417 איש התאבדו בישראל בשנת 2003. לשם השוואה, באותה שנה, בגורם ההרג הראשון בישראל - תאונות הדרכים - נהרגו 446 איש. "התאבדות של בן משפחה משאירה אדמה חרוכה ותחושות אשמה קשות. בני משפחה שאחד מבניה התאבד, נמצאים בסיכון של 1 ל-6 למקרה התאבדות נוסף", אומרת ימימה גולדברג, הפסיכולוגית הארצית של משרד הבריאות ויו"ר הוועדה הבין משרדית למניעת אובדנות.
בשבועיים הקרובים תונח על שולחנו של שר הבריאות תוכנית אב לאומית, שמטרתה לאבחן ולהציע טיפול לילדים, בני נוער ומבוגרים הנמצאים בסיכון להתאבדות. התוכנית, שעלותה מוערכת בסכום שבין 40 ל-50 מיליון שקלים תסייע לפי ההערכה להוריד את שיעור ההתאבדויות בישראל בכעשרה אחוזים. שר הבריאות אף הודיע שבמשרדו תוקם יחידה מיוחדת שתרכז את הטיפול במניעת התאבדויות.
שר הבריאות, יעקב בן-יזרי, יקבל לידיו את התוכנית הלאומית והוא צפוי להציג אותה בפני הממשלה. "בימים אלו מסיים משרד הבריאות גיבוש תוכנית למניעת התאבדויות", אומר השר ל-ynet, "בכוונתי לתקצב יחידה מיוחדת על מנת שתפעל אך ורק לטובת איתור וטיפול נוער ובוגרים הנמצאים בסיכון. המדובר בתוכנית בעלת ערך עליון, שיש בה הצלת חיים. אין חשיבות יותר גדולה מזה".
כעשרים אחוז מקרב המתאבדים הם בני נוער. בשנת 2003 מספרם הוערך בכ-70. השיעור נמצא במגמת עלייה מראשית שנות ה-80' אז עמד על כ-6 אחוז בלבד. התאבדות היא סיבת המוות השנייה בקרב בני נוער אחרי תאונות דרכים. בקרב בני 15 ומעלה מתאבדים 14 מכל מאה אלף בני נוער. בקבוצות של יוצאי אתיופיה ויוצאי חבר העמים השיעור גבוה עוד יותר ומגיע ל-18 מקרי התאבדות למאה אלף בני נוער.
אולם הקבוצה הגדולה ביותר מקרב המתאבדים היא קבוצת הקשישים בני 75 ומעלה. 46.1 מקרים של ניסיונות אובדניים אירעו לכל מאה אלף קשישים. שיעור המתאבדים בגיל זה הוא כ-32 מקרים למאה אלף נפש.
על מספר ניסיונות ההתאבדות קשה עוד יותר להשיג נתונים, משום שחלק גדול מהם מדווח בבתי החולים כפציעה "שגרתית". הנתון הקיים מדבר על ארבעת אלפים ניסיונות התאבדות ב-2003, אולם המספרים האמיתיים להערכת המומחים גבוהים הרבה יותר.
לדברי גולדברג, שעמדה בראש הצוות שגיבש את התוכנית "מניעת התאבדויות הוא אינטרס של המדינה, שחייבת לדאוג לחיי אזרחיה. באופן ציני אפשר גם לציין שהמדינה חוסכת בצורה כזו עלות אשפוז של ארבעת אלפים בני אדם".
התוכנית הלאומית תטפל בנושא ההתאבדות מכמה זוויות. אחת מהן היא הגברת המודעות לאמצעי הזיהוי לאדם הנמצא בסכנת התאבדות בקרב הציבור הרחב ובקרב קהל כמו מורים, פסיכולוגים חינוכיים, עובדים סוציאליים ורופאי משפחה.
"לרופא יש יכולת איתור מאד גבוהה. נמצא כי שני שלישים מהמתאבדים ביקרו אצל רופא משפחה בחודש שקדם להתאבדות", אומרת גולדברג.
מלבד הסברה והגברת המודעות פועלת הוועדה במישורים נוספים הקשורים לצמצום הזמינות של כלי נשק באוכלוסייה, הגבלה על מכירת תרופות ואפילו
גידור של מקומות "מועדים להתאבדויות". במסגרת התוכנית הלאומית יאספו נתונים על מקרי אובדנות שיאפשרו להציג תמונת מצב מדוייקת.
בתחום הטיפול אמורה התוכנית הלאומית להציע מוקדים שאליהם יוכלו לפנות אנשים במצוקה (מעבר ליוזמות התנדבותיות הקיימות היום, כמו בארגון ער"ן) ולהכשיר אנשי מקצוע לטיפול במצוקותיהם של מתאבדים. ב-13 במרץ יתקיים בירושלים כנס בנושא מניעת התאבדויות, שבו ישתתפו אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש.
"אני מאד שמחה ששר הבריאות לקח את זה על עצמו ואני מאד רוצה לקוות שנהיה כמו הרבה מדינות בעולם שמובילות תוכניות דומות", אומרת גולדברג.
