תרועה, תקיעה, שברים: נשים דתיות בקרב מגע

תארו לעצמכם שדינה בת יעקב הייתה שולטת באומנויות לחימה ולא משוטטת לעצמה סתם כך ללא ליווי ליד אוהלי שכם. במספר תרגילי ג'יוג'יטסו פשוטים היא הייתה יכולה למנוע משכם לאנוס אותה, ולהשאיר אותו על הרצפה עם צלעות שבורות וברך דואבת. מהלך כזה היה גם מונע את התפרצותם הקיצונית משהו של שמעון ולוי, שהרגו בתגובה את כל אנשי שכם, וכך אולי היו זוכים לברכה קצת יותר לבבית מאביהם לפני מותו, ושלום על ישראל.

אלא שכידוע, דינה יצאה לראות בבנות הארץ ללא ידע כלשהו בקראטה או קרב מגע, ולמרבה הצער, כמו הרבה נשים חסרות ישע, היא נחטפה ונאנסה. השאר - יחד עם שאר סיפורי התנ"ך - היסטוריה.   

במרכזי "אל הלב" בירושלים, רחובות ותל אביב, מנסים לפתור את הבעיה ולתת לנשים כלים להתמודד עם התוקפים, כשמי שרוצה יכולה גם להתמחות בסוגים שונים של אומנויות לחימה. בשונה משאר מרכזי לימוד מעין אלה, "אל הלב" מיועד לנשים בלבד, ובכך מאפשר גם לנשים דתיות להגיע וללמוד כיצד להגן על עצמן.   

פתיחות מחשבתית 

אודליה שמואלי, חרדית שלמדה בסמינר בית יעקב, היא אחת החניכות במרכז בירושלים. היא מספרת שתמיד אהבה ספורט, אבל בסמינר שיעורי ההתעמלות היו ברמה מאוד נמוכה. כששמעה על "אל הלב", הלכה להתנסות, והתלהבה. היא מתאמנת בעיקר בקפואירה, מכיוון שלדבריה יש באימון הזה משהו משחרר, ובמקביל היא מתחזקת מבחינה פיזית.

"רוב החברות שלי לא מכירות את תחום אומנויות הלחימה, אבל כשאני מסבירה להן שאין עם זה שום בעיה מבחינה הלכתית, ושזה רק בנות שמתאמנות, הן מאוד מתלהבות", היא מספרת. "האווירה במרכז מאוד חמה ומגיעות לשם בנות מכל הסוגים - חילוניות, דתיות וחרדיות - והאימונים גורמים להיפתח גם מבחינה מחשבתית ולהכיר את האחרים".

אחת המדריכות במרכז, שעוסקת בלימוד קרב מגע כבר שבע שנים, נזכרת איך בתור ילדה היא הייתה מזדנבת אחרי אחיה הגדול ללימודי ג'ודו. לבנות לא היה אז חוג כזה, וזה נשאר בגדר חלום עבורה. אחרי לימודים באולפנא ושירות לאומי, הזדמנו לידיה חוברות על קורס קרב מגע במכון וינגייט, והיא החליטה להירשם. האימונים אצנם היו מעורבים, אבל היא הקפידה להתמודד מול בת זוג. היא אמנם הייתה אחת ממספר דתיות ספורות בקורס, אבל בזכות התנגדותן בוטלו האימונים בשבתות והקורס הסתיים מדי יום שישי בצהריים.

ואיך הגיבו ההורים? אמא שלה ראתה בבחירה פשרה עם ההלכה, והיה גם חשש מסוים שזה יפגע בשידוך - בגלל שהיא לובשת מכנסיים בזמן האימון ונמצאת בקבוצה מעורבת - אבל לאחר שראו שמדובר בבחירה המקצועית, הם תמכו ועודדו. היא עצמה רואה בעבודתה שליחות כך שלנשים אחרות יהיו מדריכות דתיות כמוה.

בתגובה לתהייה האם הלידות והרחבת המשפחה לא יפגעו בהתקדמות שלה היא לא מביעה כל דאגה. כדוגמה לחיקוי היא מביאה את יהודית סידיקמן, מנהלת "אל הלב", אמא לחמישה ילדים, ומדריכת קבוצות בעצמה. סידיקמן, אגב, לא פתחה את המרכז מסיבות דתיות, אלא מתוך התפישה שלגברים ונשים יש גישה שונה וצרכים שונים באימונים.

חצאית מעל המכנסיים

מדריכה נוספת במרכז היא שיראל טרל, נשואה+2 שגרה ברוממה בירושלים. בעלה לומד בישיבת "מיר" החרדית והיא מפרנסת את המשפחה כמדריכת קפואירה. 

טרל מדריכה נשים, אבל ממשיכה ללמוד בקבוצה מעורבת אצל המאסטר שלה. היא מתאמנת בחצאית קצרה מעל המכנסים ובכיסוי ראש. גם לה ברור שאין לה להיכן להתקדם בלי להשתתף בקבוצות מעורבות, אבל כך תיפתח אופציה בעתיד למי שתרצה ללמוד רק בקבוצות של נשים.

בין הקבוצות שמגיעות ללמוד קפואירה אצל טרל ישנן גם תלמידות מהמוסדות החרדיים "בית יעקב" ו"בית ישראל", והיא שמחה שהן יכולות ללמוד עם מדריכה. לשכנים החרדים ששואלים מה היא עושה, היא מספרת שהיא עובדת בעמותה. רק אם ממש לוחצים היא מפרטת.

ואם חלילה מישהו יעז לתקוף אותה - גם הוא יגלה את זה, בלי  הרבה מילים.

כמדי שנה, גם השנה מקיימת "אל הלב" מופע התרמה שכל הכנסותיו קודש לקרן המלגות המממנת סדנאות הגנה עצמית לנשים ונערות שידן אינה משגת. השנה ייערך המופע ב-8.3, בהיכל שלמה בירושלים.