לגנות את בג"ץ גנות
גם אם לדעת העותרים יש מועמדים ראויים יותר, גנות הוא הבחירה של דיכטר - וישפוט הבוחר
ואמנם, בידי בג"ץ הכלים להציל את המולדת. מן המפורסמות היא שתחת שלטונו של אהרן ברק נקבע כי "הכל שפיט"; כי לכל אדם זכות עמידה בבג"ץ בסוגיות ציבוריות מהמעלה הראשונה, גם אם לא נפגע אישית ממעשי הרשות; וכי כל החלטה שלטונית - לרבות ההחלטה למנות את גנות למפכ"ל - חוסה בצל דוקטרינות משפטיות, כגון סבירות ומידתיות. כל שבג"ץ צריך לעשות הוא ליישם את הדוקטרינות הנ"ל ולפסול את מינוי גנות בשל חוסר סבירות קיצוני, ובא לישראל גואל.
ואולם, דווקא בשעות קשות אלו, בהן רבים מאזרחי המדינה חשים כי החידלון המנהיגותי והשחיתות כילו כל חלקה טובה, ולמרות התרעומת והמהומה - ראוי שבג"ץ ידחה את העתירה על הסף. משחר מדינת ישראל לא חסרו מליצי יושר ומתקני דרך, אשר בצר להם ובהיעדר מקום בו יוכלו למצוא אוזן קשבת לטענותיהם, עתרו לבית-המשפט הגבוה לצדק. אך לפחות עד שנות השמונים, סירב בג"ץ לשמוע את עתירתם, וזאת בשל חששו להפוך ל"מנהל המדינה" (כפי שהתבטא פעם נשיא בית-המשפט העליון אולשן).
הטענות נגד מינויו של גנות אינן גורסות כי נפל פגם חוקי פורמלי במינוי, אך לכאורה, מבחינה מוסרית או ציבורית, הוא "אינו ראוי", ואדם כזה לא יצליח
להבריא את המשטרה ולהשיב את אמון הציבור לשוטריה. אין לדעת מה יילד יום, ואפשר שצודקים המתנגדים בתחזיותיהם הקודרות. אולם טענותיהם מסתכמות למעשה בכך, שאילו היו הם יושבים בכיסאו של השר לביטחון פנים - היו ממנים אדם ראוי יותר, יעיל יותר, טוב יותר ומוסרי יותר. אלא שזהו בדיוק תפקידו של השר - הוא ה"מנהל" של המשרד לביטחון פנים, והוא זה שאמור להחליט מיהו המתאים ביותר להבראת המשטרה.וכאן בדיוק טמונה הסכנה שבפסילת המינוי. בג"ץ אינו יכול לנהל את המדינה, שכן ניהול חייב לבוא עם אחריות. בדמוקרטיה, החלטותיהם של נושאי משרה ציבוריים מהדרגה הראשונה תישפטנה בבחירות בקלפי. אם המינוי הנ"ל יתברר ככישלון - יש לאזרחים כתובת ברורה וישירה. השר לביטחון פנים והממשלה כולה יצטרכו לשאת באחריות הציבורית למינוי בבחירות הבאות.
ד"ר שוקי שגב מרצה בביה"ס למשפטים במכללה האקדמית נתניה
לפנייה לכתב/ת 
