבי הניב בשבוע שעבר את התוצאה ההסטורית במועצה הארצית.

     

    מעמדם החדש של ארגוני הסביבה קידם דיון פנימי בתוך התנועה הסביבתית לגבי סדרי העדיפות הרצויים על הרצף של פיתוח מול שימור, בעיקר כשהמדובר בפיתוח תשתיות "ירוקות" כגון רכבת, מתקני אנרגיה נקיה וכדומה. הדילמה נובעת מכך שגם לתשתיות מסוג זה יש השלכות סביבתיות, ובראשן פגיעה בנוף ובשטחים פתוחים. כידוע, ארגוני הסביבה קראו כל השנים לקידומן של תשתיות אלה, שיצמצמו את בעיית זיהום האוויר ומצוקות סביבתיות נוספות.

     

    היום מוצאים עצמם ארגוני הסביבה בחזית המאבק נגד תוכניות אלה, בגלל פגיעה בטבע ובנוף הנגרמת לעתים, כמו במקרה הרכבת, בגלל ניהול כושל של עבודות הפיתוח. המשמעות של התנגדות הארגונים הסביבתיים – וגם של גורמי ממשל המופקדים על שמירת הסביבה והטבע – היא עיכוב ואף עצירה של השקעות מדינה חיוניות בהיקף של מיליארדי שקלים, וגם של התועלת הסביבתית שהן צפויות להביא.

     

    המלחמה ב"דרכים עוקפות תכנון"

    המעמד החדש של הארגונים הסביבתיים לא נעלם מעיניהם של בעלי האינטרס הנדל"ני והיזמים. בעוד הארגונים הסביבתיים מתלבטים לגבי הדרך בה יש לבחור, שתשלב בין פיתוח תשתיות ידידותיות לסביבה לבין שמירת טבע ונוף, ממשיכים גורמים ממשלתיים לחפש דרכים "עוקפות תכנון" אשר ינטרלו את המעורבות הציבורית הגוברת בתהליכי קבלת החלטות.

     

    רק לאחרונה החל מהלך של משרד הפנים לחיזוק ועדות התכנון המקומיות על-חשבון ועדות התכנון המחוזיות, ואף מתן "פטור" מוחלט לעיריות מסויימות מהצורך לפנות לועדות המחוזיות לצורך אישור תכניות בניה. זאת, למרות שאנו שומעים לא אחת על כך שועדות מקומיות מושפעות משיקולים פוליטיים וממעורבות של בעלי הון. עיריה גדולה במרכז הארץ אף מבקשת לשנות עבורה את גבולות המחוז, על-מנת שתסתפח לועדה מחוזית שתהיה לכאורה "נוחה" יותר. כל זה מתוך רצון לזרז את הליכי התכנון ולמנוע דיון ציבורי בהשלכות הסביבתיות של הפרוייקטים השונים.

     

    דחיית תכנית ספדיה ממחישה שאין כיום במערכת התכנון בישראל מקום ל"מסלול עוקף ציבור". במשך שנים נאמר שהתכנית תתקבל ויהי מה, אך הלחץ הציבורי המתמיד, המגובה במידע מקצועי ובהצגת אלטרנטיבות לצרכי הפיתוח של ירושלים, עשו את שלהם ושכנעו אפילו את ראש העיר לופוליאנסקי לעבור למחנה ה"ירוק". שנים של דיונים, שדחו את קידום הפתרונות האמיתיים לצרכי הדיור בירושלים, היו יכולות להיחסך, אילו האזינו גורמי התכנון לארגונים הסביבתיים.

     

    שיח תכנוני רב-צדדי

    כיום יש צורך למסד דיאלוג פתוח ובונה בין ארגוני הסביבה לבין מקבלי ההחלטות בתחום התכנוני במשרדי הממשלה השונים. שני הצדדים צריכים להבין, כי לא מדובר ב"משחק סכום אפס", בו רווח של צד אחד בא בהכרח על חשבון הפסד של הצד השני. בדילמה שבין פיתוח מקורות אנרגיה נקיה לבין השמירה על הנוף קיים יותר מפתרון אחד.

     

    על מהותו של פתרון זה יש לקיים שיח תכנוני פתוח ורב-צדדי, שייתן לציבור ולארגוני הסביבה מעמד של שותפים מלאים, היכולים לשקול בכובד ראש ובראיה פתוחה את מאזן הרווח וההפסד הסביבתי בכל תכנית פיתוח.

     

    אין ספק שכשותפים לקבלת ההחלטות בתהליך התכנוני, על ארגוני הסביבה להיות מוכנים לקחת אחריות על החלטות מורכבות. אך לצד זאת על הממשלה להקנות להם כל הזמן את התחושה של שותפות מלאה ושוות זכויות, ולא לראות במעורבות הציבור בתכנון רק מכשול המעכב את לוח הזמנים של תכניות הפיתוח ושל היזמים.

     

    הכותבת היא מנכ"ל ארגון "חיים וסביבה "

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מסקנות ראשונות מהנצחון ב"ספדיה" "
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים