תראו מי מתנחל
הניסיון להשוות את חומרת המאחזים לבנייה הלא-חוקית של הפלסטינים הוא חלק ממסע הסתה צבוע ופופוליסטי
זה עשרות שנים שישראל עושה שימוש ברשויות התכנון והרישוי, על מנת להצר את יכולתם של הפלסטינים באשר הם להתפתח ולהתבסס במקומות מגוריהם. המטרה הייתה ונותרה אחת: להקטין את מספר הערבים החיים בשטחים בהם שולטת ישראל. למען מטרה זו מיושמים מספר אמצעים, בהם: הקצאה בלתי שוויונית באורח קיצוני של "אדמות מדינה"; הפקעות ו"תפישות לצרכי ביטחון" (האמצעי השני מתקיים רק בשטחי הגדה המערבית) של קרקעות בבעלות פלסטינית פרטית, והעברתן, ברוב המקרים, לשימושו של הציבור היהודי בלבד; אי קידום של תוכניות מתאר ביישובים הערביים, ובכך מניעת כל אפשרות מעשית לבנות בהם באורח חוקי.
כדי להבהיר את הא-סימטריה הקיצונית, המצויה בבסיס ההשוואה הנואלת שבין הבנייה הלא-חוקית של מתנחלים לבין זו הנעשית על-ידי האוכלוסייה הפלסטינית בגדה ובמזרח ירושלים, יש להדגיש מספר נקודות נוספות:
הבנייה בהתנחלויות ובמאחזים, כפי שמלמד גם דו"ח ששון, נעשית לרוב ישירות על-ידי רשויות המדינה, או למצער: בעידודן ובמימונן. החשיבות שבהתערבות ציבורית בעבירות המתבצעות על-ידי המדינה עצמה, נוגעת באושיות איכות המשטר הישראלי. הבנייה הלא-חוקית של פלסטינים, לעומת זאת, נעשית בכל המקרים על-ידי אנשים פרטיים.
רוב הבנייה הלא-חוקית של הפלסטינים נעשית על אדמתם הפרטית, בעוד שהבנייה בהתנחלויות נעשית גם על "אדמות מדינה" או "אדמות סקר" - קרקעות שהבעלות עליהן לא הובררה, ושהמדינה, בעזרת המתנחלים, מיהרה לקבוע עובדות בעלות עליהן. ושיא החוצפה: חלק מהבנייה הזו מתבצע על אדמות פרטיות של פלסטינים.
מטרת הבנייה בהתנחלויות היא להשתלט על כמה שיותר קרקעות כדי למנוע מהציבור הפלסטיני (המונה "רק" 90% מתושבי הגדה המערבית) כל יכולת לעשות בהן שימוש לתועלתו. לעומת זאת, הבנייה הפלסטינית נועדה ברוב רובם של המקרים לספק קורת גג למשפחות שאין להן מקום חליפי ראוי למגורים.
בניגוד לנטען על-ידי דוברי הימין, האכיפה כנגד הבנייה הפלסטינית המוגדרת בלתי חוקית הינה לאין ערוך תכופה יותר. העניין הוא שדוברי הימין סומכים - וסומכים בצדק, מבחינתם - על התקשורת הישראלית, שלרוב מתעלמת לחלוטין מהאירועים הללו.
אך הנקודה העקרונית מכולן, המקעקעת לחלוטין את הניסיון להשוות בין התופעות, היא כמובן העובדה שהאוכלוסייה הפלסטינית בגדה
ובמזרח ירושלים משוללת זכות הצבעה. בשל כך, אין לה גם יכולת מעשית להשתתף בעיצוב מדיניות התכנון והבנייה בשטחים בהם היא חיה זה דורות. תלונות המתנחלים ותומכיהם, על כך שהפלסטינים בונים היכן שהם רוצים בעוד הם כביכול נרדפים על-ידי הרשויות, היו יכולות אולי להילקח קצת יותר ברצינות, אילו היו מתעקשים כי זכויות היתר השמורות להם יחולקו גם עם שכניהם. כל עוד זה לא קורה, חיסכו מאיתנו את גלגולי העיניים המתחסדים, וקיראו לשיטה שישראל יצרה בשטחים בשמה המפורש: א-פ-ר-ט-ה-י-י-ד.
