חטא הזרים של גנות
ה"יעילות" שבגינה נבחר המפכ"ל המיועד כללה אלימות והפרה בוטה של זכויות אדם במשטרת ההגירה
הביקורות שנשמעות בימים האחרונים על מינויו הצפוי של יעקב גנות לתפקיד המפכ"ל, מתייחסות בעיקר לפרשת השוחד הישנה. פסק הדין אמנם זיכה אותו - אך קבע כי התנהלותו הייתה פסולה מבחינה אתית. הדוברים בשבחו טוענים מנגד, כי יש לזקוף לזכותו את פועלו ב-13 השנים שחלפו מאז אותה פסיקה. אלא שגם ללא הפרשה ההיא, גנות אינו ראוי להוביל את המשטרה - ודווקא בשל התנהלותו המקצועית בשנים האחרונות.
גנות הוא שהקים את משטרת ההגירה, אשר פעלה לאיתורם ולגירושם מן הארץ של אנשים שביקשו לעבוד לפרנסתם בישראל. משטרה זו הביאה לגירושם של זרים רבים בפעולה, המוגדרת על-ידי תומכי גנות - ובהם השר לביטחון פנים - כיעילה ביותר. כאן המקום להזכיר כי בחלק מהמקרים, התבטאה אותה יעילות בהסתערות על בתים, שבירת דלתות, תפיסת אנשים באמצע הלילה ומתן 10 דקות לארוז את חפציהם. במקרים אחרים, היעילות התבטאה במכות קשות ודחיפות אלימות אל תוך מכוניות משטרה. לא אחת נלקחו אמהות מילדיהם הקטנים. שוטרים רדפו אחרי אנשים עד שאלה העדיפו לקפוץ מן הגג, רק כדי שלא להיתפס.
מעולם לא ננקטה בתוך שטח ישראל פעולה מוסדית
ומאורגנת, שפגעה באופן קיצוני כל-כך בזכויות אדם בסיסיות. יעקב גנות, אשר הקים את משטרת ההגירה, לא ראה כל בעייתיות בפעילות שוטריו, נהפוך הוא: הוא הצדיק אותם פעם אחר פעם תוך התייחסות מזלזלת לתלונות קשות שהוגשו נגד אחדים מהם, בטיעונים של "חבלי לידה" או "קשיים סבירים" בהכשרת שוטרים חדשים. ואלו הן ה"דרכים היעילות", שבגינן נבחר כעת להיות מפכ"ל.
הפרה שיטתית של זכויות אדם אינה הופכת אדם לבעל כישורים להתמנות למפכ"ל משטרה, עז ככל שיהיה רצוננו בהתמודדות עם האלימות המשתוללת ברחובות. העובדה שגנות הצדיק - ולו גם במשתמע - התנהגות אלימה נגד אנשים, שכל חטאם היה ניסיון להתפרנס, אינה מבטיחה יד חזקה כנגד עבריינים; היא רק מבטיחה מפקד, שדרך קבלת ההחלטות שלו פגומה מן היסוד. זלזול בזכויות אדם, אלימות משטרתית, יחד עם רקע של שחיתות - זה ודאי לא האיש שיציל את משטרת ישראל, או ישיב לה את כבודה האבוד.
הכותבת היא עורכת-דין המתמחה בזכויות אדם
לפנייה לכתב/ת 
