כותבת כפייתית

לפני זמן לא רב הלך לעולמו יעקב בסר, העורך הוותיק של "עיתון 77", ירחון אנטי ממסדי לספרות ושירה. ב-1982 התפרסם בו אחד משיריה הנודעים של יונה וולך "תפילין". "הנח אתה גם את התפילין עבורי, כרוך אותם על ידיי, שחק אותם בי, העבר אותם מעדנות על גופי, חכך אותם בי היטב, בכל מקום גרה אותי", הן כמה מהשורות הפחות נועזות שהשיר מאכלס.

קשה להאמין כיום כיצד סערו הרוחות בעקבות פרסום השיר. משוררים ותיקים הביעו פליאה, קוראים הביעו מחאה ואישים שמרנים הובילו קמפיין מתוקשר נגד כתב העת. הגדילה לעשות סגניתו של זבולון המר, שר החינוך והתרבות דאז, מרים תעסה גלזר, שכינתה את וולך "מופרעת" והכריזה: "בהמה מיוחמת שכותבת שיר כזה ועוד מפרסמת אותו... זה גל עכור... אנרכיה". בעקבות מסע הצלב נגד היצירה העיתון ויתר על שרותיה של וולך, אבל לא התנצל על הדפסת השיר. הפרשה הפכה את וולך למפורסמת בקרב קהלים שלעולם לא היו שומעים עליה לולא השערורייה.

ב-24 לפברואר 1984 מאיר שלו, שהיה ידוע אז יותר כשדרן רדיו ואיש טלוויזיה ופחות כסופר, ראיין את יונה וולך, בין היתר על אותה פרשה. "לכל אחד יש תפקיד באבולוציה. כנראה כולנו משרתי ההיסטוריה, איכשהו לכל אחד התפקיד שלו", אמרה וולך. בראיון, ששודר אתמול ב"כך היה", רצועת הנוסטלגיה של ערוץ 1 בהגשת יגאל רביד (א'-ד' 18:15; המיטב ביום ו' 19:00) סיפרה וולך שהיא דווקא מחבבת את פנינה רוזנבלום, שראיינה אותה ל"לאישה" כי "היא לא מצצה לי את הדם" ואז הקריאה שיר שנקרא "ד"ר למוסר", על חבר שלה שהיה כייס.

גם על מחלת הסרטן דיברה וולך: "ברגע שחליתי הפסקתי עם הפאניקה הזאת והרגשתי הרבה יותר טוב", היא אומרת ומחייכת. האופטימיות הזו החזיקה אותה במשך שנה, עד שהלכה לעולמה ב-1985. שלוש שנים מאוחר יותר יצא לאור הרומן הראשון של מאיר שלו, "רומן רוסי".