זכרונות מכבידים מארון הבגדים
אם את שומרת את שמלת החתונה וחליפת העסקים הראשונה שלך בארון הבגדים, הגיע הזמן לומר להן שלום ולא להתראות. רוצה זכרונות? הציצי באלבום התמונות. את הארון השאירי נקי מבדים ישנים ורגשות אשם
מסע החיים שלנו מתחיל בנשימה הראשונה שאנו נושמים, ומסתיים באחרונה. מיום לידתנו אנו אורזים מזוודות רבות למסע הזה. אנו נולדים עירומים, אבל אחר-כך חייבים לכסות את עורנו בבגדים. הבגדים מספרים את סיפור החיים שלנו: מנעלי התינוק שבהן צעדנו את צעדינו הראשונים, דרך השמלה שלבשנו למסיבת סיום התיכון, שמלת החתונה שלנו, ובגדי ההריון שליוו אותנו לקראת הלידה. אני מוכנה להתערב איתך שארון הבגדים שלך יכול לספר פרקים רבים בסיפור חייך.
הארונות שלנו עולים על גדותיהם. בכל פעם שאנו פותחות את דלת הארון שלנו אנו מנהלות שיחה עם הבגדים האלה. למען האמת, אנו לובשות רק פריטים בודדים מכל המבחר. השאר נמצאים שם כדי לייסר אותנו, או כדי להעמיד פנים שיושיעו אותנו. לבגדים שלנו יש יכולת לגרום לנו להרגיש רע.
חשבי על שמלת החתונה שלך, ששוב אינה מתאימה לגופך. מהן המחשבות שעולות בך כשאת רואה אותה? "איך יכולתי לתת לעצמי להגיע למצב הזה? נראיתי כל-כך טוב באותו יום". עכשיו אני רוצה שתיזכרי איך הרעבת את עצמך למוות כדי שתוכלי להיכנס לשמלה הזו. למה אנחנו מעוללות את זה לעצמנו? למה איננו יכולות פשוט להיות מרוצות מעצמנו כפי שאנחנו? ניסינו להתאים את עצמנו לתמונה בלתי אפשרית, שנשארה איתנו רק לרגע חולף.
השיחות הנבזיות האלה מתקיימות בכל פעם שאת פותחת את דלת ארון הבגדים. אם זו לא שמלת החתונה, הרי שזהו בגד אהוב אחר, ששילמת עבורו כסף טוב, ועכשיו הוא קטן מדי. הגיע הזמן להשתיק את הקול הפנימי הנוזף ולהמשיך לעוף, ללא רגשות אשם.
פינוי הבלגן מן הארון שלך עשוי להציל אותך (צילום: Index Open)
קדימה להתנתקות!
יש דרך קלה שבה תוכלי לסלק את הקולות האלה מראשך: הוציאי את הבגדים מן הארון, ושמרי רק פריטים שאת ממש אוהבת, ומרגישה כמו מיליון דולר כשאת לובשת אותם. פינוי הבלגן מן הארון שלך לא יהרוג אותך. למעשה, הוא עשוי להציל את חייך.
הגיע הזמן לארוז למסע. הארונות שלנו לא יעמדו בדרכנו אחרי שנחליט לקחת איתנו רק מטען קל, וליהנות מן הדרך. ממילא רובנו לובשות רק כ-10% מן הבגדים שאחסנו שם. בואו נהפוך את העול לקל יותר, וניפטר מן הקולות הנבזיים אחת ולתמיד. רחוק מהעין, רחוק מהלב! אנחנו יכולות לעשות את זה.
קודם כל, אנחנו צריכות לבחון את הבגדים שאנו אוהבות באמת מפני שאנחנו מרגישות בהם טוב. הדבר נכון גם לגבי הנעליים. הוציאי את הפריטים מן הארון, אחד אחד, וחשבי על המילים שאת שומעת בתוך ראשך כאשר את לובשת או נועלת אותם. סדרי אותם בחזרה בארון, והוציאי משהו שלא נותן לך את אותה ההרגשה. אם פריט הלבוש הזה גורם לך להרגיש רע, מעורר בך תחושת אשמה, או שאת פשוט לא אוהבת אותו, שימי אותו בקופסה שתעבירי כתרומה. אם החלפת מקצוע ושוב אינך צריכה ללבוש חליפות, תרמי אותן, כדי שאחרות יוכלו להתחיל בקריירה חדשה כשהן נראות טוב. אזהרה אחת: סידור מחדש של הארון איננו דבר קל, בגלל כל הסיפורים מן העבר שהבגדים מעלים איתם. לכן אני רוצה שתקדישי למשימה הזו רק 15 דקות בכל פעם. אל תבלי שם שעות – זה יגרום לך לסבל. ברכי את עצמך בכך שתהיי טובה אל עצמך.
במשך השבוע הקרוב, הקדישי 15 דקות מדי יום לליקוט הבגדים ששוב אינם מברכים אותך, ותתחילי לגלות את הדפוס המשותף לפריטים החביבים עלייך. אני קוראת לזה "מדים אישיים". לכולנו יש צבע, סוג בד או סגנון שגורמים לנו לחייך. בחני את בגדייך ונסי להגדיר את הסגנון שלך: מה את אוהבת, ואיך את מרגישה כאשר את לובשת את הבגדים שלך.
לעזרה נוספת בהתגברות על הברדא"ק, פנו אל אתר האינטרנט של פלייליידי והצטרפו חינם לקבוצת ההדרכה שלה, או אל ספרה, Sink Reflections, בהוצאת בנטאם, ואל ספרה החדש, Body Clutter, בהוצאת פיירסייד. הזכויות שמורות למרלה סילי, 2007. פרסום זה מופיע ברשות.
